זהו, מצאתי! :)

xcalibur

New member
זהו, מצאתי! :)

אהלן, לפני כחודש בערך כתבתי כאן שאני מחפש ללמוד אמנות לחימה כמה שיותר פרקטית ואפקטיבית באזור תל אביב. למרבה הפתעתי ושמחתי, נענתי אישית על ידי למעלה מעשרה מחברי הפורום שהמליצו לי לבוא ולהתנסות בשיטה כזו או אחרת. אנשים פה היו כל כך נחמדים ומלאי רצון טוב לעזור שכמעט והיה לי לא נעים לא לבוא לשיעור התנסות. חלקם אף הגדילו לעשות והתקשרו אלי לשאול מדוע לא באתי כשיצא ונבצר עלי מלהגיע. לכן החלטתי שאלך לבקר את כולם. חוץ מזה, לך תעיז לנסות להתווכח עם מישהו שהוא דן 7 בלא משנה מה בעולם הזה
עבר כחודש מאז ומה אני אגיד לכם? חתיכת חוויה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך כמה שהאדם יראה לך קטן, חביב ובלתי מזיק, כך הוא יהיה כמה שיותר גרנד-מאסטר-סופר-המאתויושי-סנסיי של העולם או במילים אחרות קטלני בצורה מפחידה אך רגוע כחתלתול. היה מאוד כיף. היה מעניין, היה קצת מכאיב אבל בעיקר היה משביע את הדעת. באתי עם כל כך הרבה שאלות וכמעט תמיד כולן נענו עוד לפני שהייתי צריך לפתוח את הפה או להתעקם על איזה מזרון. אומנם יהיה זה יומרני-מה לקבוע אם סגנון לחימה אחד טוב/רע יותר מאשר אחר בהסתמך על שיעור אחד אבל אתם יודעים מה? זה בכלל לא משנה. אני, שבאתי אליכם עם ידע של אגדות הוליוודיות וסרטי נשונל גיאוגרפיק, הלכתי לחפש מים ושבתי עם מלוכה. לא שיערתי לעצמי כמה מסתתר מאחורי האגרוף, הבעיטה וההטלה עד שלשעה וחצי פתאום ההפרעות קשב וריכוב שלי נעלמים כלא היו. לא רק שהם נעלמים, אלא אני ממש מקשיב בשקיקה למה שאומרים לי; מבקשים ממני לקוד קידה לתמונה של מי שנראה כמו סבא של ג'קי צ'אן ואני מעקם פרצוף, אך בסוף השיעור עושה זאת ביתר שמחה ויראת כבוד; כל פעם שהמורה מדגים תרגיל הוא כל כך יפה בפשטותו כל כך גאוני וכל כך הגיוני שאני מתאפק שלא לצעוק לחלל החדר "THAT WAS AWESOME!" ולמחוא כפיים. כל תרגיל ותרגיל הוא כזה, אין מסובך, אין מהיר כברק ואין חזק כמו שור. יש הגיון בריא והמון הרמוניה; אני קורא למורה "מורה" וכבר בשיעור הראשון מתחיל לתקן את עצמי עצמאית ומכנה אותו "סנסיי"; הסנסיי מדגים עלי תרגיל, מקפל אותי לשניים על הרצפה, מעקם, מקמט ואילו אני מחייך לעצמי חיוך של דביל, מבסוט על החיים ועוד קם ואומר תודה רבה. ואם עד עכשיו הודתי לו אולי 40 פעם אז בסוף היום כשהחליפות יורדות ואיתן גם הרשמיות, אני עדיין ניגש אליו ושוב פעם אומר תודה רבה. אבל זה לא נגמר שם. בדרך הביתה חלקים מהשיעור עוברים לי כמו סרט מול העיניים ושוב פעם אני מוצא את עצמי מבסוט ומחייך כמו דביל...ונראה לי שגם התפלק לי איזה תודה רבה מבלי שאף אחד היה בסביבה. את כל אלו תתפלאו לשמוע (או שלא?) הצלחתי למצוא אך ורק באיקידו :) בינתיים אני בשיעור החמישי והדבר היחידי שאני מתחרט עליו הוא שלא התחלתי מוקדם יותר. תודה רבה לכולם
|קידה|
 

amir_aikido

New member
איזה כיף לקרוא


שמח לשמוע שמצאת מקום שעושה לך טוב, זה הכי חשוב אמיר
 
כן, החיוך הדבילי הוא תופעת לוואי ידועה

של אימוני אייקידו. אני תמיד חשבתי שאולי זה לא האומנות הכי יעילה ברחוב, ואולי היא לא עומדת במבחן הזירה, אבל אין ספק שאייקידו זה אומנות הלחימה הכי כיפית שיש. חכה שתלמד גילגולים גבוהים. בכלל החיוך הדבילי לא ירד לך מהפנים
אולי תספר לנו מי המורה שלך שהוא כל כך נפלא?
 

xcalibur

New member
בעונג רב

סנסיי ישראל טונג'י. לעניות דעתי, איש מורה ומחנך פשוט אדיר. הוא וכל סגל המדריכים. מאוד ניהנה ללמוד מהם. אגב, השיעור נסיון אליו הגעתי היה מוקדש להגנה נגד תקיפות סכין. אלו הם דווקא הפשטות והיעילות שבתרגילים שראיתי ואף התנסתי במו ידיי הם ששבו אותי כמעט בו במקום. זה והיחס האישי. לא הייתה פעם שהוא לא בא ועזר והעיר ושיפר. גם אחרי שכבר נרשמתי ומסרתי את הצ'קים
בחוגים האחרים שהלכתי העמידו אותי מול שק אגרוף כמו איזה מנודה בזמן שהשאר התאמנו זה עם זה.זה די הרגיש מביש בעוד שישראל התעקש ואף הפציר בוותיקים שלא אכפת לו מה התרגיל, תלמיד חדש יבצע אותו כמו כולם. אם היחס עוד היה סבבה כמעט תמיד זה נפל על טכניקה. נוקשה מדי או ברוטאלי מדי - פסלתי על הסף. לא כי אני חושב שזה גרוע, אלא כי זה פשוט לא מתאים לי. אני לא איזה אתלט שרירי מי יודע מה. אני ילד טוב ירושלים וגם ירושלמי במקור. חנון בקיצור. לכן הקלות היחסית והפשטות של האיקידו הרבה יותר קסמו לי.
 
למעלה