ושוב צריכה עצה

[אחותו של שקספיר]

מנסה לענות- מניסיון החיים שלי (ארוך).

בלי חפירות ונאומים.

את אוהבת שהבוס שלך חופר לך?
נואם נאומים חוצבי להבות וארוכי דקות?
או
שאת מסתכלת בהצצה בשעון לראות מתי זה יגמר
וממשיכה לעשות אח"כ בדיוק מה שעשית קודם.

החפירה היא מודל תקשורת לא מאד מוצלח לדעתי
(אם כי אני חוטאת בו לא פעם אחת,מודה)
לא אפקטיבי.
למה לא מוצלח?
כי אין שיחה
כי אין הקשבה
כי מפתחים כעסים
היא על החפירה והנדנוד
ואת על הזלזול ואי ההקשבה.

אני בעד לקחת אותה לבד,
לבית קפה (או משהו אחר שהיא אוהבת)
את והיא
ב-4 עיניים וכוס שוקו
לשיחה של בוגרים.

קודם כל לשמוע ממנה מה יושב לה על הלב
מה מציק לה
מה מפריע לה בתקשורת בינכם.
אח"כ להגיד (לא להטיח, לא להאשים)
לא להרים את הקול (לכן בית קפה הוא מקום טוב ופומבי)

ואז לנסות לתת לה למצוא פתרונות למצב הקיים.

אבל קודם כל את צריכה לסגור עם עצמך מה מפריע לך?
זה שהיא ישנה אצלו?
זה שהיא ישנה אצלו באמצע שבוע?
זה שבית ספר הפך לעדיפות שלישית אצלה ? (ל א פלא- אווירת סופשנה)
זה שהיא לא עומדת בהתחייבות שלה ?

אני יכולה לתת דוגמה מהמתבגר התורן שלי.
הוא גדול בהבטחות וסיכומים, מחורבן במימוש שלהם.
למדתי שלא להגיד לו "יש לך מחרתיים בגרות במתמטיקה,אז אני מצפה שתקום ב-8"
אלא להגיד לו "מתי אתה מתכנן לקום מחר ללמוד מתמטיקה"
100% של אחריות השכמה עליו (אגב- הוא לא תמיד עומד בסיכומים של עצמו)
אבל זה כבר פחות התחייבות חצונית לאימא הנודניקית
אלא התחייבות לעצמו לעמוד במילה שלו.

מקווה שיעזור לך לשנות את נקודת המבט-כי שם זה מתחיל לדעתי.
גבולות משיגים בהסכמה הדדית ולא בכפיה, אם רוצים תקשורת כנה והבנה.
ובטח שלא בעונשים וסנקציות (אישית-לא מאמינה בכאלו בכלל,מעליבים ויוצרים תגובה הפוכה להסכמה והבנה).

 

[GeJuFan]

נקודת מבט אחרת, זו של הבת

אני הגעתי מהראשי, אבל אני מרגישה שאני חייבת לענות כיוון שאני הייתי בדיוק באותו מצב של הבת שלך, רק שאצלי זה התחיל בגיל מאד מאד מוקדם והמשיך בכך שבשלב כלשהו פשוט נשרתי מהלימודים לגמרי.
מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים אני ארשום שגם לי יש הפרעת קשב וריכוז, ומעבר לזה גם הייתי בשנים הראשונות של בית הספר היסודי הילדה הזו שכולם או מציקים לה או מתעלמים ממנה- בקיצור המוקצת החברתית של הכיתה. שני הדברים הללו עשו שמות יפים מאד בי עד שהגעתי לחטיבת ביניים שמה נשרתי מהלימודים הרגילים.
אז מה כן קרה שהחזיר אותי לבית הספר? המעבר לסוג אחר של לימודים, בגיל 15 הוחלט לנסות משהו אחר, ואחרי שהסכמתי לנסות התחלתי ללמוד ביחידה לקידום נוער של משרד החינוך בפרויקט שנקרא פרויקט היל"ה. עכשיו זה לא פרויקט שמתאים לכל אחד אבל במקרה שלי הוא עזר מאד, בד"כ מדובר במספר מועט של ימי לימודים כשההתמקדות הייתה על הנושאים החשובים יותר (המטרה היא לסיים בית ספר ולפחות במקרה שלי, כשהם ראו שאני יודעת את החומר הבסיסי הם הקפיצו אותי מהר מאד כיתות). שמה השלמתי את הכיתות החשובות של חטיבת הביניים וגם התחלתי ללמוד לבגרויות. הייתי שם עד גיל 17.5 ועזבתי ללא סיום התעודת בגרות. (אני רוצה לציין שבשלב ההוא עוד לא אובחנתי כבעלת קשב וריכוז).
מה שכן הזמן שלי שם עזר לי מאד ואם התגייסותי לצבא גם התחלתי לימודי ערב להשלמת בגרויות ביואל גבע.
לבת שלך יש מזל אחד גדול לעומתי לאותה תקופה: אתם כבר יודעים מהי הבעיה- ההפרעת קשב וריכוז אני אובחנתי סופית רק שנה שעברה אחרי שכבר התחלתי לימודים אקדמאיים. אבל נראה שהכדור עוזר עם בעיות קשות, אולי שווה לדבר עם הרופא ולשקול מעבר לכדור אחר (אם זה אפשרי בגיל שלה)

מעבר לזה מהניסיון שלי לדעתי שווה לשקול מעבר לסוג אחר של מוסד לימודי. יש המון מוסדות כמו יואל גבע שבהם לומדים רק מקצוע אחד כל "סמסטר" וזה ספציפי רק לבגרויות ואפשר לבחור אם ללמוד בבוקר או בערב והקורסים הם לא פעם בשעות יחסית נוחות. אני אישית נהנתי מכל רגע שלמדתי בגבע לעומת הזמן שלי בבית ספר רגיל. אהבתי את החופש שאני זו שבוחרת את הקורסים שלי, והזמן שלהם, שלא כל היום שלי הולך על הלימודים, וזה משאיר לי זמן לדברים אחרים (במקרה שלי מכיוון שהייתי חיילת זה היה צבא ואח"כ עבודה במשרה חלקית לכסות את הלימודים).

רק זורקת את הניסיון האישי שלי לאוויר. אמא שלי, אחותי, כל המשפחה שלי גם ניסתה כמוך ובסוף ויתרה כשהפסקתי לגמרי ללכת לבית הספר. גם אצלי היו מעורבים משרד החינוך, ועובדים סוציאלים, ופסיכולוגים ומה לא. עזר? ממש לא, מה שכן עזר זה ההתבגרות הרגשית שלי וההבנה שאני כן אוהבת ללמוד (כי זה לא שנשרתי לגמרי מהלימודים גם בחטיבה אלא פשוט עברתי למוסד אחר) אבל לא תחת מערכת החינוך הרגילה של ישראל.
הבת שלך כרגע בתקופה מאד קשה כי לא קל להיות ילד שונה (הקשב והריכוז גם אם זה מטופל) במערכת החינוך של מדינת ישראל. מה שהיא צריכה זה את ההבנה שלך. מצד שני אני כן חושבת שעדיין בגיל 16 צריך להציב גבולות והשלכות להחלטות ולמעשים שלה.
קשה לה לקום בבוקר? אז מה? מה יהיה בעוד שנתיים וחצי כשהיא בטירונות ושמה מקבלים רק שש שעות שינה מטכלי"ות (אלא אם משהו השתנה מאז 2004 כשאני הייתי בצבא) וצריך לקום כשאתה הרוס ומת מעייפות, ומי שלא קם ומוכן בזמן יש לכך השלכות.
אני במקומך הייתי מתעקשת שהיא תקום, מורידה ממנה את השמיכה לגמרי ושמה את השמיכה רחוק. מרימה אותה בכוח מהמיטה ויאללה להתקלח או להתחיל להתארגן. לא יקרה כלום אם היא תקום נגיד חצי שעה לפני הזמן הרגיל שלה בימים שהיא הולכת לישון מאוחר ככה שיהיה לה מספיק זמן להתעורר לגמרי. אם יש כלב/ים בבית אז שאולי שהיא תיקח אותו לטיול בוקר? זה יעיר אותה.

שוב כל מה שאני כותבת זה מהניסיון האישי שלי מהצד של הבת שלך, ומה אני רציתי שיקרה כשהייתי בגיל צעיר יותר, ושעד שהגעתי לגיל של הבת שלך כבר היה מאוחר מדי לאמא שלי ליישם.

 

[rasmus girl1]

היי, הגעתי מהראשי,

אני לא אמא למתבגרת אבל סיימתי תיכון לא מזמן, ממליצה לך לשבת עם הבת ולשאול אותה מה מלמדים בימים האחרונים שלפני הבגרויות.. אני זוכרת שאצלי תמיד בתקופת הבגרויות, בייחוד לקראת סוף שנה (בגרויות קיץ) לא היו מלמדים כלום, בשנה הראשונה לבגרויות כשהייתי בכתה י' אמא שלי הייתה מכריחה אותי ללכת לבית הספר, הייתי מגיעה ומוצאת את עצמי בכתה עם עוד 4-5 תלמידים שהגיעו, מורות שמגיעות באיחור גדול כי יודעות שתלמידים לא מגיעים ואפילו מורות שלא מגיעות כלל, (הייתה אפילו פעם אחת שישבנו בכתה 20 דק' וחיכינו למורה, כשלא הגיעה אני ועוד 2 תלמידים הלכנו הביתה, 3 אחרים נשארו לחכות לה, המורה לבסוף הגיעה וכנראה כעסה שהבריזו לה ורשמה את שמות התלמידים שלא הגיעו, אח"כ באסיפת מורים הסופית המחנכת אמרה לאמא שלי שאני לא הגעתי לשיעור שלה ושזה לא בסדר, אני ממש כעסתי, שלא מספיק שחיכתי לה אלא גם הייתי בין הבודדים שעוד הגיעו בתקופה הזאת).
כשמורות כן היו טורחות להגיע, הן היו או עושות את אותו שיעור חזרה שכבר עשו או היו אומרות לנו לעבור על החומר ואם יש שאלות אז היא תעזור, זה נחמד למי שיש בעיות באותן מקצועות אבל למי שיודע טוב את החומר זה ממש מיותר להגיע.
בשנתיים שלאחר מכן נמנעתי מלהגיע בתקופת הבגרויות האחרונה שבסוף שנת הלימודים אלא אם כן זה היה מקצוע שהייתי זקוקה לחיזוק בו.
לכן ממליצה לך לבדוק איתה מה עושים איתם שם בימים האחרונים של הלימודים בתקופת הבגרויות, יכול להיות שהיא צודקת וזה באמת מיותר להגיע ולא מלמדים חומר חדש וחשוב, בייחוד שכתבת שלפני היא הלכה בקביעות ללימודים ושהולך לה טוב במבחנים.

 

[playtrip]

האם בתי הספר כיום בכלל שווים בכלל ללכת אליהם?

ועוד על ריטלין?

 

[מטילדה11]

אני לא רואה שקר במעשים שלה אלא

אי עמידה בהתחייבויות שלה כלפיך וכלפי עצמה.

אני מאמינה שהיא באמת התכוונה לחזור עד 23:00 ולקום בזמן וכו' וכו' רק שהיא נסחפה אחרי האירועים ולא עמדה באתגר והגיד לאנשים שסביבה "לא" ולחזור הביתה. - אותי זה היה ממש מדאיג כי יש עוד הרבה פיתויים שבגיל הזה קשה להגיד להם לא.

את חייבת לפנות ליעוץ. נסי דרך בית ספר או דרך מסגרות חינוכיות אחרות כמו שיעצה לך כאן מישהו בכנות מרשימה.

הסבירי לה שהיא מוותרת על ההבטחה ועל העתיד שלה עצמה. שימי אותה ואת העתיד שלה במרכז ולא את ההרגשה שלך מכן/לא שיקרה . העבירי את האחריות אליה. שהיא תרשום מתי היא חוזרת .שהיא תרשום שהיא קמה ושתתחייב כלפי עצמה (ולא כלפיך) לעמוד בזה.