ותחשבו על זה.......
תוך כדי משא ומתן לשלום, הפלסטינים לקחו "פסק זמן" קטן ותמכו בסדאם חוסיין בעל "אם המלחמות". ולא רק ברחובות, הראיס וכל הפמליה, לקחו את הרגליים וניצבו לצידו במלחמה. הסיכוי לא היה גדול באותה מלחמה, ובכל זות, הם הימרו על סיכוי קלוש לברוח מעיסקי השלום ולהיצטרף לעסקי מלחמה! עברו כמה שנים וקם גיבור לאומי חדש, ערפאת למוד נסיון כואב עדיין ממתין על הגדר. כי לאחר אותה מלחמה, כל הפלסטינאים שהיו בסעודיה בקטר ובטח שבכוייט גורשו משם כשבוע לאחר שהמלחמה הסתימה, מכה כלכלית קשה התווספה למכה מדינית וזה כאב. אך העם שלו לא עושה שיקולים ומייד הצטרף לבין-לדן. ואנחנו? מחפסים את ההנהגה השקולה. מחפסים את אלה שידברו איתנו. מחפסים את אלה שילחמו בטרור. מחפסים את ההיגיון. מחפסים את האשמה בנו - אולי זה בגלל הכיבוש שעשינו להם, אולי זה בגלל מצבם הכלכלי שאנחנו הגורם לו, אולי זה בגלל שאנחנו לא יודעים לדבר בערבית רהוטה במשא ומתן, אולי זה בגלל שלא התיחסנו אליהם בכבוד או נהגנו כלפיהם בעליונות בפגישות, אולי זה בגלל הפליטים המסכנים במחנות, אולי זה בגלל שלא מקשיבים להם ואלוי ואולי ואולי ואולי! ואולי זה בגלל הבולוציה חברים? אולי הם עדיין לא הגיעו להתפתחות הדרושה לאהבה, לחיים, לרצון טוב, לכיבוד מה שאינו הם, לראיה רחבה יותר של פני הדברים. ואם זה המצב, הפטרון הוא כיבוש, עוד כיבוש ועוד כיבוש. כי בשביל עולם המושגים הים תיכוני נכון להיום - "סחר-מכר את שבריה בע"מ". צריך מה לתת בסחר מכר וצריך שבריה טובה. צר לי אנשי השלום, אתם אנשים נפלאים ויפים, טובי לב ואוהבי אדם. אך הקדמתם קצת את זמנכם! אני מבין את הפחד שאחז בכם ואבין את תרדו שוב לנכר, קדימה הדלת פתוחה. אך אנא ממכם אל תפריעו לנו לשרוד, רק לשרוד, לא יותר מזה. וכשיגיע זמנכם נקרא לכם חזרה, תגיעו עם הכסף, העסקים וההשכלה שבינתיים צברתם ואני אהיה לכם מתתא-רחובות נהדר.
תוך כדי משא ומתן לשלום, הפלסטינים לקחו "פסק זמן" קטן ותמכו בסדאם חוסיין בעל "אם המלחמות". ולא רק ברחובות, הראיס וכל הפמליה, לקחו את הרגליים וניצבו לצידו במלחמה. הסיכוי לא היה גדול באותה מלחמה, ובכל זות, הם הימרו על סיכוי קלוש לברוח מעיסקי השלום ולהיצטרף לעסקי מלחמה! עברו כמה שנים וקם גיבור לאומי חדש, ערפאת למוד נסיון כואב עדיין ממתין על הגדר. כי לאחר אותה מלחמה, כל הפלסטינאים שהיו בסעודיה בקטר ובטח שבכוייט גורשו משם כשבוע לאחר שהמלחמה הסתימה, מכה כלכלית קשה התווספה למכה מדינית וזה כאב. אך העם שלו לא עושה שיקולים ומייד הצטרף לבין-לדן. ואנחנו? מחפסים את ההנהגה השקולה. מחפסים את אלה שידברו איתנו. מחפסים את אלה שילחמו בטרור. מחפסים את ההיגיון. מחפסים את האשמה בנו - אולי זה בגלל הכיבוש שעשינו להם, אולי זה בגלל מצבם הכלכלי שאנחנו הגורם לו, אולי זה בגלל שאנחנו לא יודעים לדבר בערבית רהוטה במשא ומתן, אולי זה בגלל שלא התיחסנו אליהם בכבוד או נהגנו כלפיהם בעליונות בפגישות, אולי זה בגלל הפליטים המסכנים במחנות, אולי זה בגלל שלא מקשיבים להם ואלוי ואולי ואולי ואולי! ואולי זה בגלל הבולוציה חברים? אולי הם עדיין לא הגיעו להתפתחות הדרושה לאהבה, לחיים, לרצון טוב, לכיבוד מה שאינו הם, לראיה רחבה יותר של פני הדברים. ואם זה המצב, הפטרון הוא כיבוש, עוד כיבוש ועוד כיבוש. כי בשביל עולם המושגים הים תיכוני נכון להיום - "סחר-מכר את שבריה בע"מ". צריך מה לתת בסחר מכר וצריך שבריה טובה. צר לי אנשי השלום, אתם אנשים נפלאים ויפים, טובי לב ואוהבי אדם. אך הקדמתם קצת את זמנכם! אני מבין את הפחד שאחז בכם ואבין את תרדו שוב לנכר, קדימה הדלת פתוחה. אך אנא ממכם אל תפריעו לנו לשרוד, רק לשרוד, לא יותר מזה. וכשיגיע זמנכם נקרא לכם חזרה, תגיעו עם הכסף, העסקים וההשכלה שבינתיים צברתם ואני אהיה לכם מתתא-רחובות נהדר.
)))))))))))