ושימותו הקנאים

[דוסטו]

ושימותו הקנאים

קראתי במוספי הספרות של שבת שמורתי לשעבר, הסופרת שאת כתיבתה אני מעריך ומעריץ, גבריאלה אביגור-רותם מקבלת השבוע את פרס נשיא המדינה לספרות על הספר שלא הפסקתי לשבח ולהלל, לדון ולהגיב - "חמסין וציפורים משוגעות". ידעתי שזה יגיע בסוף וידעתי שזה יבוא לידי ביטוי בפרסים המכובדים מבחינה ספרותית.

 

[שמלה שחורה]

מעניין איך סופרת מלמדת ספרות

ובאמת מגיע לה, לאביגור רותם. גייל הראבן who?

 

[Rivendell]

באמת מזל"ט ../images/Emo187.gif, אבל

אני לא רואה סיבה לנצל את השרשור הזה כדי ללכלך על סופרות אחרות. בעיקר לא כאלה שזכו גם הן בפרס או שניים

ובכלל, יש גם צורה לתת ביקורת. ואגב, מה מוזר בסופרת שמלמדת ספרות? דווקא נשמע לי מצויין. אני הייתי נהנית מאוד מכזה דבר אני חושבת. סביר להניח שאביגור-רותם הרבה הרבה יותר אינטליגנטית ומעניינת מרובן המכריע של המורות לספרות. תראי איך דוסטו זוכר אותה עד היום!

 

[דוסטו]

מי לכלך?

אני לא מעריך את גייל הראבן כסופרת. הספר שלה מאד סתמי בעיני. אני חושב שהזכיה שלה בפרס הפיס אפילו לא היתה לוטו אלא קנוניה ואין לי כח לחזור על הקונסטלציה שנוצרה שם וההסתברות שהיא יצאה הזוכה. אלא אם כן מישהו יתעקש. זה זועק לשמים. ואיך אביגור-רותם כמורה? לא פחות מצוינת מאשר כסופרת. אבל כמו הרבה ממעט הטובים שישנם במערכת - גם היא פרשה. וטוב שכך. אולי יקח לה פחות מ- 10 שנים להוציא את ה - MASTERPIECE הבא כשהיא לא מבזבזת את זמנה על דרדסים שביה"ס בשבילם הוא מועשון חברתי.

 

[שמלה שחורה]

בדיוק כך.

 

[שמלה שחורה]

לא הובנתי כנראה

אני מדברת על הפרס ההוא, ביאליק נדמה לי, שניתן לגייל הראבן על סיפרה שאהבה נפשי. גבריאלה אביגור נחשבה לזוכה הבטוחה בפרס ההוא. נורא התאכזבתי כשהיא לא זכתה, כי איפה הספר שלה ואיפה הספר של גייל הראבן. נכ פוליטיקלי קורקט זה יופי, אבל אני לא ממש בעד. שאהבה נפשי סתם ספר, יש עשרות כמוהו, בכייני, מתחנחן. חמסין וצפורים משוגעות הוא ספר שייזכר עוד המון המון זמן. קלאסיקה. ושאלתי ברצינות איזו מין מורה לספרות היא היתה, לא מתוך כוונה להכשפיש להשמיץ או חלילה לזלזל, אלא מתוך קינאה טהורה.

 

[דוסטו]

גיל היתה מתה

לזכות בפרס ביאליק. היא זכתה בפרס מפעל הפיס. ומסכים עם כל מילה על אי היכולת להשוות בין שני הספרים. אבל ככה זה כשגייל מוזמנת להשתתף בחבר השופטים, מגלה שם את חברתה הטובה תמר אלאור (שאין לה כל קשר לספרות) וזו מגלה את חברתה הטובה חנה נווה (שהספר של גייל יושב כמו כפפה על יד עם התאוריות המגדריות הפסאודו-פמניסטיות שלה) וזו פוגשת שם את אליאונורה לב חברתה שהיא גם חברה של גיל הראבן. ואז "כתר" מגישים את הספר של גייל לתחרות והגב´ פורשת. עוד מישהו מהמתמודדים ידע את זהות חבר השופטים? סתם תהיה. לעוד מי מהמתמודדים הזדמנה מין הזדמנות פז של חבר של חבר של חבר? ולמרות זאת -אחרי שחמשת השופטים קראו ששים ספרים מהם היו צריכים לבחור חמישה, ספרה של אביגור-רותם היה בכל חמשת הרשימות, ספרה של יעל הדיה ("תאונות" - לא התלהבתי) בארבע רשימות ושל גיל הראבן וא.ב. בשתי רשימות. אתם מוזמנים לעשות את הסטטיסטיקה בעצמכם מה ההיסתברות שגייל תזכה ללא הטיה מכוונת. אבל זה כבר חלב שנשפך. את ספרה של האמא, שולמית הראבן "עיר ימים רבים" שנכתב לפני עשרים שנה יזכרו הרבה אחרי "שאהבה נפשי" יגרס.