זהו!!!!(כמעט)

[ABD2b]

זהו!!!!(כמעט)

היום הגנתי על הדיסרטציה. יש לי כמה וכמה תיקונים לעשות (בעיקר הבהרות, ענייני עריכה קטנים וכמה ניתוחים נוספים, חלקם ביצעתי כבר אבל הועדה רצתה שאוסיף אותם לעבודה עצמה).
אני כמובן ממשיכה לתהות על שאלות דקורום -- מתי לתת מתנות לחברי הועדה והמנחה -- ביום ב' (למחרת ההגנה)? כשאגיש את הגרסא הסופית? (הועדה לא קוראת את זה, הם אישרו בתנאי שהתיקונים בוצעו)? בסוף הסמסטר? אגב, אם משהו זוכר, לפני זמן מה תהיתי מה להביא במתנה לחברי הועדה. בסוף קניתי לכל אחד ספרון של PHD COMICS ועוד משהו קטן למשרד.

זהו... נראה שזאת השאלה האחרונה שלי בפורום על תקן סטודנטית.
תודה לכולם ובהצלחה לכל המסיימים השנה (דפנה, בקרוב אצלך

)

 

[Sonic hedgehog]

מזל טוב

כל כך מקנאה

 

[ABD2b]

באיזה שלב את?

חוץ מזה, למה לקנא? כל דבר בעיתו. החיים הסטודנטיאליים היו טובים ואפילו עצוב לי שזה נגמר ועכשיו אהיה מהצד השני של המתרס...
ובעיקר מפחיד שמעתה היכולת שלי לפרסם = העסקה שלי. תהני מעולם ה GRAD SCHOOL נטול האחריות (יחסית).

 

[Gidi Shemer]

מזל טוב (וגם קצת מקנא)

 

[Sonic hedgehog]

שנה חמישית

הייתי אמורה לסיים הקיץ אבל נראה שזה יתעכב

 

[d a p h n a]

מזל טוב!

 

[איילונתצ]

מזל טוב ובהצלחה בהמשך!

ואל תעזבי את הפורום רק בגלל שסיימת

.
מה השלב הבא אגב? לאן מועדות פניך?

 

[ABD2b]

האמת, פני לא מועדות לשום מקום טוב מידי...

אני מתחילה באוגוסט בתור אסיסטנט פרופסור בסטייט אחר, יום נסיעה מאיפה שאנחנו גרים עכשיו. בעלי לא יכול לעזוב את האוניברסיטה בשנתיים הקרובות, כך שאני עוברת לגור שם עם הבייבי שלנו, ובעלי יצטרך לבקר אותנו בסופי שבוע. וכך במשך שנתיים!
למרות שאני כביכול אמורה להתחיל להרוויח כסף נורמלי, מדובר באסון מבחינה כלכלית; אני חרדה למה זה יעשה לזוגיות שלנו; אני דואגת לבייבי האם נגרום איזה נזק פסיכולוגי על ידי מעבר חד לסביבה חדשה, התחלה של פעוטון ופרידה מהאב (והם מאד מאד קשורים); אני לא ודעת איך אתמודד עם להיות אם יחידנית כל השבוע ולתמרן עבודה במקום חדש... בקיצור, בחיי שהייתי רוצה להשאר סטדונטית לעוד כמה זמן... האמת היו לי אפילו מחשבות לעזוב הכל ולהפוך לעקרת בית שמלמדת בקומיונטי קולג' ליד הבית, העיקר לא להעמיד את המשפחה במשבר כזה בגלל שיש לי שאיפות קרייריסטיות.

 

[שלייבלה]

זו באמת בחירה קורעת לב.

קשה לי לומר מה הייתי עושה במקומך. אבל אני מקווה שהמשפחה תעמוד בטלטלה, ותזכרו שמדובר בתקופה שמתישהו תיגמר.

 

[ABD2b]

תודה

 

[d a p h n a]

זה נשמע לא פשוט בכלל

אבל, אני יכולה להגיד לך שבפורום אחר היתה גולשת שהיא ובן זוגה נאלצו לחיות בנפרד במשך תקופה דומה, תוך שהם מתראים רק לעיתים די רחוקות (ברמה של כל כמה חודשים, לא כל שבוע), ותוך שיש לה תינוקת קטנה - ובסופו של דבר למרות שלא היה להם קל בכלל, הם שרדו את זה בהצלחה רבה.
כך שאני מאחלת לכם ומאמינה שגם אתם תוכלו להתמודד עם הקשיים!

 

[ABD2b]

תודה. מקווה ש"יהיה בסדר"

אתמול בדיוק היה לנו ערב נוסף של משבר שבו חשבתי על איך אפשר לצאת ממחויבות חוזית שכבר נטלתי על עצמי מבלי להשחיר את שמי בעולם האקדמי לנצח...
אני מכירה הרבה זוגות אקדמאים שנאלצים לחיות בנפרד שנה או שנתיים מאותן סיבות כמו שלי, ומעודד לשמוע שישנם זוגות עם ילדים שעושים זאת. הטיימינג שלנו לא מוצלח במיוחד כי בדיוק נהיה בגיל של שיא חרדת הנטישה אצל פעוטות. אני רק יכולה לדמיין לעצמי איך זה מרגיש לפעוט לעבור למקום חדש, פתאום אבא נעלם לימים שלמים וגם אמא "זורקת" אותך למעון... יש ילדים שלא איכפת להם, אבל נראה לי שהטמפרמנט של הבייבי שלי לא ממש מתאים לזה. דווקא במובן הזה בגיל צעיר יותר (או מבוגר מספיק כדי להבין מושגים מופשטים יותר) היה יכול להיות יותר פשוט.

 

[נועה לביא]

אני מכירה זוג שעשה את זה

כשהילדה הייתה בת שנה וחצי, אבל היא לפחות נשארה בסביבה המוכרת לה עם האבא כאשר האמא הייתה נוסעת במהלך השבוע למקום בו הייתה לה משרת הפוסט וחוזרת. לי זה נראה שאם תקחי איתך את הילד זה רק יהפוך את המצב לקשה כפליים. בהתחשב בכך שאת זו שצריכה להסתגל למקום חדש, עדיף שהילד ישאר עם אבא שלו.

 

[איילונתצ]

נשמע מאתגר מאוד

אני לא יכולה לייעץ הרבה או משהו... זה אולי יישמע כמו קלישאה אבל לתקופה כזו יכול להיות אפקט מחזק מאוד עבור הקשר שלכם. אחרי שתתגברו על האתגרים של השנה-שנתיים הקרובות תרגישו שאין שום דבר בעולם שיוכל לכם

.

 

[ABD2b]

תודה, אני מקווה שזה נכון גם לגבי הבייבי...

הם כל כך קשורים אחד לשני שאני מפחדת לגרום איזה נזק פסיכולוגי עצום... בגיל 8 חודשים קשה להבין למה פתאום אבא נעלם רוב הזמן. ועוד כשמדובר בשיא גיל separation anxiety

 

[נועה לביא]

אם זה עוזר

דוד שלי נסע לימודים בארה"ב כשהבן שלו היה בערך בגיל הזה, ואני ממש לא חושבת שהקשר ביניהם נפגע בטווח הארוך. אבל זו הייתה תקופה קצרה הרבה יותר (אם כי הוא כמובן לא ראה אותו בין לבין).

 

[אני שירת]

לגמרי לא פשוט

יכולה רק לעודד מהנסיון של הכנסה למעון בגיל שמונה חודשים.
יש לי ילדה שממש, אבל ממש לא טובה בהסתגלות למצבים חדשים. כל פעם שאנחנו חוזרים מביקור בארץ לוקח לה כמה שבועות טובים להפסיק לבכות בבוקר בגן

.

דווקא בגיל שמונה חודשים, כשהכנסנו אותה למעון, היה מצויין ויחסית קל. יחסית לילדים אחרים בגיל דומה.
כך שהגיל הצעיר של הקטן שלך יכול להוות יתרון

.
יש גם סקייפ. זה כמובן לא מחליף אבא נוכח במשך השבוע, אבל זה יותר טוב מכלום. בזכות הסקייפ היה (ועודנו) לקטנה קשר מאוד חזק עם ההורים שלי.
זה עוזר לזכור את הדמות, למשוע את הקול ולהרגיש את החום של אדם אהוב. נכון, זה לא כמו להחזיק אותו בידיים, אבל זה גם לא מעט.

תחזיקי מעמד! נראה שזו החלטה קשה שתשתלם לכם בטווח הרחוק.

 

[ABD2b]

תודה... בת כמה היא?

כלומר, מתי חל השינוי מהיכולת להקלט בגן בקלות יחסית לקשיים הנלוים ליציאה-החזרה לגן?
וגם, אני תמיד תוהה, באיזה גיל הילדים מתחילים "להבין" סקייפ?

 

[אני שירת]

היום היא בת שלוש

לא זוכרת להגיד לך מתי בדיוק בדיוק מתחילים להבין סקייפ. נדמה לי שסביב גיל שנה, כי הם כבר מסוגלים לזכור חוויות ויזואליות לטווח יותר ארוך.
מתי חל שינוי?
שוב, לא יודעת להגיד במדויק. אבל כשהחזרנו אותה לגן אחרי הביקור בארץ בגיל שנתיים היה ממש קשה. וככה זה בכל ביקור מאז (היו עוד שניים).

 

[אור302]

הם מבינים יחסית מהר, וגם כך נמאס להם.

בהתחלה הבן שלי התלהב לראות את הורי אביו על המסך, זה גם היה לו מוזר ומבלבל להבדיל בין מציאות מוחשית לממוחשבת. היום כבר זה כבר לא חידוש ולא ממש בא לו. הרי מרגע שזה כבר לא מלהיב טכנולוגית, מה יש לו לעשות עם זה? לנהל שיחה? נו, הוא לא בנאדם של דיבורים. לפחות לא למחשב.