אתה יודע...
"לא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעניו שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצאה מגרשה או שוכב עימה והיא שנואה" הרמב"ם מגדיר את הקשר הנפשי כמציאת חן!!! קשר נפשי אמיתי משפיע על איך אדם נראה בעיניו. יופי הוא דבר סובייקטיבי,משתנה בין אדם לאדם וכמובן עניין של אופנה. בזמן שבאמת מסתכלים פנימה ואוהבים את מה שבפנים,גם החיצוני הופך להיות אהוב וא"א להפריד בין פנים לחוץ,כי זה אותו אדם. הפיצול בין פנים לחוץ הוא החולי. הסתכלות על אנשים מבחוץ,מתחיל מהסתכלות שלנו על עצמינו. מי שיכול להסתכל פנימה,יהי'ה משוחרר לבחור באמת. וזה לא פשוט,במיוחד בתקופה שלנו,שהחיצניות כ"כ מובלטת ומטופחת. והתרבות השלטת כיום היא תרבות "מראה עיניים". יש הרבה שהיופי מגדיר את הקשר וזו בעי'ה הקשה. אם הוא מרחיב אותו זו מעלה. "דירה נאה,אשה נאה וכלים נאים...מרחיבים דעתו של האדם" הנוי מרחיב את הדיעה שכבר יש,לא יוצר אותה. הפנימי נותן משמעות לחיצוני. ואת זה אנשים שוכחים!!! יש אנשים שמבחינה אסטטית יכולים לקבל ציון טוב,אבל ההתנהגות שלהם מחפירה,שהחיצוני עומד בסתירה לפנימי ויוצר אירוני'ה. היופי הזה הופך מאוס. העניין לראות את האשה קודם שיקדש אותה, היא כדי שהמפגש החיצוני לא יפריע בחופה לתהליך הרוחני שקורה במהלך החופה,שלא יסיח דעתו בשל כך. גבוה??? לא הגיוני??? אבל זה עניין של עבודה עצמית,מי שמצליח זוכה ובגדול. אחרי כמה שנים לכל הגברים יש כרס וכמה שיערות סביב הקרחת. והבנות לא נראות כמו פעם אחרי כמה לידות ולילות מחוסרי שינה. חיצוניות היא דבר נע,דבר משתנה ולא תמיד לטובה. פנימיות היא דבר שנשאר קבוע או משתנה אבל רק לטובה. תראה,אני דתי'ה. מנסה לשמור על כל המצוות שאני מצווה בהן. לומדת תורה ומנסה להבין מה הקב"ה רוצה ממני ולהתקרב אליו. אבל אז באו החרדיים הם מקפידים בהלכות יותר ממני. השיטות ההלכתיות שלהם קצת שונות משלי. הם לבושים אחרת. הם מנתקים את עצמם מדברים שבעיני הם ערך {תרבות כללית...וכו'} ועוד... ושפטו אותי לפי המראה החיצוני שלי!!! אז לא יודעת. אולי אני לא דוסית. רק בחורה דתי'ה ורוחנית. אבל בעיניי מראה בשלב הראשוני משנה רק במידה שלא יהיה דוחה. בהמשך אני יודעת שהפנימיות שהוא משדר משפיעה פלאות על איך שהוא נראה בעיני. יכול להיות גבר יפה ופתאום הוא יביע דעה או אמירה שהיא מכוערת בעיניי. ולפתע כל חזותו תשתנה בעיניי. וכן להפך. גבר לא מרשים שיגיד משהו שאני אוהב ולפתע אני אחשוב שהוא מדהים. כבר אמרו לי על גברים שהייתי איתם:"כל הכבוד לך.אני לא הייתי מסוגלת.עם המום הזה." אבל אני לא ראיתי מום. כלומר ראיתי אותי והתגברתי ניסתי לראות את הנשמה הגדולה. וכשהנשמה גילתה את פגמי'ה אז גם המומים החיצוניים נוספו ונולד כיעור. פעם חשבתי שכולם רואים את הדברים ככה. היום אני יודעת שאלוקים יראה ללבב והאדם, מה לעשות??? יראה לעיניים. אני מנסה ללכת בדרכי הק-ל,כפי שאנו מצווים. אני מנסה לראות ללבב. מקווה שפעם אתקל בבן זוג שגם מנסה.