זאת קללה
לפני חצי שנה הכרתי בחור בצבא. הוא בחור מקסים ומצחיק וגם נראה ממש טוב, אבל מעולם לא נמשכתי אליו, אני בקטע של בנות... יום אחד הוא סיפר לי שהוא דו וכבר יותר משנה הוא נפרד וחוזר לחבר שלו (עוד מישהו שאני מכיר, למרבה התדהמה שלי). עברו כמה חודשים, הוא כבר השתחרר ואני יצאתי לחופשה של שבוע. במשך השבוע הזה בילינו כל יום ביחד... התקרבנו ממש וסיפרנו דברים אחד לשני שלא סיפרנו לאף אחד אחר. (אני היחיד שהוא יצא מהארון בפניו). אין לי מושג איך אבל בסוף השבוע מצאתי את עצמי שוכב לידו במיטה ורואה טלויזיה. הוא שם עלי את הראש, דברים התגלגלו ופתאום התנשקנו. הייתי בהלם, ולא ידעתי מה לעשות. מיד אחרי זה דיברנו כל זמן דיברנו על איך אסור שזה יהרוס את החברות שלנו.... אני מיד אמרתי שאין מה לדאוג כי אין שום סיכוי שאני נכנס למערכת יחסים עם בחור, וששום דבר לא יקרה יותר. שבוע אחרי זה כבר התקדמנו לדברים יותר רחוקים וככה זה נמשך שבועיים בערך. בשלב מסוים, לקראת הסוף, הוא רמז בבירור שהוא רוצה אותי, ואני פשוט התעלמתי. קצת אחר כך החלטנו להפסיק את זה, בערך חודש אחר כך הוא חזר לחבר שלו. כבר חודשיים לא עובר יום שאני לא חושב עליו, אני רוצה להיות איתו והוא עדיין עם חבר שלו. כל העניין הזה זאת קללה, אני בדיכאון, גם כי אדיוט כי לא נכנסתי איתו לקשר כשיכולתי והוא רצה. וגם בגלל שאני בכלל רוצה להיכנס לקשר עם בחור. הכל כל כך הרבה יותר פשוט עם בחורות. ואני לא רוצה להמשיך לחיות את החיים שלי בבלבול ושנאה עצמית. אני מרגיש כאילו כל הדבר הזה זאת קללה וזה רק הורס לי את החיים.
לפני חצי שנה הכרתי בחור בצבא. הוא בחור מקסים ומצחיק וגם נראה ממש טוב, אבל מעולם לא נמשכתי אליו, אני בקטע של בנות... יום אחד הוא סיפר לי שהוא דו וכבר יותר משנה הוא נפרד וחוזר לחבר שלו (עוד מישהו שאני מכיר, למרבה התדהמה שלי). עברו כמה חודשים, הוא כבר השתחרר ואני יצאתי לחופשה של שבוע. במשך השבוע הזה בילינו כל יום ביחד... התקרבנו ממש וסיפרנו דברים אחד לשני שלא סיפרנו לאף אחד אחר. (אני היחיד שהוא יצא מהארון בפניו). אין לי מושג איך אבל בסוף השבוע מצאתי את עצמי שוכב לידו במיטה ורואה טלויזיה. הוא שם עלי את הראש, דברים התגלגלו ופתאום התנשקנו. הייתי בהלם, ולא ידעתי מה לעשות. מיד אחרי זה דיברנו כל זמן דיברנו על איך אסור שזה יהרוס את החברות שלנו.... אני מיד אמרתי שאין מה לדאוג כי אין שום סיכוי שאני נכנס למערכת יחסים עם בחור, וששום דבר לא יקרה יותר. שבוע אחרי זה כבר התקדמנו לדברים יותר רחוקים וככה זה נמשך שבועיים בערך. בשלב מסוים, לקראת הסוף, הוא רמז בבירור שהוא רוצה אותי, ואני פשוט התעלמתי. קצת אחר כך החלטנו להפסיק את זה, בערך חודש אחר כך הוא חזר לחבר שלו. כבר חודשיים לא עובר יום שאני לא חושב עליו, אני רוצה להיות איתו והוא עדיין עם חבר שלו. כל העניין הזה זאת קללה, אני בדיכאון, גם כי אדיוט כי לא נכנסתי איתו לקשר כשיכולתי והוא רצה. וגם בגלל שאני בכלל רוצה להיכנס לקשר עם בחור. הכל כל כך הרבה יותר פשוט עם בחורות. ואני לא רוצה להמשיך לחיות את החיים שלי בבלבול ושנאה עצמית. אני מרגיש כאילו כל הדבר הזה זאת קללה וזה רק הורס לי את החיים.