ו"ו החיבור

Assaf Federman

New member
הערה קטנה

דיברתי לפני כמה זמן עם אחד המרצים כאן שסיפר לי שבגרמניה החליטו לא מזמן לבטל או לשנות כמה מהאותיות המוזרות והמסונטזות שלהם. אחר כך הוא שאל אותי אם דבר כזה היה עובר בישראל -- הוא אנגלי שחוקר עברית -- בגלל שהוא שמע על האקדמיה ללשון. אמרתי שבגדול כן. התגובה שלו היתה: "אצלנו זה בחיים לא היה עובר". באנגליה, ובשפה האנגלית בכלל, כללי הפיסוק ועוד מני ענינים תחביריים מסווגים תחת הערך 'סגנון' ולא תחת 'חוקים'. יש כמובן מדריכים לסגנון והאוניברסיטה דורשת שנשים גרש אחד ולא שניים כשאנחנו מצטטים וכיוצא באלו דברים משונים. הנקודה היא, אם זה לא ברור עד עתה, שיש הגיון סגנוני, כלומר אופנתי, לשיטת הפיסוק. גם אני זוכר שלמדנו בבית ספר שלא שמים פסיק לפני וו. אז מה? זה אומר שבכל מחיר אני צריך להמנע מזה? יש מקרים שמשפטים ארוכים רוצים להיות מחוברים בוו, וכיוון שהם ארוכים הם צריכים להקטע על ידי פסיק. האם הפסיקים שלי נראים לכם כמו טעות צורמת בעברית? כאן אני רוצה להעלות שאלה חדשה. באנגלית אני משתמש בכל מני סמני פיסוק כמו מקף ארוך ונקודה פסיק. מה קורה בעברית? למה לא משתמשים בסמנים האלו? הסימן היחידי שלא הצלחתי להשתמש בו בהודעה הוא סימן קריאה. אוף!
 

Y. Welis

New member
ודאי שיש מקף ופסיק-נקודה

באותה חוברת על כללי הפיסוק של האקדמיה שהוזכרה לעיל, יש גם הוראות לגבי פסיק-נקודה (אם כי כיום לא כולם זוכרים להשתמש בו, וזכור לי תרגום אחד שבו לא היה ולו אחד). גם המקף קיים בעברית, בחיבור מלים (כמו 'דרך-ארץ') ובדוגמאות.
 

Assaf Federman

New member
אבל המקף שהזכרת

אינו המקף שאני מדבר עליו. באנגלית יש שניים (ויש הגורסים שלושה!) סוגי מקפים. הראשון מחבר בין מילים כמו above-mentioned; השני ארוך יותר ומפסק משפטים כך:
It is of course a highly provocative thing to say since they are thought to be – at least by non-Mahàyàna buddhists – those who achieve the final goal and attained liberation.​
במקרים מסוימים משתמשים באחד אפילו ארוך יותר כמו ברשימות בבליוגרפיות (זה השלישי). ומה בעברית?
 
למעלה