זהו!!!!(כמעט)

ABD2b

New member
אנחנו שוקלים את זה

בדיוק בגלל הסיבה הזו -- לפחות הילד נשאר בבית (אבל נפרד מאמא ומתחיל מעון). לא בטוחה מה יותר גרוע אבל -- ניתוק ממני או מהאבא. גם מבחינת העבודה שלי יותר קשה לקחת יומיים בשבוע בשביל נסיעות ואז לבלות רק יום אחד עם המשפחה, בעוד בעלי יותר בקלות יכול לקחת ארבעה ימים בשבוע (יומיים לנסיעה, יומיים בשביל לשהות איתנו). אגב, מבחינה כלכלית זה מאד יקל עליינו כי אני אוכל לגור בסטודיו (לחסוך 300-500 דולר בחודש) והמעונות כאן יעלו 100-200 דולר לשבוע ולא 300-500 כמו במקום שאליו אני עוברת. אבל מרגיש לי אכזרי כל כך לעשות את זה אולי כי תרבותית אני אמורה להיות מסורה יותר לילדים שלי מאשר האבא.
 

Sonic hedgehog

New member
הטענה היא שתנוקות מסתגלים מהר

כל מה שהיא צריכה זה אותך (או הבן זוג) וכמה דברים מוכרים מהבית. מזכיר לי איך המנחה שלי הייתה לחוצה לפני שהיא העבירה את הילד לפה, הילד הגיע שמח שיש לו גינה לשחק בה ובזה נגמר העניין.
 

ABD2b

New member
דווקא אני לא ראיתי בזה בעיה עד לפני חודש

(כלומר, דווקא לפני הלידה או עם NEWBORN לא ראיתי בזה בעיה כל כך גדולה כמו עכשיו, בגיל חצי שנה).

אני מניחה שאת מתיחסת לפער בין אידיאלים לבין המציאות. אבל אני לא חושבת שזה המצב. אני חושבת שבאמת ובתמים ישנם אנשים שיש להם תפיסת עולם שונה בצורה מהותית וזה לא משתנה, אלא אף מתעצם בחווית ההורות עצמה.

אני אישית תמיד נדהמתי איך זה שאנשים מהרגע שהם הופכים להורים רק מחפשים "מסגרת" שבאמצעותה אפשר להיפטר מהילדים שלהם (כן, כמובן שמסגרת זה טוב לילדים, וחברה וכו', אבל באמת באמת מה שההורים שאני מדברת עליהם מחפשים זה אפשרות לנהל קריירה וזמן לעצמם). עכשיו כשאני הורה בעצמי אני גם עייפה מאד מלהיות המווון זמן עם ה INFANT שלנו ומרגישה שאני מאבדת 5 נקודות אייקיו ביום. אבל אני עדיין איתנה בדעתי שאם לא נהנים (באופן הבסיסי ביותר) מלראות את הילד שלך מתפתח, לשחק איתו, לקרוא לו (והכוונה היא לא לספר או שניים לפני השינה), ללמד אותו, להשתתף איתו באגירת החוויות שלו... אז בשביל מה בכלל להוליד ילדים?! ילדים זה כל כך יקר, ותובעני, וקשה, וכרוך באכזבות וויתורים... פשוט לא נראה לי שווה את כל זה אם לא מקבלים המון סיפוק מלהיות עם הילד שלך.

לכן, כן, אני בעד שהילדים שלי ילכו ל"מסגרת", יחשפו לילדים אחרים (מבחינה התפתחותית זה באמת משנה רק אחרי 18 חו' בממוצע), וכו' וכו'. אבל אנחנו נגד חשיפה למסכים מכל סוג שהוא עד גיל שנתיים, ועדיף גיל 4, וגם אז תכנים בדי.וי.די או נטפליקס שאנחנו מאשרים, באופן מבוקר, ובכמויות מוגבלות ובזמנים מוגדרים מראש. במקום זה -- הדגש שלנו כהורים הוא על התנסויות בעולם האמיתי -- לשחק, לעשות ספורט, לקרוא, לפתח תחביבים, לחיות בעולם עשיר מבחינה חברתית (איתנו וגם עם ילדים אחרים). וזה דורש הרבה מאד השקעה מצדנו כהורים (יותר ממה שהיינו צריכים לעשות אם שמים את הילד במעון ל 40 שעות בשבוע ו 10 שעות מול הטלויזיה). אבל בזה בדיוק אנחנו רואים את התפקיד שלנו, ומאמינים שזה הבסיס לקשר בריא בינינו לבין ילדינו.
 

אור302

New member
אם מותר לשאול,

איזה הבדל את מבדילה בין "לקרוא לילד" לבין "ספר או שניים לפני השינה"?

מה שקרה אצלי הוא שכשהילד היה ממש קטן, יכולתי לקרוא לו כאוות נפשי. לאחר שהוא גדל ופיתח יכולת תנועה ומשחק עצמאיים, הוא עושה לי טובה אם הוא מניח לי לקרוא לו לפני השינה ספר או שניים. יש לו עוד דברים לעשות, ובסופו של דבר את לא רוצה לכפות עליו שום דבר. הוא גם לא היה מעוניין בטלוויזיה עד גיל שנתיים. לאחר מכן כן, היום הרבה, למגינת לבי. אני מנסה למכר אותו לסרטים בעברית. צפייה אינסופית בפרק מסוים בדרדסים בעברית, אני עוד מוכן לקבל. לדאבוני, רב הזמן כשהוא צופה זה באנגלית. והוא רואה הרבה. אבל באמת, אני חושב שהביקורת נגד טלוויזיה היא מוגזמת. יש דברים שהוא ילמד רק שם, כמו חשיפה למוסיקה קלאסית. אחרת איך תגרמי לו להאזין?
 

ABD2b

New member
גם אני לא בעד לכפות

ואני מקווה שהילדים שלי ירכשו את חדוות הקריאה. אני מניחה (ואולי המציאות תעמיד אותי על טעותי) שאם טלוויזיה לא תהיה אופציה בכלל או כמעט בכלל יהיה סיכוי גבוה יותר שהילדים ישמרו על העניין בלשמוע הורה מקריא (ומאוחר יותר לקרוא בכוחות עצמם).
בהודעה המקורית התכוונתי לכך שקריאה אצלנו בבית היא לא חלק מטקס השכבה לישון (סיפור לפני השינה ולמיטה) אלא חלק מהפיעלויות היומיומיות המשולבות במחזור היום ואני מקווה שכך זה ישאר. כך זה היה כשאני גדלתי במשפחה הגרעינית שלי. לא ראינו טלויזיה עד גיל 5 בערך, ואחרי כן הייתה לנו הגבלה של עד שעה של טלוויזיה (או סרט אחד ארוך, 90 דק') ביום, חמישה ימים בשבוע (כי בשבת אין טלויזיה וביום שישי מתכוננים לשבת ואין זמן לשטויות). כשהתחתנו היו הרבה דברים במודל של המשפחה הגרעינית שלי שלא רציתי להעתיק, אבל זה דווקא משהו שגם בעלי ואני הסכמנו עליו ואהבנו, ואני מקווה שיעבוד גם אצלנו.
 

Sonic hedgehog

New member
עדיין לא הבנתי איפה דעותינו חלוקות

קודם כל לגבי הסוף, לא הבנתי את הקשר למסכים (אלה עם כן זה קשור להצעת הסקייפ) אבל אלו ההוראות הסטנדרטיות של אירגון רופאי הילדים, לא חושפים עד גיל שנתיים ואחר כך בצורה מבוקרת לא יותר משעה ביום, אז אני לא חושבת שהדיעה הזו יחודית, שונה או יוצאת דופן באופן מיוחד. אצלינו הילד כן רואה את סבא וסבתא שלו בסקייפ, אני חושבת שהקשר בינהם יותר חשוב מהכללה גורפת לגבי אין מסכים אבל מלבד זאת בהחלט שאין סיבה.
אני גם לא רואה למה אתה צריך לבלות את כל שעות היום עם הילד על מנת לראות אותו מתפתח. אני חושבת שהאופציה שניתנת לאנשים בימינו לשמור על רמה מסויימת של עצמאות ולהתיחס גם לעצמם היא חשובה. אני חושבת שמהיות הילד שלי במסגרת שנינו מרוויחים וזה לא פוגע ביכולת שלי לראות אותו מתפתח, לשחק איתו וכו' בזמן שאני איתו. להיפך ברחבי הפרדס אני נתקלת בכל האמהות שכל היום עם הילד בבית ומתוקף כך מחפשות כל הזמן עיסוקים על מנת לא להשתעמם, אני לא חושבת שבילוי עם הילד בבית קפה, סיבובי קניונים וכו' הילד מרוויח יותר מאשר משחק בגן עם ילדים אחרים ומבוגר שתפקידו לטפל בו. לדעתי בחלוקת הטיפול בילד בין אנשים שונים בשעות שונות יש הרבה יתרונות, בכל זמן יש מישהו אחר בעל אנרגיה ומוטבציה להקדיש לו את כל תשומת הלב לו הוא צריך. אני חושבת שהרבה אמהות שנמצאות כל הזמן עם הילד כבר מקבלות אותו כמובן מאליו ולכן הוא פשוט רקע בכל המטלות היום שלהם ואינם עוצרות באמת לתת לו כמות נאותה של תשומת לב שאינה מתחלקת עם דברים אחרים. לכן אני חושבת שאין בהכרח יתרון מובנה בשהות אינסטנסיבית עם הילד. בכלל אני חושבת שהחשיבות האמיתית היא לא בכמות הזמן אלה בתחושה שהילד מקבל ממך, שאת מקשיבה כשהוא מדבר (גם לקישקושים שהוא מדבר כיום) ומתייחסת אליהם, שכשאת בסביבה את שם בשבילו ולא מחלקת את זמנך עם דברים אחרים ושהוא חשוב לך. באופן כללי (אם כי אני בטוחה שיש יוצאים מן הכלל) אני חושבת שהורים שמתיחסים גם לעצמם ומרגישים סיפוק שלא קשור באופן ישיר רק לילדיהם יכולים לתת זמן איכות איכותי יותר לילדיהם.
אני גם חושבת שחלק מההתנסות בעולם האמיתי הוא להיות עם ילדים אחרים ולהתרגל לאנשים אחרים. את יכולה לעשות את זה עם הרבה עבודה וחיפוש מסגרות גם עם הילד בבית ואת יכולה לעשות את זה גם עם הוא במעון. אני לא חושבת שעצם הנוכחות במעון או בגן פוגעת בילד, אני חושבת שזה גם יכול לעזור גם לו וגם להורה (באופן אישי ,למשל, אני מאשימה את אמא שלי בכך שהשאירה אותנו מחוץ למסגרת לפעמים עד גן חובה ואני חושבת שחוסר היכולות החברתיות שלי ושל אחים שלי בחלקם נעוצות בכך)
 

ABD2b

New member
אני מניחה שאנחנו מסכימות על הרבה דברים

אבל גם חולקות על פרטים מסוימים.
כמו שאמרתי קודם, כמות לא איכותית (וכאן אנחנו מסכימות) לא שווה כלום. אבל עדיף לילד להיות הרבה זמן הוריו בשנתו הראשונה בחיים, כשהם, כמובן, מקשיבים, משחקים, מדברים, ומתייסים אליו וכו'.
כמו שאמרתי קודם, אני גם לא בעד להיות סטיי-הום-מאם, אבל מעדיפה שהילד שלי יהיה במעון 20 שעות בשבוע ולא 40, ואת יתר הזמן יהיה איתי או עם בעלי. אני (להבדיל ממך) חושבת שהנוכחות היומיומית שלנו בחיי הילד היא חשובה ומשמעותית, ולכן פרידה לחצי שבוע מאחד ההורים עלולה לפגוע באיכות הקשר (ואני מקווה שזה לא יהיה כך).

לגבי מסכים - הכוונה היא טלויזיה, אייפון וכד'. אני שמחה שאיננו חלוקות בשאלה של גיל שנתיים. זה בא בתגובה לאור על כך שהילד שלו מעדיף טלויזיה על פני בילוי עם האבא. אבל בעיקר, עצוב לי מאד לראות אנשים גם בארץ וגם כאן שלמרות ההמלצה הזו משתמשים בטלויזיה כבייבי סיטר ואחר כך מתפלאים למה הילדים לא רוצים לעשות דברים אחרים (כולל לתקשר איתם). יש הרבה דברים שהם מומלצים (הגבלת כמות שעות , תכנים ועוד) שהורים לא עושים כי זה לא נוח או דורש יותר מידי זמן ומאמץ. זה גם היה בהקשר של השיח על מציאות מול אידיאולגיה, כי רוב האנשים סביבי אומרים לי שאני עוד אראה אבל המציאות תשבור אותי ואני ארצה שהילדים שלי יראו מה שזה לא יהיה כל עוד הם מול המסך ולא צריכים אותי. אז אני שמחה שאנחנו מסכימות גם בעניין הזה.
:)
 

אור302

New member
תראי לי ילד אחד שלא מעדיף

טלוויזיה על פני בילוי עם אבא. להפך, סביר לטעון שמניעת טלוויזיה רק יוצרת אובססיה כלפיה. בשל עיקרון זה, אשתי מקפידה גם לתת לו ממתקים. מי שגדל עם שוקולד לא מפתח תאווה כלפיו כאמצעי התמודדות עם דיכאון (לטענתה).

אבל צריך לזכור פה שני דברים. קודם כול, סדרי העדיפויות של הילד הם לא בעדיפות ראשונה. בסופו של דבר הוא עושה מה שאנחנו מעדיפים. והוא יכול ליילל כמה שבא לו. שנית, זה לא מדויק שהוא תמיד מעדיף טלוויזיה. תלוי מה תלוי מנגד: אופניים, מיני-גולף, ברכה, פארק. על משחקי קופסה אפשר לומר שהם בעדיפות נמוכה יותר. אבל גם אז, הבית זרוע צעצועים בכל פינה ולא פעם הוא נוטש את המסך לטובתם. עושים לו גם תנאים: תראה טלוויזיה אחרי חמש דקות קריאה (שהן כמובן חצי שעה, הרי הוא לא קורא שעון עדיין). עובד יופי.

אגב, בענייני מעון. הבן שלי נכנס למעון בגיל 6 שבועות (נסיבות החיים היו כאלה). זו הייתה ההחלטות הטובות ביותר שעשינו בעבורו. הילד עד היום לא פיתח שום תלות באף אחד. פשוט התרגל שהוא מוקף אנשים שאוהבים אותו, ואם לא זה יטפל בו, אז זה יעשה זאת. שום חרדות נטישה. עד היום נדמה לי שאני יכול לשלוח אותו לאימוץ מחר בבוקר ולא יהיה אכפת לו. המטפלות במעון הראשון שלו ואחר כך היו כאלה נשים רגועות ונינוחות והוא ירש את הטבע שלהן. אם היה מבלה אצל ההורים מספר רב כל כך של שעות, לא בטוח שזה היה המצב.

היום הוא בגן 40 שעות בשבוע, יותר מכל ילד אחר שם. פשוט נסיבות החיים. אלו הן 40 שעות של עבודה נטו, בלי מסכים, עם צוות גננות באמת מומחות (כולן קוריאניות מומחות בשיטת מונטסורי). הן עושות את המלאכה טוב ממני. זה בטוח. לא ייאמן כמה הוא לומד.

אבל אני מקווה שתצליחי לממש את האידאולוגיה שלך! ועדכני אותנו.
 
מתחיל מעון אני משערת שזה בכל מקרה

גם אם שניכם ממשיכים לחיות באותו הבית ועובדים באוניברסיטאות באותה העיר. כמובן שכל מה שאני אומרת הוא בעירבון מאוד מוגבל, פשוט מה שיוצא לי מהאינטואיציה זה שהיציבות ממילא תתערער, לכן עדיף לערער אותה כמה שפחות. זה לא רק שהוא עובר למקום חדש, הוא עובר עם אמא שעוברת לבדה למקום חדש. אצל אבא שלו לפחות בכל מה שקשור לעבודה הכל מוכר. אני חושבת שאוטומטית להחליט שהילד צריך לבוא איתך כי את האמא - זה בדיוק ההפך מלהיות מסורה לילד, גם אם זה יגרור פחות עיקומי אף (ואני לא בטוחה, מעקמי האפים יעקמו אותם גם במצב הזה, דפנה בזמנו סיפרה סיפור כזה על מרצה שלה). כמובן, יכול להיות שזה בסופו של דבר יתברר כעדיף, אבל צריך לחשוב על זה היטב. אני חושבת גם עליך (כלומר, מדמיינת את עצמי במקומך..), לא רק על הילד, יהיה לך קשה מאוד גם להסתגל למקום חדש לגמרי וגם לטפל בתינוק לבד לגמרי ולהקדיש לו את מה שאת רוצה וחושבת שהורה צריך להקדיש, ולדעתי את תרגישי עוד יותר אשמה ממה שתרגישי אם הוא ישאר עם האבא. אני חושבת שלאבא שלו יהיה קל יותר, ובהתאם גם יהיה לו יותר פנאי רגשי בשבילו.
 

ABD2b

New member
בית מוכר + אבא > אמא ?

את צודקת האמת, את הבנאדם השני שאומר לי את זה -- גם המנחה שלי אמרה שאולי זה יהיה עדיף לילד להשאר עם האבא כאן. זו התלבטות מאד לא פשוטה. את צודקת שהמעון מתחיל בכל מקרה (כיום פשוט אחנו מחלקים את השבוע ביניינו להשאר בבית, וברגע שאני עוברת חייבים "סידור", ובגיל שנה בלאו הכי אני הייתי רואה בזה גיל בשל ומתאים ליציאה לחברה). כך שהשאלה באמת היא האם:

בית מוכר + אבא > אמא

ואני מניחה שתשובה היא כן
 
רק אתם יכולים להכריע

צריך גם לקחת בחשבון ש"אבא" ו"אמא" הם לא דבר אבסולוטי כאן, אלא יחסי למצב בו כל אחד מהם נמצא. כאן זה "אבא שממשיך את שגרת העבודה לה הוא רגיל" ו"אמא שמתחילה עבודה חדשה במקום חדש".

תראי, לי כל התפיסה החברתית בעניין לפיה הילד לא אמור להשאר עם האבא חולפת לחלוטין מעל הראש מסיבה מאוד פשוטה - חלק נכבד מההריון שלה עם אחי אמא שלי בלתה מאושפזת, וגם לפני האשפוז היא הייתה רוב הזמן רתוקה למיטה. כמובן שאף אחד לא היה חושב שהיא אמא רעה בגלל שנפלה עליה שמירת הריון, אבל התוצאה היא אותה תוצאה - בתקופה ההיא אבא שלי טיפל בי לבד, והוא הסתדר עם זה (לפחות לפי החוויה שלי) טוב יותר משאמא שלי הסתדרה עם היעדרויות קצרות שלו (מילואים). את צריכה לחשוב למי מכם יהיה קל יותר להיות איתו לבד וגם לשמור פנאי רגשי להינות איתו וממנו. אם זו את - למרות הסתגלות למקום חדש ועבודה חדשה, אז קחי אותו איתך. אם זה אבא שלו - אז עדיף שישאר עם אבא שלו. זה גם לא שסידור מסויים שמתחילים בו הוא סידור מחייב לכל השנתיים, אם מגיעים למסקנה שהסידור האלטרנטיבי הוא למעשה עדיף אז אפשר להחליף.

אגב, מה עם אפשרות של שבוע פה שבוע שם, ונניח מטפלת במקום מעון (או מעון שבו סידור כזה יכול לעבוד בלי תשלום כפול)?
 

ABD2b

New member


אני מרגישה שאת ממש מבינה אותי.

מישהי איתי כאן שמומחית יותר ממני בפסיכולגיה התפתחותית אומרת שלדעתה כל פתרון יהיה בסדר אם הוא יהיה קבוע ותהיה שגרה קבועה שאפשר להתרגל אליה ולסמוך עליה (כך על סמך מחקרים על ילדים להורים גרושים...)

אגב, מטפלת לצערי יוצא מאד מאד יקר (אם עושים הכל חוקי, כי צריך לשלם מס העסקה, ביטוח בריאות ועוד, או לשלם לחברת תיווך שמטפלת בזה וזה יוצא די יקר לנו עכשיו. התייעצתי בעניין הזה בפורום עוברים לארה"ב וזה נשמע כאב ראש וגם יקר). אבל אולי...
 

אור302

New member
לא חייב שבוע-שבוע, אבל חילופין

כאלה יכולים לעבוד לא רע. נניח שבוע בחודש.
 

ABD2b

New member
מבחינה פסיכולוגית כדי ליצור שגרה קבועה

בוודאי ששבוע-שבוע עדיפים. למעשה, אפילו שהות איתי במקום החדש וחזרות לכאן לחופשות אקדמאיות (החופשות שלי ארוכות משל בעלי לכן עדיף לי לבוא לכאן) יכול להוות קושי/ליצור בלבול, למרות שזה ממקסם את הזמן עם שני ההורים.

בכל מקרה, תודה רבה לשניכם על ההתיחסות, ואני מקווה שכולנו נחיה (באושר ובריאות) כדי לספר על זה אחרי כן.
 
למעלה