זהו, חזרנו
ויכלתי לספר מיליון דברים על הנסיעה הזאת... מה היה טוב, מה היה רע ומה לא היה כמו שחשבתי שיהיה. אבל אלול להיות מאוד מאוד ארוך וכרגע אין לי הרבה כח, אני מתה מעייפות. לא יודעת אם אני שמחה שחזרתי הביתה. במיוחד שאתמול בערב כשהרדמתי את הילדה היא שברה את ליבי לרסיסים עם שאלה כל כך פשוטה. שם התרגלתי לשכב לידה כדי שתרדם אז אתמול היה הלילה האחרון שעשיתי זאת והסברתי לה שממחר היא תשן במיטה במיטה הגבוהה שלה ואני לא יכולה להיות לידה. אז היא אישרה שהיבינה ותהרה את חדרה: היא ישנה למעלה ויש את הצעצועים למטה ופתאום הסתכלה עלי ושאלה למה בהבה רפאל לא נמצא? פרצתי בבכי שקט, נחנקתי. ברגע שהקול שלי חזה אמרתי שרפאל הלך. היא שאלה למה הוא הלך ואמרתי לה שאף אחד לא יודע למה הוא הלך. כמה דקות אחרי היא נרדמה. היום כשחזרנו הביתה היונו כולנו במעלית עם המזוודות ועדן אמרה שהיא מריחה את בהבה רפאל. ועוד היו הרבה רגעים כאלה, כמו בדיסנילאנד כשהייתי שם בחנות ושמעתי אמא שקוראת לתינוק המתחוצץ בחנות "רפאל, בוא הנה"(בצרפתית)... שוב דמעות. בגדול חשבתי שהניתוק הזה יעזור לי רק הבנתי ששום דבר כרגע לא יכול לעזור לי כדי להקל על הכאב, הרגשה נוראית שאף אחד לא מבין את הכאב שלי אז שיחקתי אותה "נורמאלית" שמתי את המסכה הכי יפה שלי ועליתי על במת החיים, בערב מורידה את המסכה ובוכה, נרדמת, מתעוררת בלי מסכה ושוב מתחילה ההצגה. אבל בפנים הכל שבור. כל הזמן חושבת מתי יגיע היום שאוכל שוב להיות עם רפאל שלי. אבל במעבר חד משהו טוב מאוד, עדן חזרה גמולה ממוצץ. כתבה קטנה בחדשות בטלויזיה תרמה יותר משנתיים מלחמה. עכשיו עדן ילדה גדולה באמת. תמונות יבואו בהמשך כי אני במחשב הלא נכון. ובגדול טוב להיות כאן אז אולי נארגן איזה מפגשון כי אני מתגעגעת אליכן מאוד מאוד.
ויכלתי לספר מיליון דברים על הנסיעה הזאת... מה היה טוב, מה היה רע ומה לא היה כמו שחשבתי שיהיה. אבל אלול להיות מאוד מאוד ארוך וכרגע אין לי הרבה כח, אני מתה מעייפות. לא יודעת אם אני שמחה שחזרתי הביתה. במיוחד שאתמול בערב כשהרדמתי את הילדה היא שברה את ליבי לרסיסים עם שאלה כל כך פשוטה. שם התרגלתי לשכב לידה כדי שתרדם אז אתמול היה הלילה האחרון שעשיתי זאת והסברתי לה שממחר היא תשן במיטה במיטה הגבוהה שלה ואני לא יכולה להיות לידה. אז היא אישרה שהיבינה ותהרה את חדרה: היא ישנה למעלה ויש את הצעצועים למטה ופתאום הסתכלה עלי ושאלה למה בהבה רפאל לא נמצא? פרצתי בבכי שקט, נחנקתי. ברגע שהקול שלי חזה אמרתי שרפאל הלך. היא שאלה למה הוא הלך ואמרתי לה שאף אחד לא יודע למה הוא הלך. כמה דקות אחרי היא נרדמה. היום כשחזרנו הביתה היונו כולנו במעלית עם המזוודות ועדן אמרה שהיא מריחה את בהבה רפאל. ועוד היו הרבה רגעים כאלה, כמו בדיסנילאנד כשהייתי שם בחנות ושמעתי אמא שקוראת לתינוק המתחוצץ בחנות "רפאל, בוא הנה"(בצרפתית)... שוב דמעות. בגדול חשבתי שהניתוק הזה יעזור לי רק הבנתי ששום דבר כרגע לא יכול לעזור לי כדי להקל על הכאב, הרגשה נוראית שאף אחד לא מבין את הכאב שלי אז שיחקתי אותה "נורמאלית" שמתי את המסכה הכי יפה שלי ועליתי על במת החיים, בערב מורידה את המסכה ובוכה, נרדמת, מתעוררת בלי מסכה ושוב מתחילה ההצגה. אבל בפנים הכל שבור. כל הזמן חושבת מתי יגיע היום שאוכל שוב להיות עם רפאל שלי. אבל במעבר חד משהו טוב מאוד, עדן חזרה גמולה ממוצץ. כתבה קטנה בחדשות בטלויזיה תרמה יותר משנתיים מלחמה. עכשיו עדן ילדה גדולה באמת. תמונות יבואו בהמשך כי אני במחשב הלא נכון. ובגדול טוב להיות כאן אז אולי נארגן איזה מפגשון כי אני מתגעגעת אליכן מאוד מאוד.