ושוב התקשורת...

ושוב התקשורת...

קראתי כעת הודעה בYNET על פטירתו של פרופ' בלומנטל, רופא עיניים שהמציא שיטה לניתוחי קטרקט ובעלה של ח"כ נעמי בלומנטל. בסיום הכתבה כתוב "הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושתי בנות מאומצות ושני נכדים." שתי הבנות המאומצות אינן חלק מילדיו?! למה ההבחנה הזו?
 
באמת די מעצבן

אם כי נדמה לי שהכתבת רצתה לומר "השאיר אחריו ילדים-מהם ביולוגים ומהם מאומצים" והתלעלעה בנוסח. ועוד משהו-אולי זה מה שאני רוצה לראות...אבל מכיון שמדובר שם בתכונותיו הטובות של הפרופסור שהלך לעולמו ,לי נראה שהציון"מאומצות" היה כדי לומר דבר נ ו ס ף לזכותו,וגם לזכותה של נעמי אשתו,שלא צברה הרבה נקודות זכות אחרות בציבור בשנים האחרונות....
 

משתפרת

New member
הכצעקתה?

הפעם דווקא היה מקום לציון העובדה מאחר ולפי הכתוב בויקיפדיה האימוץ היה לא פורמלי. לא נכתבו פרטים, אך יש שימוש בביטוי ילדים מאומצים כשמדובר בעצם באירוח. כמו משפחות בקיבוצים שמאמצות ילדי חוץ, או משפחות שמאמצות חיילים בודדים, או משפחות שמארחות בחופשות ילדים ממוסדות .
 
הזכרת לי שביום העצמאות ראיתי בטלויזיה בחורה

שהגיעה לארץ במסגרת מסע מיוחד שעורכים לצעירים לארץ, והיא סיפרה על המשפחה המאמצת שלה פה בארץ כמה מילים. לא הרגשתי נוח בשימוש משפחה מאמצת בהקשר הזה. הרי מדובר באירוח זמני בלבד, לא במשפחה לתמיד עם מחויבות, אהבה ונתינה אינסופית לילדם שאומץ. זה שונה לחלוטין ובכל זאת יש פה שימוש בדיוק באותו מונח. לאן נעלם השימוש במילה משפחה מארחת. מדוע אימוץ יכול לתאר משהו זמני ולא אישי כל כך כמו אירוח חד פעמי לתקופה קצרה. נדמה לי שהשימוש במילה אימוץ שמשתרש בחברה שלנו מראה על הנטיה והיחס כלפי אימוץ.
 

יפעת 44

New member
ואני חושבת שאנחנו רגישים מידי

תמיד השתמשו במילה הזו להרבה צרכים, ואף פעם לא חשתי שזה זילות במילה הזו.
 

davorB

New member
אנשים היקרים..אני מצטרף.

אני מאמין שהמילה והמהות היפה ומכובדת ותעונה כמה שהאדם עצמו רוצה,מרגיש ומרשה.כאב לשלוה שלדים מאומצים שרואה את האמוץ כדבר הטביע,הפשוט,והנבחר(גם רעיתי ראתה כך) כך גם הסביבה והחברה תמיד קיבלה,הגיבה ונענתה.יחד עם זה, אני לא היתי שם לב כלל לפרט הזה הכתוב וצוין בכתבה.כאיש מקצוע,מאמן אישי,אשאל: מה אצל האדם כה רגיש ואולי משהו לא פטור ביחס לאמוץ?מה בכלל מענין בדעתו של הכותב על הנושא הזה?זו דעתו בלבד,לא?ולמה אני נדרחתי כך? שווה מחשבה,לא? דבור
 
אימוץ חילים בודדים ואימוץ מתנדבים

ואימוץ ילדים- לימי שישי- מנהג נפוץ, וביטוי שגור על פינו מימים ימימה- בביתי שבקיבוץ אימצנו אין ספור אנשים- ליום- לשבוע- לחודש- אפילו אימצנו כלב שתדפק על דלתנו.. לא חושבת שצריך לתת משמעות לכך שמשתמשים במילה הזו גם לקשר בלתי קבוע ובלתי מחייב... הרבה מילים בעברית משמשות לתאר מצבים שאינם דומים, אולי דבר שמעיד על דלות השפה... הדוגמא הקלסית...."אני אוהב את אמא" ו"אני אוהב לאכול חומוס"- ברור שאין הכוונה לאותה אהבה...
 
כמי שהיתה בת לשתי משפחות מאמצות....

ברוח הזאת-האחת בקיבוץ בשנות התיכון והשניה בחלק מסוים מהשירות הצבאי,אני קצת חולקת על דברייך,קשת. קודם כל,אולי כדאי לקחת בחשבון שסביר שהבנות המאומצות בבית בלומנטל,כמוני ,"אומצו" בתקופה הרבה יותר ותיקה מתקופת עמותות האימוץ. בעצם בתקופה ההיא המילה אימוץ נהגתה בריש גלי רק במצבים כאלה ,ובמצבים של אימוץ במובן שאנחנו מתייחסים אליו היום-במצבים הללו ביכרו בכלל להצניע ולהסתיר.זכור לי שבאותו קיבוץ שבו היתה לי משפחה מאמצת,היה ילד שאומץ בתינוקות לחיק משפחתו,וההורים הסתירו ממנו עובדה זו עד שהיה בן שתים עשרה וחצי.זו היתה מנטליות אחרת לגמרי,אני חושבת שקשה מאד לשפוט אותה מעיניים של היום. חושבת שמאז הקמת העמותות ההתרבות המשפחות המאמצות,יש הרב יותר לגיטימציה לאימוץ בחברה שלנו וזאת על אף שיש עדיין כמה פנטהאוסים ריקים מרהיטים.... ועוד משהו-בשעתו,הייתי מאד גאה במשפחות המאמצות שלי.אני חושבת שכינוי שהצעת "משפחה מארחת" היה פחות מדי ,מבחינת תחושת הלב שלי ושלהם,לטיב הקשר בינינו.בשעתו בקיבוץ הילדים נהגו להגיע לחדר של ההורים אחר הצהריים.לו הייתי חושבת"אני הולכת למארחים שלי" הייתי מרגישה כמו אורחת של שישי-שבת,בשעה שבעצם הייתי בדיוק כמו כולם. הקשר עם המשפחות הללו נשמר בצורה מסויימת עד היום.מבחינתי השימוש אז במילה מאמצות הורה על הקשר ההדוק שנוצר,העובדה שהייתי כבת משפחה והם היו לי כהורים.
 
מסכים עם חייכנית ומצטרף לדעתה

לגבי משפחה מאמצת בקיבוץ. גם לי היתה משפחה כזו, והקשרים שלי עם אימי המאמצת מתקופת השירות נמשכים עד היום. במשך השנים שעברו מאז הגעתי לקיבוץ לשמחות משפחתיות, ואחי המאמצים (הצעירים ממני בשנים רבות) מתגאים בי בפני כולם כאחיהם המאומץ. גם אני כחייכנית לא הרגשתי שם כאורח, אלא נכנסתי ויצאתי מביתם ממש כאילו היה ביתי שלי. כשאני מביט אחורה על תקופת השהות שלי בקיבוץ, אין לי ספק שקיומה של המשפחה שלי שם הקלה עלי את החיים עד מאד, ואני מודה להם עד היום על כך שפתחו בפני את ביתם וליבם. ובהמשך לכך- בשנה החולפת, במסגרת העמותה דרכה מתנהל תהליך האימוץ, אמרה אחת מעובדות העמותה שהיא מצרה על כך שמשתמשים במונח "אימוץ כלב" כמושג לגיטימי, וחבל שלא מצאו מושג שונה. צורם לה מאד שכשהיא מקישה את המילה "אימוץ" בגוגל, עולים קישורים לאימוץ ילדים ואימוץ בע"ח גם יחד. אני לא בטוח שאני מסכים איתה. מה דעתכם?
 
יש הבדל בדברים

יש אימוצי חיות ויש ילדים ויש כול מיני אין לנו בעיה עם זה אבל אם כותבים הותיר אישה וילדים למה להפריד ולהתגיש מה זה משנה איזה ילדים לכתוב בכללי וזהו לפעמים עושים תוכניות וזורקים מילים לאוויר שמאוד צורבות או פעולות שעושים מאוד מכאיבות רק למען ריתינג
 
יש הבדל בדברים

יש אימוצי חיות ויש ילדים ויש כול מיני אין לנו בעיה עם זה אבל אם כותבים הותיר אישה וילדים למה להפריד ולהתגיש מה זה משנה איזה ילדים לכתוב בכללי וזהו לפעמים עושים תוכניות וזורקים מילים לאוויר שמאוד צורבות או פעולות שעושים מאוד מכאיבות רק למען ריתינג או פרסום
 
אני חושבת שהכוונות

היו טובות.להדגיש את המעלות של האיש ולא לפגוע באף אחד. מה לעשות,החברה שאנו חיים בה היא לא מן המתחשבות ואם אנחנו נעלב או נפגע כל הזמן לאן נגיע?ומה בעצם נקרין לילדים שלנו?
 

fatfat

New member
ועוד בעניין הטרמינולוגיה:

אמש נפגשתי עם נער שנמצא באומנה. לא אמסור יותר מדי פרטים, רק שנולד לאם חד הורית שנהרגה בתאונה, מספר שנים גדל אצל קרובי משפחה ואחר כך הועבר למשפחה האומנת. אמש הוא אמר: לפני שהגעתי לאימוץ גרתי ב... ואני תהיתי האם עלי לתקנו ולומר לפני שהגעת לאומנה... או שמא מבחינתו הוא חש שייכות כה גדולה לאומנים שמרגיש כאילו אומץ על ידם ואז למה לקלקל לו זאת. בחרתי לשתוק ומהדברים שהעלה בהמשך התחזקה בי התחושה שמבחינתו לא משנה הטרמינולוגיה כיוון שתחושת השייכות שלו לאומנים כה גבוהה עד שמרגיש כבנם לכל דבר.
 

טהט

New member
ואצלי זה עורר קונטציות הפוכות.

השמוש במונח משפחה מאמצת בהקשר הנ"ל מראה להרגשתי על רצון לנתינה, תמיכה, איכפתיות ואולי המשך קשרים בעתיד הרבה מעבר למה שנהוג באירוח רגיל. קחי למשל כדוגמא את הקיבוצים בהם נהוג לארח מתנדבים או נחלאים לאורך תקופה בשבתות ובאמצע השבוע. הרבה פעמים הקשרים מתהדקים והבן / בת ה"מאומצים" מגיעים לכל השמחות של המשפחה לאורך שנים רבות. לכן בהקשרים כאלו כשמדובר על משפחה מאמצת , להרגשתי זה מראה דוקא על יחס חיובי כלפי אימוץ. כנ"ל לגבי אותה בחורה שבאה להיכרות עם הארץ במסגרת המסע המיוחד. יש כאן מעין הצהרת כוונות מצד שני הצדדים לצורך ורצון ליצור מערכת חמה, תומכת ומתמשכת הקרובה במהותה עד כמה שאפשר, למערכת משפחתית ולאו דוקא לאירוח זמני. יתכן גם שאותה בחורה שוקלת האם לעלות ארצה והמשפחה המארחת תמשיך איתה את הקשרים שיווצרו לאורך זמן.
 

אבש22

New member
מסכים עם חלק...

מהדברים שנכתבו כאן. כמו אלה הטענו לרגישות יתר אצלנו ולכך שבעברית יש מילים דומות שמתארות דברים בעלי משמעויות שונות לחלוטין. ויחד עם זה אני גם חושב שבאימוץ ילדים יש משמעויות עמוקות רגשיות, משפחתיות, משפטיות וכו' שהם שונות בתכלית מכל סוג של אימוץ אחר כולל אימוץ של משפחות בקיבוצים ויכול להיות שמהבחינה הזו השימוש במילה "אימוץ" באופן כל כך כוללני יוצר סוג של טישטוש של המשמעויות שמיוחדות רק באימוץ שלנו.
 
בד"כ אני לא רגישה להתבטאויות כאלה ואחרות

אבל משום מה הפעם זה הציק לי בגלל שמדובר במילה המשמש לתיאור אותו הדבר "נתינת בית" למישהו שנזקק לכך. ההבדל הוא שאימוץ אינו זמני לעומת הזמניות שכאן. ברור לי שמדובר במושג רווח בחברה ובכל זאת זה עורר בי מחשבות שיש משהו בתיאור הזה שאינו מתאים ונכון כי הוא בעצם ממשיך לקבע את התחושה של 'בית אמיתי' לעומת 'תחליף בית'.
 
למעלה