זהו!!!!(כמעט)

[Sonic hedgehog]

פוסט דוקית עשתה את זה אצלינו

אבל התינוק דווקא עבר לניו יורק עם האב כדי שהיא תוכל להתרכז ולגמור את הפוסט. תוך שנה היא סיימה עברה לניו יורק וקבלה משרה וthey lived happily ever after
זה נשמע קשה אבל אנשים עושים את זה ובהצלחה, אני בטוחה שלתינוקת לא תגרם שום נזק פסיכולוגי. תחשבי למשל על כל האנשי צבא בארץ שרואים את הילדים רק בסופי שבוע, או כל אלו שסתם עובדים עד מאוחר וחוזרים אחרי שהילד ישן.

 

[ABD2b]

לא בטוחה עד כמה ההקבלה הזו מעודדת

נכון שבחברה של היום, ילדים רבים גדלים באופן שאני מגדירה "יתומים עם הורים בחיים". חלקם בגלל אילוצים, כגון קשיי פרנסה של ההורים שצריכים לעבוד מסביב לשעון, חלקם בגלל שסדר העדיפויות של ההורים שונה ממה שאני מאמינה בו. כך או כך, אני לא יודעת האם, ועד כמה, באמת ה-psychological well being של ילדים אלו לא נפגע. זה שזו נורמה חברתית הולכת וטופחת לא הופך את זה לדבר טוב או בריא.

ויש גם את האלמנט של השינוי וההסתגלות למצב חדש. כלומר, זה דבר אחד שגדלים לתוך מציאות שבה יש הורה נוכח נעדר, ודבר אחר זה שיש הורה אוהב שכאילו נוטש. ואני רואה עד כמה היחסים ביניהם מפרים וחשובים ואני מרגישה רע לגדוע את זה.

בכל מקרה, מקווה לטוב.

 

[Sonic hedgehog]

היא קטנה

תנוקות מסתגלים להכל וזה לא שהוא נוטש היא תראה אותו בסופי שבוע.
אני לא מסכימה איתך לגבי ההגדרה של "יתומים עם הורים בחיים" אני לא חושבת שכמות הזמן שמבלים עם ילד היא מדד להורות טובה ובהחלט יכולים להיות הורים מעולים שמבלים זמן עם הילד רק בסופ"ש והורים מזניחים שנמצאים איתו תמידית.
אני בטוחה שמערכת היחסים בינהם תהיה שונה כשהיא תראה אותו רק בסופי שבוע אבל לא בהכרח פחות טובה.

 

[ABD2b]

אני מניחה שיש לנו פילוסופיות הורות שונות

כמובן כמות לא יכולה לבוא על חשבון איכות, בזה אנחנו מסכימות. אבל לדעתי איכות לא יכולה לכפות כמות. כדי לא להשמע שיפוטית מידי אמנע מלהכנס לדיון של מה דעתי על המושג "זמן איכות" באינטרפרנטציה החברתית הדומיננטית שלו.
אל תביני אותי לא נכון, אני לא מתכוונת להיות אמא במשרה מלאה. זה לא טוב לי, ועל פי מחקרים גם לא אופטימלי לילדים. אבל כן בגלל תפיסת ההורות שלי, לא לקחתי עבודה באוניברסיטת R1 מובילה (ומעולם לא שקלתי לעבוד ב"שוק החופשי" שבו אנשים עם השכלה בתחום שלי משועבדים למקום עבודתם), אלא בחרתי באוניברסיטה עם דרישות פחות תובעניות שתשאיר לי את החופש להיות מעורבת באמת (ולא "איך היה בגן?", ארוחת ערב, מקלחת, סיפור ולישון).

אבל את צודקת שילדים באמת אמורים להסתגל יחסית יותר בקלות לשגרה חדשה... אם כי אני עדיין בטראומה משעות של בכי שספגתי במהלך חודש של הסתגלות למעבר מהעריסה למיטה (התפלאתי שהשכנים לא הזמינו לנו child protective services, ותהיתי מדוע השיח מתמקד בהאם בכי טוב/רע לתינוק, ואף אחד, למיטב ידיעתי, לא חוקר מה בכי כזה עושה לפסיכו של ההורים...)

 

[Sonic hedgehog]

אם זו הפילוסופיה שלך

אז אני באמת רואה בעייתיות בעניין. נראה שהמשרה אם כן מתנגשת בערכים שלך, אלה אם כן כשאת אומרת הורות את מתכוונת אמהות.

 

[ABD2b]

כן... זו הנקודה - הורות = שני ההורים

 

[Sonic hedgehog]

אז אני לא מבינה

אונברסיטה שדורשת ממך הרבה שעות לא ואונברסיטה שמונעת מבן הזוג לראות את הילד מלבד בסופי שבוע כן?

כנראה שיש לך שלוש ברירות. 1. לחקור את פילוסופית ההורות שלך ואולי להשלים עם כך שהורות טובה יכולה להראות גם אחרת ממה שדמיינת.
2. להשאר עם הרעיון שלך לגבי איך הורות צריכה להראות, לקחת את המשרה ולהרגיש רגשות אשם (ואולי על הדרך לגלות שהשד לא נורא כל כך והורות טובה יכולה להתבצע גם מרחוק ובסופש"ים).
3. להשאר עם הפילוסופיה הנוכחית ולוותר על המשרה.

 

[ABD2b]

את צודקת לחלוטין (ואם הייתי יודעת

איך לצאת לזה, או לא להכנס לזה, לא הייתי עושה זאת).
כשחיפשתי משרות עדיין הייתי בהריון או עם NEWBORN ואז הכל נראה אחרת... אפשר להשאיר תינוק בן שבוע עם כל אחד ולא יהיה איכפת לו. בחיי כמה נדהמתי שזה פשוט לא משנה להם. לא הערכתי כמה שונה זה יהיה כעבור כמה חודשים... אני יודעת... טפשי מצידי (עדות להעדר הקשר בין ד"ר לבין חכמה). בכלל כל האופן שבו חשבתי על המעבר להורות לקה ב optimistic bias מטורף אצלי.
אז, כן, אם הייתי יודעת איך להוציא את עצמי ממחויבות חוזית, כשכבר יש לי מערכת שעות לשנה הבאה, אחרי שניהלתי מו"מ ומוצלח על שכר וכו', וזאת מבלי להרוס את שמי בתחום כך שלא אמצא משרת הוראה גם בעוד שנה או שנתיים -- הייתי עושה זאת בשמחה.
אבל בהעדר אפשרות כזו, אצטרך לחיות עם אופציה ב' (אשולי תעבור מטאמפורוזה לא' עם הזמן, כפי שציינת)

 

[Sonic hedgehog]

שוב פילוסופיה אחרת

אבל אני בהחלט רואה בחיוב את העניין שהילד יתרגל להיות גם עם אנשים אחרים. הבן שלי נהנה להיות בגן עם ילדים אחרים עד כדי כך שאני לפעמים מחפשת בסופי שבוע חברה של ילדים אחרים בשבילו רק בגלל שזה כיף לו. מאידך, לקחתי אותו לפליי גרופ בו כשהוא התיישב ליד ילד בן שנתיים הוא התחיל לבכות (כלומר הילד בן השנתיים) עפ"י אמא שלו בגלל שהוא מפחד שהבן שלי בן השמונה חודשים יקח לו את הצעצועים ובגלל שהוא רק בבית הוא לא רגיל בחברת ילדים אחרים. בקיצור, לכל דבר יתרונות וחסרונות ולדעתי את עושה את הדבר הנכון והכל יהיה בסדר והבעיה היחידה היא שאת לא מאמינה בכך.

 

[אור302]

כן, זה גם מה שאני חשבתי בזמנו

תכננתי לקחת קורסים בהורות, לקרוא ספרים על התפתחות, לתעד מה קורה. בסוף יוצא שאני קורא קצת, כותב טיפונת בבלוג שלי על התגליות החדשות של הילד, ומנסה לבלות איתו כמה שהוא מרשה לי. וזה לא יותר מדי. אני מתחיל לחשוב, או לקוות בעצם, שזמן האיכות עם הילד נוצר בעצם בשנים מאוחרות יותר. טוב, אולי זה כך לאבות. אבל ככל שאני מנסה, יוצא שהוא עצמאי יותר ויותר. בכלל אני מתחיל לחשוב שהורות, כמו כל דבר בחיים, הוא בעצם קונסטרוקט מחשבתי שמורכב מרגעים בדידים של הצלחה והרבה ריק באמצע.

 

[Sonic hedgehog]

לא יודעת עם זה ספציפי לאבות

בנתיים הבן זוג עושה את כל מה שאני עושה עם הילד מלבד להניק.שנינו מבלים את כל הזמן שיש לנו מחוץ לעבודה איתו והילד לפעמים מעדיף צעצועים או לשחק עם עצמו על פני הנוכחות שלנו (שלא לדבר על כמה נעלבתי פעם ראשונה כשניסיתי להתכרבל איתו להרדים אותו והוא מצא לו תנוחה יותר נוחה שלא כללה אותי

).
אני חושבת שזמן איכות זה פחות לדחוף הכל לתוך הזמן הזה ולראות כמה אפשר לבצע אלה פשוט שידע שיש את הנוכחות שלך שם בשבילו, שאתה מתיחס אליו והוא חשוב לך.

 

[נועה לביא]

אני חושבת שברור שהיא בהכרח כן

תהיה פחות טובה.לאו דווקא לאורך זמן גם אחרי שהמצב הזה יפסק, אבל באותו זמן - בהחלט כן. אני חושבת שמי שאומר "שונה אבל לא פחות טובה" משקר בעיקר לעצמו.

 

[ABD2b]

סליחה, לא הבנתי

מה הREFERENT ב"טובה" ו"שונה"? לא הבנתי לאן ההודעה השתרשרה. סליחה

 

[ABD2b]

אה, הגבת ל SONIC...

אז אני מניחה שאנחנו מסכימות בעניין הזה.

 

[Sonic hedgehog]

מעניין עם הדעות שלך ישתנו אם יהיו לך ילדים

 

[נועה לביא]

מקווה שלא, לטובתם.

אני חושבת שזה לגיטימי לבחור בהורות פחות טובה לזמן מסויים בעבור הורות מאוזנת ומאושרת יותר לטווח הארוך. אבל, אני גם לא חושבת שלחיות באשליות זה טוב למישהו.

 

[נועה לביא]

ולמה את חושבת שלילדים שלהם לא נגרם

נזק פסיכולוגי? אמא שלי גדלה בבית כזה, ולפני שהיא התחתנה עם אבא שלי היא אמרה שהוא יהיה חייב לבחור בינה לבין צבא קבע, ושהוא לא יוכל לקבל את שני הדברים.

 

[אור302]

זה בערך המצב שלי

אמנם אצלנו אני זה שבמדינה אחרת ואשתי עם הילד, אני האקדמאי ולא היא, גם המרחק שלי קצר יותר: שלוש שעות ברכבת מפורטלנד לסיאטל. אני יורד דרומה בשני בבוקר וחוזר בחמישי בערב. לילד, בן 4 וקצת, לא נראה שזה מפריע יותר מדי. אנחנו יחד שלושה ימים בסוף השבוע (עלול לרדת ל-2 בשנה הבאה). ובסוף השבוע אני יכול להקדיש לו כל רגע. סך הכול מספר השעות השבועי שלנו יחד נראה לי סביר אם לא יותר מהרגיל. לכך יש להוסיף חופשות אקדמיות רבות וארוכות שאני בבית, כך שלו לא נראה שזה מפריע בינתיים. רק עכשיו הייתי שבוע באביב, ויש את קריסטמס שזה כמעט חודש. לי כמובן זה פחות מתאים, ואני מתגעגע למשפחתי, שיכולים להתנחם זה בזה, אבל מבחינת הילד - לא נראה שאכפת לו. גם ככה, הוא בגן עד 4, ב-8 במיטה, בין לבין יש לו חוג פעם בשבוע (היפ הופ!), ובכל רגע פנוי הוא עסוק בלשגע לאימא שלו את השכל או לשבור שיאים במחשב, בצפייה חוזרת ב-DVD או בספירה אובססיבית עד 1000.

בקיצור, מי שיסבול פה הוא בעיקר ההורים. מצבך טוב יותר כי את עם הילד אבל גם יהיה לך קשה יותר לעבוד. אבל הזמן ירוץ והחופשות האקדמיות ארוכות. רק תחשבי על הקיץ. לזוגיות זה לא תורם במיוחד, אבל יש כמה יתרונות. הפירוד השבועי יוצר געגוע ומרגיע מתחים. ישנה הפרדה ברורה מאוד בין חיים מקצועיים לאישיים, פשוט כי הזמן שאתם יחד הוא מחוץ לימי העבודה. אישתי ממש מרוצה מכך שהיא כבר לא צריכה לבשל באמצע השבוע... מאידך אין לה מי שיוריד את הזבל. הדבר הראשון שאני עושה כשאני חוזר זה לרוקן כמה פחים ולנקות את הברדק שהם יצרו כל השבוע.

 

[ABD2b]

:- D

עניין הפחים פה חוצה עולמות

דבר ראשון שבעלי צריך לעשות אחרי שחזר מ-3 ימים בכנס היה לרוקן את הפחים ואת הdiaper pail. אבל הוא בהחלט לא יהיה מרוצה מזה שהארוחות ערב שלו נעלמות ועוד פחות מכך שהוא צריך לנהוג 9 שעות בכל כיוון מידי שבוע...

נשמע קשה אבל עשיתם את זה... מה הסיכויים שתמצאו עבודה באותה עיר? או שהיא תהיה המפרנסת היחידה/עיקרית?

אני חוששת במיוחד בגלל הגיל הספיציפ שבו אנחנו נהיה כי בגיל מבוגר יותר אפשר להבין רעיונות מופשטים יותר. וגם בגלל שהאמת היא שנכון לעכשיו היחסים של בעלי והבייבי קרובים יותר מאשר שלי, עד כדי כך שאפילו דיברנו על היתרונות והחסרונות של להשאיר את הבייבי עם האבא כאן (כדי לא לחוות פרידה מהבית, רק ממני...).

נחיה ונראה

 

[נועה לביא]

אם כבר עושים את זה,

לא עדיף להשאיר את הילד בסביבה שהוא מכיר, ועם ההורה שלא צריך לעבור הסתגלות למקום חדש ועבודה חדשה?