קשת,אני חושבת...
שהדבר החשוב הוא החלק החווייתי של האנשים הנוגעים בדבר. ובחלק החווייתי של נערה בקיבוץ שיש לה משפחה מאמצת מצויינת אחר הצהריים,היא שהמשפחה הזאת איננה תחליף בית,אלא משפחה אמיתית-אמיתית-אמיתית.אין שום הרגשה של ארעיות וזמניות,אלא של קשר חם,יציב ומתמשך,שאין בו שום"כאילו". באותו אופן,אני חושבת שהפרסומות של"אמץ כלב"אינן מתכוונות ל"אז מקסימום-תחזיר לצער בעלי חיים"אלא מתכוונות התכוונות מלאה לנתינת בית חם לכל חייו של הכלב. אני אינני נעלבת מהשימוש באותו מונח.בעיני פירושו תמיד "בית חם ואמיתי שאיננו בא מתוך הביולוגיה". ואולי הכי חשוב-החיים שלנו אינם מונחים רק מהגדרות קודם כל בוודאי תסכימי איתי שאנחנו אימצנו לא בשביל ההגדרה...וכן ,את הקשר והיחס שבינך לבין ילדך וביני לבין ילדי רואים הסובבים אותנו,ומתרשמים לגבי חוזקו התרשמות שאינה נדרשת למילים. ועוד משהו-אנחנו קצת שוכחים לפעמים,שכשאנשים הם עוקצנים-העוקץ שלהם נשלח לאו דווקא בעניין אימוץ,אלא לכל כיוון שהם מוצאים לנכון... והנה דוגמה טריה מהיום. לפניה הקדמה-אחרי שבקיץ ובסתיו שעבר בני היה גמול לגמרי,כשהגיע החורף הקר הוא חזר להרטיב בלילות כשראיתי שהוא ממש סובל ובוכה כשהוא מתעורר רטוב-החלטתי לחזור לטיטולים בלילה עד לימות החום,כלומר עד לעוד מעט. הבוקר עמדתי בקופת הסופר- פארם עם חבילת טיטולים,אחרי בתור עמדה אחת,"לא חשוב מאיזו עדה". רגע לפני שהקופאית מדפיסה את החשבון עבורי היא אומרת לי"את יודעת ששתי חבילות עולות היום רק 110 שקלים"? חייכתי ואמרתי"זה בסדר. אני מניחה שעוד לפני סוף החבילה הזאת הילד יהיה כבר גמול". ואז שואלת גברת"לא חשוב מאיזו עדה"-"בן כמה הילד שלך?" "אחרי גיל ארבע"-אני עונה לה."אה,חשבתי שהוא בן עשרים וארבע"-היא עונה לי.... "נו,אם הוא היה בן עשרים וארבע הוא בטח היה קונה טיטולים לעצמו.."-כך אני ,לעצמו?חשבתי שהיה קונה אותם ל-ך".....נשבעת לך שזה הצחיק אותי ברמות.... "סליחה,גברת,את מפולניה?"-שאלתי אותה... "נו,שם מהסביבה...מה זה משנה כל-כך?-היא שואלת אותי......... עקרונית יכולתי לקחת ללב. מעשית,זה הביא לי המון צחוקים לאורך היום,וגם שמחה גדולה....שגברת כזאת אינה האמא הפרטית שלי,החותנת שלי או השכנה שלי...
שהדבר החשוב הוא החלק החווייתי של האנשים הנוגעים בדבר. ובחלק החווייתי של נערה בקיבוץ שיש לה משפחה מאמצת מצויינת אחר הצהריים,היא שהמשפחה הזאת איננה תחליף בית,אלא משפחה אמיתית-אמיתית-אמיתית.אין שום הרגשה של ארעיות וזמניות,אלא של קשר חם,יציב ומתמשך,שאין בו שום"כאילו". באותו אופן,אני חושבת שהפרסומות של"אמץ כלב"אינן מתכוונות ל"אז מקסימום-תחזיר לצער בעלי חיים"אלא מתכוונות התכוונות מלאה לנתינת בית חם לכל חייו של הכלב. אני אינני נעלבת מהשימוש באותו מונח.בעיני פירושו תמיד "בית חם ואמיתי שאיננו בא מתוך הביולוגיה". ואולי הכי חשוב-החיים שלנו אינם מונחים רק מהגדרות קודם כל בוודאי תסכימי איתי שאנחנו אימצנו לא בשביל ההגדרה...וכן ,את הקשר והיחס שבינך לבין ילדך וביני לבין ילדי רואים הסובבים אותנו,ומתרשמים לגבי חוזקו התרשמות שאינה נדרשת למילים. ועוד משהו-אנחנו קצת שוכחים לפעמים,שכשאנשים הם עוקצנים-העוקץ שלהם נשלח לאו דווקא בעניין אימוץ,אלא לכל כיוון שהם מוצאים לנכון... והנה דוגמה טריה מהיום. לפניה הקדמה-אחרי שבקיץ ובסתיו שעבר בני היה גמול לגמרי,כשהגיע החורף הקר הוא חזר להרטיב בלילות כשראיתי שהוא ממש סובל ובוכה כשהוא מתעורר רטוב-החלטתי לחזור לטיטולים בלילה עד לימות החום,כלומר עד לעוד מעט. הבוקר עמדתי בקופת הסופר- פארם עם חבילת טיטולים,אחרי בתור עמדה אחת,"לא חשוב מאיזו עדה". רגע לפני שהקופאית מדפיסה את החשבון עבורי היא אומרת לי"את יודעת ששתי חבילות עולות היום רק 110 שקלים"? חייכתי ואמרתי"זה בסדר. אני מניחה שעוד לפני סוף החבילה הזאת הילד יהיה כבר גמול". ואז שואלת גברת"לא חשוב מאיזו עדה"-"בן כמה הילד שלך?" "אחרי גיל ארבע"-אני עונה לה."אה,חשבתי שהוא בן עשרים וארבע"-היא עונה לי.... "נו,אם הוא היה בן עשרים וארבע הוא בטח היה קונה טיטולים לעצמו.."-כך אני ,לעצמו?חשבתי שהיה קונה אותם ל-ך".....נשבעת לך שזה הצחיק אותי ברמות.... "סליחה,גברת,את מפולניה?"-שאלתי אותה... "נו,שם מהסביבה...מה זה משנה כל-כך?-היא שואלת אותי......... עקרונית יכולתי לקחת ללב. מעשית,זה הביא לי המון צחוקים לאורך היום,וגם שמחה גדולה....שגברת כזאת אינה האמא הפרטית שלי,החותנת שלי או השכנה שלי...