מנימוקי התביעה: ציץ אליעזר
חלק מפסה"ד של השופט אלייקים רובינשטיין בנושא זהה: 5) גדולי תורה וחכמי פסיקה במשפט העברי בדור האחרון, משנתבררה סכנתו של העישון, נדרשו לכך, בתהליך המתבטא בעמדה מסתייגת יותר ויותר מן העישון ועומדת על נזקיו. יוער, כי בעולם התורני היה בעבר העישון אצל רבים בחינת כמעט סטנדרד, כך שלבוא ולהסב את הזרם אחורנית לא היה בחינת מילתא זוטרתא. ואולם, עוד בשכבר הימים, בראשית המאה העשרים, ואף בטרם העמדות הרפואיות הנחרצות של דורנו, יצא בעל חפץ חיים (ר' ישראל מאיר הכהן, רוסיה-פולין המאות הי"ט-הכ') נגד העישון, וזיהה כבר אז כי "כמה רופאים גזרו אומר שכל מי שהוא חלוש אסור להרגיל את עצמו בזה שמחליש כוחותיו, ולפעמים נוגע גם לנפשו ...." (ליקוטי אמרים י"ג; זכור למרים כ"ג); הוא מיסד דבריו גם על הפסוק (דברים ד', ט"ו) "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". הרב משה פיינשטיין (רוסיה-ארה"ב, המאה הכ') בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ב' מ"ט) היה ער לכך "שכמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו שמעשנין" ואף שאינו אוסר על העישון הריהו מציין, כי "מכיון שיש חשש להתחלות מזה מן הראוי להזהר מזה". במקום אחר בתשובותיו (חושן משפט ב' י"ח) ציין כי "ידוע שהוא דבר המזיק להרבה אינשי (אנשים - א"ר)", וכן (שם) לגבי סיגריות "שאלו שאין יכולין לסבול הוא צער ממש בעצם, לא עניין קפידה ואיסטניסות בעלמא, וגם לא רק צער בעלמא אלא גם מזיק להם ממש"; ראו גם מכתבו של הרב פיינשטיין בעניין "עישון סיגריות בבית המדרש", אסיא ה' 251-248. עינינו הרואות כי העישון נתפס בסופו של יום כגורם נזק. הרחיב את היריעה הרב אליעזר ולדינברג (ירושלים, בדורנו) בשו"ת ציץ אליעזר, המתאר (ט"ו, ל"ט) את השתכנעותו "שהעישון של סיגריות כמוהו כגחלי רתמים לגוף, כי הוא מזיק בצורה חמורה ביותר לבריאות הגוף של המעשן ...". הרב ולדינברג מוסיף על דברי בעל חפץ חיים ואומר, כי כיום משנתגלה נזק העישון "במלוא חריפות רעלו, ונראו בעליל עצומי הרוגיו וריבוי חלליו, חלים המה איפוא על כל בני האדם, הגם שלא נראים חלושי כוח ... ולכן יתן אל לבו לשמור את עצמו מכל משמר מהעישון ומעשנו ..."; והוא מסיים (שם, ט') "בסיכומם של דברים, זאת תורה עולה מדברינו להלכה, כי שפיר יש מקום לאסור העישון על פי דין תורה, וכמו כן שמעשנים במקומות ציבוריים יכול שפיר כל אחד ואחד מהנמצאים שם שחושש מזה לפיגוע בבריאותו למחות בידי המעשנים שלא יעשנו", וראו גם ציץ אליעזר י"ז, כ"א, וכן שם כ"ב, "שהעישון מסב הן למעשן והן לנמצא בקרבת המעשן שנהפך להיות מעשן פסיבי ויכול להינזק במידה מסוימת כמו המעשן עצמו", והמחבר מעודד מחאתם של מעשנים, שכן חלות האיסור היא "רק כשבאה מחאה על כך מהציבור, או אפילו מהיחיד". אף לענייננו ניתן לומר כי המחוקק קבע "מחאה ציבורית", והמבקשת באה והוסיפה עליה מחאת יחיד. כן ראו דברי הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת ה' ל"ט, עמ' ק"פ, "אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם הדבר ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אמנם אף הרב יוסף, כמו הרב פיינשטיין, לא אסרו על העישון, אך נתנו ביטוי לנזקיו. כן ראו הרב א' שינפלד, נזיקין (בסדרה חוק לישראל בעריכת נ' רקובר), עמ' 246; הרב מ' הלפרין, "העישון – סקירה הלכתית", אסיא ה' 247-238 (ראו הדיון שם בנזק לזולת והאסמכתאות. כן ראו הע' 53 לגבי ההתפתחות שחלה בדעת הרב פיינשטיין); ד"ר א' מלצר, "השפעת העישון על מערכת כלי הלב וכלי הדם ועל מערכת הנשימה", שם, 223-222; ד"ר ב' הרשקוביץ ופרופ' ר' קטן "עישון וסרטן – רקע רפואי", שם, 237-234; פרופ' מ' אדלר ופרופ' י' שינפלד "נזקי עישון", שם, מז'-מח', 100-90 (המחברים עוסקים גם בנזקי עישון סביל). עוד ראו גם האסמכתאות במפתח כתבי העת בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן. כל אלה מדברים בעדם, ותואמים את גישתו של המחוקק הישראלי, שאף הוא לא גזר על העישון אך שם לו סייגים לתועלת הציבור בחוק הגבלת העישון.
