ושוב צריכה עצה

אגמצו9

New member
ושוב צריכה עצה

אותה ילדה בת 16 .
אחרי כשבועיים של מבחנים , מתכונות ובגרות אחת (בימים אלה היא נוטלת ריטלין וזה מאוד מקשה עליה לישוןן בלילה, משאיר אותה ערה עד מאוחר כל יום)
החליטה לא ללכת ללימודים שלשום.
הערתי אותה בבוקר , עשתה פרצוף עייף וביקשה לא ללכת כי ממילא לדבריה אין משהו חשוב והיא עיייפה.
ויתרתי די מהר, סגרתי את האור ויצאתי מהבית מתוך התחשבות בכך שלאחרונה הלכה בקביעות יחסית ללימודים ולמדה וקיבלה ציונים גבוהים מאוד.
יש לציין שיש לה היסטוירה של העדרות בבית ספר , כבר זומנתי לבית ספר על הרקע הזה והיא בהתנייה בבית ספר לכל מיני פעילויות חשובות.
למזלה היא מאוד חכמה וכשהיא מחליטה ללמוד יש לה תוצאות מעולות.
אתמול בערב ב-21:00, אמרה שיוצאת עם חברה לגלידה ואחר כך תיפגש עם חבר ולא תחזור מאוחר.ב- 23:00 התחלתי להתכתב איתה ולבקש שתגיע.
כך עד שעה 01:30 כשחזרה. הבטיחה שתקום לבית ספר ובבוקר שוב לא מזיזה את עצמה ולא קמה.
כמובן שבבוקר היום כבר די סערתי ואמרתי כמה מילים לא נעימות כמו ששיקרה לי ושאי אפשר לבטוח בה ועוד כאלה.
היא מצידה המשיכה לישון יחסית באדישות ועייפות ואני יצאתי.
שוב שיקרה, כי הבטיחה שהבוקר כן תלך ללמודים.
שיקרה כי אמרה שתחזור מוקדם וחזרה מאוחר.
לי קשה להתמודד במיוחד כשאני מתעצבנת בלילה ובבוקר גם צריכה לקוום כרגיל לעבודה ועוד להעיר אותה ..והיא לא קמה.
וזו לא פעם ראשונה בסיטואציה דומה.
אשמח לעצתכם.
 
אני חושבת שאני רואה שתי אפשרויות

ואני לא יודעת מה הנכונה.

אפשרות א - להגיד לה "אחרי שלמדת כלכך טוב בחודשים האחרונים, התחלתי לחשוב שאפשר לסמוך עלייך שתנהלי את חייך וזמנך בצורה נבונה. אני רואה שאת לא מצליחה בכך. חבל. אז אני חוזרת להיות אחראית, ואני מחליטה שאת לא יכולה לצאת מהבית בערב שלפני יום לימודים."

אפשרות ב - להגיד לה "את ילדה גדולה. את יודעת שאת מסוגלת להצליח מאד כשאת משקיעה, את גם מסוגלת לעשות שטויות והנה - את על תנאי. זו החלטה שלך מה את רוצה לעשות. אלה החיים שלך. אם זו הבחירה שלך - צאי ובלי בלילות, את נבונה ומבינה את המחיר".


אפשרות ג היא אולי לשוחח איתה יותר לעומק. לחשוב ביחד מה היא רוצה, עד כמה היא רוצה את מעורבותך ועזרתך בהגדרת ושמירה על גבולות
 

לאונידס

Active member
את טוחנת ונואמת והיא עושה מה שהיא רוצה

אחרי שחוזרת מהבילוי את נותנת נאום נוסף על כמה היא לא בסדר וכמה את נפגעת וממשיכות כרגיל עד הפעם הבאה.

עצה שלי? אל תחזרי על הדינמיקה הזו.
 

אגמצו9

New member
אז מה כן?

אני באמת אשמח לדעת.
אין ספק שהנאומים אינם עוזרים.
 

לאונידס

Active member
קודם כל תשלימי עם זה שאם הגברת מחליטה

לעשות מה שבראש שלה ולא להתחשב בכלל בדרישות שלך את לא יכולה לעשות כלום בעניין.
כואב, עצוב אבל זוהי המציאות.
תקווי שהיא עדיין לא גילתה את עובדות החיים או שהיא בכל זאת מעוניינת להתחשב בדעתך.

הילדה הבינה כבר מזמן שהנאומים והאיומים שלך הם איומי סרק.
אין טעם לנאום נאום ארוך כשהילדה מגיעה ב 1:30 בבוקר במקום 11 בלילה אם בפעם הבאה כשהיא רוצה ללכת היא מקבלת אישור ללכת ולא משנה אם האישור הוא תחת מחאות ואיומים.
אני מציע שקודם כל תחדלי מאיומי סרק ונאומי תוכחה. אם חוזרת ב 1:30 את יכולה להודיע שהיא איכזבה אותך וזהו, ובפעם הבאה שתרצה לצאת אם ביכולתך למנוע ממנה יציאה אז למנוע ולהסביר שהסיבה היא שאת לא סומכת עליה.
אם את לא מסוגלת למנוע מכל סיבה שהיא, היא תצא מהחלון או תתחנן מספיק זמן עד שתשברי - אני לא רואה טעם להיכנס להתמודדות הזו.

פחות דיבורים ויותר מעשים.
 

מירי,

New member
אני לא מבינה איך אפשר למנוע משהו מבת 16

כלומר אפשר להטיל סנקציות, אבל איך מונעים ממנה לצאת? קושרים אותה למיטה?

למזלי אני לא מתמודדת עם הבעיה הזו (כן עם אחרות) ומאוד הטריד אותי מה ייקרה אם....
 

מירי,

New member
כן, רק אח"כ ראיתי את התגובה שלך למטה

(הבנת הנקרא
)

באמת לא ברורה לי הדרך ואני מקווה גם עם הצעירה לא להגיע להתמודדות.
 

Ani15

New member
חסר?

-היא רוצה הקפצה לאנשהו (בחייכם, כמה מהם יוצאים מהבית ברגל או בתחבורה ציבורית) - אפשר לסרב
- היא רוצה דמי כיס - אפשר לסרב
- היא מבקשת משהו - אפשר לסרב
תמיד יש משהו, כי בגיל 16, נרצה או לא, הם לא עצמאים לגמרי. הם צריכים את ההורים (ובדור הזה, אולי יותר מאי פעם), ולכן לכל הורה יש את ה"כפתור ללחוץ עליו". השאלה הגדולה היא האם ההורה באמת מסוגל לסרב לבקשת הילד (בדור הזה, אולי פחות מאי פעם).
 

מירי,

New member
ואז נכנסים למלחמה.

בהחלט יש למנוע הטבות כשלא מקיימים את חוקי הבית, אבל צריך לדעת זו כבר מלחמה.....
ובמלחמה אף אחד לא מנצח.
 

Simply Be

New member
מסכימה עם מירי , אני לא בעד מלחמה.

לגרום לילד בגיל כזה להרגיש מושפל ותלוי בך לא יניב תוצאות טובות או רצויות.
יש דרכים אחרות,
הכי חשוב זה לשמור אפיק תקשורת עם הילד
לדבר ובאמת להקשיב לו וכן גם לנהל איתו סוג של תיאום צפיות אבל לא להיות צדיק יותר מהאפיפיור.
אילו תובנות שאני הגעתי אליהם אחרי שני ילדים שבגרו את התיכון (ובהצלחה יתרה אפילו וזה לא אומר שלא היו לי קשיים איתם בדרך).
 

Ani15

New member
כן ולא

אף אחד לא מנצח במלחמה, אבל לפעמים אין ברירה, והפחד מלהילחם ומלא "להכיל את הילד ואת הקשיים שלו" גורם לנו לפעמים לוותר ולא להביא את הילדים שלנו למקסימום שהם יכולים. ההורים שלנו לא פחדו מעימות, וזה לא הזיק לנו, גם אם אני לא ממש בטוחה שהגישות האלה מתאימות לימינו, אני גם לא חושבת שה"הכלה" (שבד"כ נגמרת בחוסר התמודדות מלא) היא הגישה הנכונה. בטח יש משהו באמצע, ואני אשמח להציע לכם אותו מיד כשאמצא אותו.
 

Simply Be

New member
להתמודד זה לא אומר מלחמה

אני רחוקה מלהיות ותרנית במה שקשור לילדים,
הרגשתי שאני נלחמת עליהם ולא איתם.
אולי הייתי צריכה לשחרר קצת יותר,
אבל אף הורה לא חף מטעויות.
 

מירי,

New member
בין לוותר למלחמה יש טווח צבעים ענק.

לא מדברת על להכיל, אלא למצוא דרך שהתבגר/ת יבין....
להגיע לפשרה שאנחנו נוכל לחיות איתה בשלום והמתבגר יוכל לעמוד בה.
 

מטילדה11

New member
זה גבול דק מידי כי הילדה פורצת גבול

ויכולה להביא עצמה למצבי סיכון ולא לשתף את ההורים .
 

לאונידס

Active member
ניסיתי עם צעירה יותר, לא הצליח,הביא להתדרדרות

נערה בגיל הזה יכולה להשיג "דמי כיס" והקפצות די בקלות בדרכים שמרבית ההורים ממש לא יראו בחיוב.
למשל אין בעיה לנערה כזו "לעבור דירה" אל החבר, ואם לא אל החבר הזה אז לחבר אחר.

את מציעה להביא את הדברים לידי משבר ולמשבר יכולות להיות שתי תוצאות, גם זו שההורים ממש לא ישמחו איתה ואני לא יודע אם הם יהיו מוכנים לקחת את הצ'אנס.
 
כמו שכתבתי לך למעלה

אתם צריכים לפנות לפסיכולוגית שתעזור לכם להציב גבולות ברורים לילדה...
כרגע נראה שהיא לא סופרת אותךוחבל על האויר שאת מוציאה כשאת מדברת.

אני הייתי במקומך, דורשת ממה להיות עד 10 בבית, כל ערב באצמע השבוע, בלי לישון אצל חברים ובלי לבלות עד מאוחר בחוץ... ואם לא... אז...
 
ואם לא..אז מה? מה היא תעשה?

תאסור אותה? לא תקנה לה מילקי? לא תקנה לה בגדים? לא תתן לה דמי כיס? זה צריך לבוא ממקום של הבנה, של שיתוף. למרות שבראש שלי תמיד תיהיה התפיסה "מה זאת אומרת "לא". אני אמרתי" אבל! אצלי זה לא עבד.
 
לשוחח. הם לא מגיבים טוב לנאומים. ולשוחח

מהלב ולהקשיב ולראות איפה את יכולה לומר שאת מאוד מבינה אבל... ולשים גבול ולדעת שיש מצב שהיא לא תקבל אותו ולחשוב עוד ועוד איך את מתנסחת. התשה עובדת לשני הכיוונים. היא יכולה להתיש אותך ואת אותה אבל אל תטחני. ההתכתבות איתה, למרות שאני מבינה אותה, לא הועילה...אצלינו הילדים קובעים את השעה והאמת שאני מעדיפה שיחזרו מאוחר עם עוד מישהו מאשר מוקדם יותר אבל לבד.

מצד שני כשהילד לא חזר לילה אחד עד 3 לפנות בוקר ולא ענה לפלאפון יצטתי לחפש אותו. בסוף הוא חזר אלי ובירור קצר העלה שהוא נמצא איפה ועם מי שאמר. נסעתי לבדוק וגיליתי שהוא לא שיקר. למחרת הסברתי למה לא מתאים ולא נכון לחזור כל כך מאוחר ושאני לא מסכימה. הוא ידע שנעזרתי בניידת שדאלה אןתימאם קרה משהו. הוא ידע שחיפשתי אותו. הוא לא חזר כל כך מאוחר שוב.
 
למעלה