זהו? זה הסוף?
אני קורא סמוי כאן כבר כמה שבועות, אבל אני חייב להתייעץ איתכם עכשיו. אני אב לילדה בת שנתיים, בן 33 נשוי מזה 7 שנים. אז כמו תמיד, בהתחלה היתה אהבה גדולה, שהלכה ונעלמה עם הזמן. אני אוהב את אישתי , גם היא אומרת כך (למרות שיש לי הרבה ספקות), אבל יש המון בעיות. נתחיל בסקס: הסקס בינינו אף פעם לא עבד (נכון - כנראה שזה היה אמור להדליק אצלי נורה אדומה כבר מזמן), היא אף פעם לא גמרה איתי, ומאז הלידה (בעצם מאז ההריון) אין בינינו קשר מיני. היא ממש לא מעוניינת - ואני כבר ויתרתי מזמן (3 שנים). היא אמרה שתלך לסקסולוג, אבל היא ממש לא עושה כלום בנושא, חוץ מלדבר. הקשרים ה"אנושיים" שהיו בינינו גם נהרסו עם הזמן (ובעיקר מאז הלידה), היא תמיד עסוקה עם איזו כביסה, או לסדר דברים או כל דבר אחר. אני כבר לא יודע כמה זמן לא היו בינינו שיחות נורמליות כמו שהיו פעם. יש הרבה לחץ, רבים הרבה (ואני יודע שבעיקר בגלל עומס המטלות שיש עלינו מאז שהילדה נולדה). היא כל הזמן תוקפת אותי שאני לא עוזר לה מספיק בבית. אני עובד כל היום - אבל כשאני מגיע הביתה אני כן עוזר במטלות, אבל היא תמיד מוצאת לנכון לכעוס עליי, שאני לא עושה מספיק כביסות\נקיונות בית, וכולי... צריך להוסיף שהבת שלנו בגן , ואשתי לא חזרה לעבודה, היא גם לא ממש מחפשת עבודה, בעיקר חושבת מה לעשות הלאה. כשאני מסביר לה, שכל מטלות הפרנסה נופלות על כתפיי היא לא מקבלת את זה, וטוענת שזה לא נותן לי זכות לא לעשות חצי ממטלות הבית (שאותם היא עושה בעצמה במהלך היום כשאני נעדר מביתינו) מה שהכי מוזר, שאני כל הזמן אומר לה שהיא עושה יותר מדי דברים, ולא כל דבר חשוב, ואמור להעשות בבית, אבל אצלה אין דבר כזה שהבית ישאר לא מסודר. טיפת אבק, ומבחינתה הבית מטונף, וצריך לצחצח אותו. בקיצור - אני לא אטריד אותכם עם כל הפרטים, אבל כמו שהבנתם המצב עלך הפנים. בכל ריב מתחזקת אצלי המחשבה, שאסור לחיות ככה, וחייבים לעשות משהו בנושא. (יש להוסיף שכשהתחילו הבעיות דיברנו עליהם, ונסינו להגיע ל"הסדרים" מסויימים - אבל זה לא ממש צלח, ואני(ולדעתי גם היא) כבר איבדתי את החשק לדבר על בעיות, כי בגדול זה מה שהיינו עושים כל הזמן) יש לכם משהו חכם להציע לי?
אני קורא סמוי כאן כבר כמה שבועות, אבל אני חייב להתייעץ איתכם עכשיו. אני אב לילדה בת שנתיים, בן 33 נשוי מזה 7 שנים. אז כמו תמיד, בהתחלה היתה אהבה גדולה, שהלכה ונעלמה עם הזמן. אני אוהב את אישתי , גם היא אומרת כך (למרות שיש לי הרבה ספקות), אבל יש המון בעיות. נתחיל בסקס: הסקס בינינו אף פעם לא עבד (נכון - כנראה שזה היה אמור להדליק אצלי נורה אדומה כבר מזמן), היא אף פעם לא גמרה איתי, ומאז הלידה (בעצם מאז ההריון) אין בינינו קשר מיני. היא ממש לא מעוניינת - ואני כבר ויתרתי מזמן (3 שנים). היא אמרה שתלך לסקסולוג, אבל היא ממש לא עושה כלום בנושא, חוץ מלדבר. הקשרים ה"אנושיים" שהיו בינינו גם נהרסו עם הזמן (ובעיקר מאז הלידה), היא תמיד עסוקה עם איזו כביסה, או לסדר דברים או כל דבר אחר. אני כבר לא יודע כמה זמן לא היו בינינו שיחות נורמליות כמו שהיו פעם. יש הרבה לחץ, רבים הרבה (ואני יודע שבעיקר בגלל עומס המטלות שיש עלינו מאז שהילדה נולדה). היא כל הזמן תוקפת אותי שאני לא עוזר לה מספיק בבית. אני עובד כל היום - אבל כשאני מגיע הביתה אני כן עוזר במטלות, אבל היא תמיד מוצאת לנכון לכעוס עליי, שאני לא עושה מספיק כביסות\נקיונות בית, וכולי... צריך להוסיף שהבת שלנו בגן , ואשתי לא חזרה לעבודה, היא גם לא ממש מחפשת עבודה, בעיקר חושבת מה לעשות הלאה. כשאני מסביר לה, שכל מטלות הפרנסה נופלות על כתפיי היא לא מקבלת את זה, וטוענת שזה לא נותן לי זכות לא לעשות חצי ממטלות הבית (שאותם היא עושה בעצמה במהלך היום כשאני נעדר מביתינו) מה שהכי מוזר, שאני כל הזמן אומר לה שהיא עושה יותר מדי דברים, ולא כל דבר חשוב, ואמור להעשות בבית, אבל אצלה אין דבר כזה שהבית ישאר לא מסודר. טיפת אבק, ומבחינתה הבית מטונף, וצריך לצחצח אותו. בקיצור - אני לא אטריד אותכם עם כל הפרטים, אבל כמו שהבנתם המצב עלך הפנים. בכל ריב מתחזקת אצלי המחשבה, שאסור לחיות ככה, וחייבים לעשות משהו בנושא. (יש להוסיף שכשהתחילו הבעיות דיברנו עליהם, ונסינו להגיע ל"הסדרים" מסויימים - אבל זה לא ממש צלח, ואני(ולדעתי גם היא) כבר איבדתי את החשק לדבר על בעיות, כי בגדול זה מה שהיינו עושים כל הזמן) יש לכם משהו חכם להציע לי?
