זה הכל או כלום?

[ספל חמאה]

הבדלים יותר דקים

גם במקרים כאלה חשוב לדבר עם הילדים. בעצם, אני רוצה לתקן את עצמי - לא צריך לתפוס את הילדים לדיבור, שבו מסבירים להם דברים, אלא - חשוב לענות לשאלות של הילדים, תשובות כנות ומלאות (ולא צריך להרחיב, לענות רק על השאלות שנשאלו), השאלות שהילדים שואלים (למעט - אבל למה???) הן שאלות שהילדים בשלים לתשובות שלהן, גם אם לא נראה לנו. מקסימום - אם הם לא הבינו הם ישאלו שוב, ואם עניתם להם - הם ידעו שאפשר לסמוך עליכם לקבל תשובות. >ספל חמאה שואלת את עצמה אם היא מתאימה להגדרה של זוגות מעורבים<

 

[סבתא קים]

ומה אם פשרה?

מה יקרה אם הילדים ילמדו בממ"ד? ואגב, ההורים שלי חזרו בתשובה, היתה פעם שהם שלחו אותי לסבתא שלי עם האחים, והלכנו לטייל ואחרי כמה שעות כולם היו רעבים ועיפים ולא היתה מקום כשר באופק (האח היותר גדול שלי היה אז בן 11) ותפקידי בתור הבכורה היה לתת אישור לפני שקונים אוכל, הגענו למקום שמכר פיצה ליד בשר, שכמובן היה ממש לא כשר. (למרות שהם טענו שהפיצה כשרה והשוארמה כשרה) בכל אופן, חום אימים, האחים הקטנים שלי מתים מרעב, וסבתא שלי כועסת עלי כי בגללי הם לא אוכלים, ומאידך ההורים שלי נתנו לי אחריות ואני צריכה לעמוד בה... הקיצר נשברתי והיו לי רגשות אשמה המון זמן בגלל זה. זה רק אחד הדברים שיכול לקרות כאשר המחנכים של הילד לא מתואמים.

 

[אתאיסט עם ציציות]

היי כולנו שכחנו !!! ../images/Emo96.gif

וקצת על עצמך, גיל? רקע חרדי? האם יצאת בשאלה? ומתי? ולמה? ולמה אבא? ומה עם אמא? >אבא זה הרשע? (מהמגילה)<

 

[טנטרי]

לא ממש עזרה

אני מאמין במספר כללים חשובים מנסיוני הדל (בעיקר מהסתכלות על משפחות אחרות) גילאי 6-0 הם הגילאים הכי חשובים לחינוך. בגיל הזה הקליטה היא דרך התת-מודע יותר מאשר באמצעות השכל ועל כן מה שנכנס נשאר וקשה מאוד לשינוי. לכן בגילאים הללו חשוב לתת המון אהבה ומגע (בעיקר בשנתיים הראשונות, שבהן יש הגורסים שהילד צריך להיות ממש צמוד להורים). מכאן נגזרת הטענה הבאה - חינוך הוא בדוגמא אישית ! לא בהעברת "תיאוריות" ! לכן, השאלה בדבר מקום ה"חינוך", שהוא למעשה מקום שבו מלעיטים את הילד בדעות מדעות שונות, היא קצת בעייתית. מנסיוני, בין אם ילך לבית ספר חרדי, דתי או חילוני, עיקר חינוכו יבוא מהדוגמא שתיתנו לו בבית. אהבה, סבלנות, פתיחות, רגישות ... את כל הדברים הללו, שהם החשובים באמת בחיים (ואיתם אנחנו נשארים גם אם עברנו לצד האחר) הוא ילמד מהסתכלות בכם ההורים (בדיוק בשיטה שבה מעביר המאסטר לתלמידיו את דרכו ובדיוק מסיבה זו נאמר "הדבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים). זהו על רגל אחת, אולי אין כאן עזרה ישירה, אלא קצת הרגעה שבסופו של דבר החינוך בידך בין אם ילך לכאן או לכאן. שלומי

 

[דידית]

לא ממש הבנתי שלומי.

נתינת אהבה לילד לא מחפה על השוני בין מקום הלימודים לאורח החיים. עד כמה שזכור לי ההורים שלי נתנו לי תמיד אהבה, חום וחיבוקים. זה עדין לא עשה אותי פחות מבולבלת עם השוני הזה בין הבית למקום הלימודים.

 

[sharkyM]

למיטב הבנתי הוא טען שהחינוך

האמיתי מתקבל בבית ולא בבי"ס. לכן מה שרואים בבית הוא שקובע. השאלה היא כמה שמים על מה שמקבלים בבי"ס !

 

[טנטרי]

נכון, את צודקת

אבל זה עדיין לא סותר (וגם לא עוזר ולכן כתבתי זאת בראש ההודעה). החיים שלנו מורכבים מהרבה דילמות ובילבול. אין בזה רע, להיפך דרך דילמות אנחנו מתקדמים בחיים. אני לא הייתי רוצה שההורים שלי יצרו לי סביבה מוגנת עד כדי כך שבה לא אצטרך להתמודד עם כלום. מה שכן, חשובים ה"כלים" שאיתם אנו מגיעים להתמודדות הזו. ועל ה"כלים" הללו אני מדבר. אותם רוכשים בהרבה אהבה ודוגמא אישית. אותם רוכשים בשנים הראשונות. מכאן והלאה הדילמות מגיעות ואנחנו כהורים לא תמיד יכולים להימנע מהן וזה לא נורא כי עם הכלים הנכונים נתמודד עם הדילמות לבד וזה מה שיקדם את האישיות שלנו עוד צעד. מקווה שעזרתי (להבנת העניין לפחות), שלומי

 

[אלישע בן אבויה]

יש גם צד חיובי לעניין

לפעמים דווקא הבלבול יוצר אנשים יותר מורכבים ופחות נתונים לשטיפת מוח, בגלל היכולת שלהם לראות דברים בפרופורציה שלהם ולא באופן טוטלי. למשל, במקרה שלך, דידית, האם זה שראית את אביו מביא וידאו הביתה לא העמיד בסימן שאלה את האמירות הנחרצות ששמעת מן המורה בעניין? אלישע, שהולך היום להיפגש עם הפלג המאה שערימי של משפחתו ביורצייט של סבתא שלו.

 

[eli e]

לא חינוך חרדי סגור

צריך עד גיל 13 לתת חינוך דתי אבל לא חרדי חרדי עדיף לא סגור שיהיה חינוך עם ראש פתוח ואז בחירה חופשית אבל לא בגיל 13 לדעתי 14 - 15 לא לפני

 

[grinberg]

גם לי יש את אותו בעיה

ואני לא יודע מה לעש ות, אני מאד מודאג מזה, אני לא יודע אם לנסות לפתח את הילדים לעולם החילוני, או לא לנסות כלל רק לתת להם להתחרד עד הסוף. מה שחשוב לי שהילדים שלי יהיו בריאים ושלמים, ואני לא יודע מה לעשות...

 

[גל נעים]

אחת הבעיות הקשות של חינוך

היא בעיית שייכות והגדרת הזהות העצמית, לא אחת ניתקלתי בנערים בני 13-16 שיש להם בעייה קשה בהגדרת הזהות והשייכות שלהם בעולם החרדי, אם זה קבוצות כגון :"ספרדים,אשכנזים,חסידים,ליטאים,בריסקרים,חזון-אישניקים,מחמירים,חנוקרים,משתוייקקים" ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה. לצערי הציבור החרדי כל כך מפולג שהוא יצר תתי "ציוויון" לכל אחד מהרשימה לעיל. נער צעיר בעולם של ימינו מתקשה להבין היאך ישנן כל כך הרבה קבוצות תחת אותה האידיאולוגיה, נעיר צעיר נאלץ בעל כורחו להתמודד עם סוג החינוך שהוא מקבל בבית שלעיתים קרובות מאוד אינו תואם ב-מאת האחוזים את החינוך שהוא מקבל בחיידר\תלמוד תורה\ישיבה קטנה\ישיבה גדולה. הבעיה היותר גדולה היא שההורים לא מפשטים את הבעיה אלא מחמירים אותה, בזה שהם לא מתערבים לילד בצורת החשיבה שלו ובזה הם למעשה מגלים חוסר עניין בילד. מה שהילד סופג בסופו של דבר הוא כך (לדעתי): "מה שחשוב זה להיות בן תורה,כמובן לפי השקפת אבי ואימי,וכל שאר הדרכים פסולות מעיקרא"... ---------------------- כך מצמיחים דורות של אנשים שאינם חושבים,בעלי כושר ביקורת נמוך מאוד, ולכן התוצר החברתי של החברה הזו הוא נמוך מאוד מבחינה אנושית. למרות שהחברה לא מצמיחה פושעים מסוכנים אלא מבחינת התרומה התרבותית שלה ובכלל ולתרבות הארצישראלית בפרט (חוץ מאידיאולוגיה אנטי ציונית)

 

[דידית]

אפשר לחדד את השאלה??

כתבתם הרבה דברים יפים על איך לחנך את הילד במקרה כזה השאלה שלי היא האם אתם חושבים שכדאי לקחת סיכון, ולהכניס את עצמך למצב כזה? יש מצוי ויש רצוי, המצוי הוא שיש לכם כבר ילדים ואתם בתוך מערכת יחסים עם אדם דתי/חרדי. השאלה שלי היא: האם אתם חושבים שאהבה יכולה לנצח גם במקרה הזה? אם עדין אין ילדים, לא כדאי לפרק את החבילה, ולו בכדי שלא לבלבל את הילד? האם לזוג דתי וחילוני יש סיכוי לילדים בריאים בנפשם וחלקים למרות השוני בבית? דידית.

 

[sharkyM]

ודאי שיש אפשרות

זה תלוי מה קורה בבית. אם אין מתחים כל הזמן בנושאי דת , אז אין שום סיבה שהדבר ייראה חריג לילד, וכשזה כן ייראה לו חריג - הוא יבין שיש התנהגות כזאת וגם כזאת. מהיכרותי זוגות מעורבים, כל הילדים יצאו לא דתיים (אבא דתי - לא חרדי, אמה - לא דתייה בכלל).

 

[הבת של אבא]

ויש אפשרות ש...

שארקי, שחכת משהו חשוב אחד, ילד תמיד רוצה לרצות את ההורים שלו, ולכן הוא ניקרע, בין צד אחד לצד שני.... ולפי מה שאני יודעת, לא תמיד הילדים יוצאים חילונים, חלקם כן יוצאים דתיים, רק בשביל לא לפגוע באמא/אבא....

 

[טנטרי]

מסכים

עם זאת רציתי לציין שהמתכון שאני מכיר ל"דתיות" עם "פתיחות" נמצא במקום שקרוי "כפר אדומים". מדובר בישוב קהילתי שבו גרים חילונים עם דתיים. לומדים באותו בית הספר ובאותה תנועת נוער. הארועים משותפים ... מהיכרותי את הדתיים בני המקום אני יודע שכולם (כמעט ללא יוצא מן הכלל) נשארו דתיים דוקא מתוך זה שמגיל אפס הם נפתחו לעולם החילוני ולאנשים החילוניים כדבר נורמלי ורגיל. לא עולם אסור, לא עולם לא ידוע, לא עולם מסקרן, לא עולם מפתה. פשוט עולם שנמצא לידם ואיתם ובתוכם. לדעתי זהו נסיון מעניין שמצביע על כך שפתיחות אמיתית דוקא גורמת לאנשים להישאר במסגרת המשפחתית שבה גדלו ובה להיתפתח.

 

[גל נעים]

אני רואה רק אופציה אחת:

והיא במקרה שאחד ההורים הוא דתי קיצוני שאינו מתפשר הדבר גובל בערעור נפשי של הילד שיצמח בבית כזה, לכן עדיף לפרק חבילה כזו לפני שהילד נולד. אם המדובר באנשים נוחים וחושבים תשובתי אחרת.

 

[אלישע בן אבויה]

לדעתי מה שהרבה יותר חשוב זה

לבדוק את מצב החבילה. אם המכנה המשותף רב על המפריד, וישנה תחושה של ביחד, וגם הבנה ואמפטיה לרצונותיו ולדרכו של בן הזוג, יש על מה לדבר, וזה אפילו עשוי להפרות. אם, לעומת זאת, כל אחד מבני הזוג מושך לדרכו, ומקווה שבן הזוג ישתנה, אז הפער בין בני הזוג עלול רק ללכת ולהעמיק במרוצת השנים, ואז הבעיה היא לא רק בנוגע לילדים אלא בזוגיות עצמה.

 

[ספל חמאה]

היי לך הבת של אבא!!! ../images/Emo39.gif

טוב לראות אותך כאן! ואני מקווה שאמא שלך תהיה חיים ארוכים, טובים ומלאים. יש לי שאלה אליך - למה דווקא גיל 12/13? בגלל הבר-מצווה? אם כבר ההפך - עד גיל 12/13 הילד לא חייב בקיום מצוות עפ"י ההלכה (!) אז אפשר להניח לו עד אז. מגיל 12/13 הוא מקבל אחריות על מעשיו ומחוייב בקיום מצוות - עכשיו שיעשה את החחלטה שלו. בעניין הפגיעה - אני חושבת שילד לזוג הורים אוהבים לא יכול לצאת באמת פגוע, גם אם החינוך שלהם מנוגד בעיקרו. >ספל חמאה מסכימה עם אלישע בן אבויה בעניין החבילה<

 

[ספל חמאה]

וללא קשר -

את באה למפגש??? >ספל חמאה מקווה לתשובה חיובית<

 

[אתאיסט עם ציציות]

ומזווית אחרת ...

הרבה דיברו כאן על הילד, הרגישות, כן לדקור לא לדקור, להחליף ביצפר או לא ובאיזה גיל. תחשבו רגע על דילמת ההורים, ודווקא, אני אשתמש בדוגמאות שעלו בשרשור הזה. אם אבא של דידית החליט (בשיחה גלויה עם אמא) שרצוי שהיא תלמד במסגרת שהיא יותר מחמירה מהבית, ולא חשוב הסיבה, העיקר שזה בהסכמה מלאה ובשלום ואחווה מצד שני ההורים, אז מרגע זה אסור לו יותר לראות וידאו? . או האם ההורים של תנאית צריכים לא לכבד את יום הזיכרון? כי הם בחרו לה מסגרת חינוכית שמזלזלת ביום הזה? וכל זה רק כדי "שהילד לא יראה שיש אי התאמה בין האמונות והדעות השונות? לא! בשום אופן לא! לא רק שילד מרגיש את הזיוף, שזה חמור יותר מלגלות שיש דעות שונות. האפשרות האחרח והנוראה לפרק את החבילה, תגרום לו נזק הרבה יותר גדול! >אתאיסט חושב שחזרה בתשובה שלמה היא הפתרון היחיד<