עפרה פלוס 3
New member
זהו, החלטתי
אחרי שחזרתי ביום חמישי ב- 10:00 בערב וראיתי את מצב הבית, הבנתי שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה מאלה שאצלן תמיד הבית מתוקתק, נקי ומסודר. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה מאלה שאצלן תמיד יש סירים חמים וטריים על האש. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה בכל מקום, בו-זמנית. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה סופרוומן, שמצליחה לג'נגל בין העבודה לבית. שאני כנראה בחיים כבר לא אראה כמו שנראיתי בגיל 20. שאני כנראה בחיים כבר לא אעשה דוקטורט במשהו. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח להיות מעודכנת ב- 100%. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח להחזיר טלפונים לכל החברות והחברים. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח לשבת בשקט במשך למעלה מחצי שעה. והחלטתי. החלטתי שמי שאוהב אותי ורוצה בקרבתי, יקבל אותי ככה, כמו שאני, עם הקילוגרמים העודפים, עם הבית המבולגן, עם האוכל המוכן מראש (והלפעמים קנוי), עם העייפות, עם מצבי הרוח המשתנים בהתאם לרמת הלחץ, עם הרצון לעשות הכל ביחד ולפעמים להרוס הכל ביחד, עם חוסר הזמן והיכולת לשמור על קשר (למרות שמדובר באנשים שאני אוהבת אהבת נפש)... בבוקר קמתי עם הרגשה הרבה יותר קלילה.
תחזיקו לי אצבעות.
אחרי שחזרתי ביום חמישי ב- 10:00 בערב וראיתי את מצב הבית, הבנתי שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה מאלה שאצלן תמיד הבית מתוקתק, נקי ומסודר. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה מאלה שאצלן תמיד יש סירים חמים וטריים על האש. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה בכל מקום, בו-זמנית. שאני כנראה בחיים כבר לא אהיה סופרוומן, שמצליחה לג'נגל בין העבודה לבית. שאני כנראה בחיים כבר לא אראה כמו שנראיתי בגיל 20. שאני כנראה בחיים כבר לא אעשה דוקטורט במשהו. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח להיות מעודכנת ב- 100%. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח להחזיר טלפונים לכל החברות והחברים. שאני כנראה בחיים כבר לא אצליח לשבת בשקט במשך למעלה מחצי שעה. והחלטתי. החלטתי שמי שאוהב אותי ורוצה בקרבתי, יקבל אותי ככה, כמו שאני, עם הקילוגרמים העודפים, עם הבית המבולגן, עם האוכל המוכן מראש (והלפעמים קנוי), עם העייפות, עם מצבי הרוח המשתנים בהתאם לרמת הלחץ, עם הרצון לעשות הכל ביחד ולפעמים להרוס הכל ביחד, עם חוסר הזמן והיכולת לשמור על קשר (למרות שמדובר באנשים שאני אוהבת אהבת נפש)... בבוקר קמתי עם הרגשה הרבה יותר קלילה.