כבר הסברתי פה
באיזשהו ת'רד, למה אני לא אוהב את הפייפר. אמנם לא שמעתי אותו הרבה, שלוש פעמים, אבל כשאני שומע אלבום אני שומע רק אותו, כלומר, לא עושה שום דבר אחר. אני חושב שזה נותן לי התרשמות מספיקה. ועדיין, אין לי ספק שאם אני אשמע אותו הרבה אני אוהב אותו. גם את AHM לא אהבתי על ההתחלה (כנ"ל מדל), ועכשיו הם בין האלבומים האהובים עלי (ולא רק מתוך פינק פלויד). תאמת? כשקניתי את By the Way של רד הוט, מאד התאכזבתי, לא אהבתי את האלבום בכלל. וכיום אני אוהב אותו, אמנם הוא עדיין לדעתי האלבום הכי גרוע שלהם פחות או יותר, אבל זה לא שאני לא סובל אותו. החומה זה סיפור אחר, לא רק שאני לא מת על המוסיקה והסגנון, אני די בטוח שיש לי לגביו משהו פסיכולוגי על העובדה שזה אלבום סולו של ווטרס כמעט. ובגלל חוסר האהדה שלי כלפי ווטרס כנראה זה משפיע לי על חוות הדעת. ואמנם לדעתי יש גם קשר לעובדה שהחומה היה אלבום הפלויד הראשון שלי. האלבום הזה פתח אותי ללהקת הפלויד. באותו זמן התחלתי להכיר להקות כגון לד זפלין, ג'נסיס וקרימסון, ומאד אהבתי אותן. בעזרתן נפתחתי לז'אנר הפרוג והתחלתי מאד לאהוב אותו. ובגלל זה אני אוהב הרבה יותר אלבומים כגון WYWH, Meddel, AHM, Animals, מאשר את החומה שזה כבר פחות פרוג. בזמן האחרון נחשפתי למוסיקה אלטרנטיבית, ומשם נגררתי לפסיכדליה (שהייתה האלטרנטיבה של שנות ה-60), ולאלבומים המוקדמים של הפלויד (שעד לא ממזמן לא היו לי, רק השנה קניתי את אבסקיורד, צלחת מעופפת והחלילן).
אני התחברתי. מה שכן יצא לי לראות את הסרט שעליו עשו את OBSCURED, ולעזאזל מה הולך שם! חבורת צרפתים מסתובבים ביער כל הסרט בלי שום פואנטה... בכל אופן, בנוגע לדיון על פינק פלויד והדד שנושאות את דגל הפסיכדליה. לטעמי הם שתי להקות שונות מידי, אמנם שתיהן פסיכדליות אבל בצורה ממש ממש שונה. הדד נשענים על קאנטרי\בלוגראס\ריד'ם אנד בלוז בצורה מובהקת! הפלויד, נשענים על.... ההזיות של סיד? חח סתם נו בלי להעליב (סיד אם אתה קורא את זה לא התכוונתי) למרות ששילוב בינהם היה יכול להיות מעניין מאוד.