מירה, צר לי על מה שעלה בגורלך ../images/Emo14.gif
אף אחד לא יכול להבין אלא אם כן חווה. הויכוח המלומד שהתפתח כאן, יכול להיות יפה ומועיל במדינות בהן המשטר על כל זרועותיו ומוסדותיו מצוי בהליך דמוקרטי-אנושי ומכוון את עצמו להגנה על זכויות האזרח. במדינה כשלנו, לצערי הרב, הדברים מתנהלים כמו ברפובליקת בננות. אלא מה מי שלא חווה לא ידע. כך יכולה חנה להתווכח מול בוג´י, וציפור יכולה לנפק את אמירותיה הפושרות והתמימות, ואנו מקבלות את תומכי הצדק מול תומכי הצדק האחר ובאותו זמן, אנשים שהעוול נעשה להם או לעצמם ובשרם, יושבים מול המחשב, טלויזיה, עיתון או התמונות שנשארו באלבום, ומורטים את שערם. זה לא מה שאנחנו חושבים קובע, אלא מה שיש. ומה שיש לנו זו מערכת כוחנית, זכרנית שמטרתה להביא כמה שיותר תלונות לפח וכמה שיותר נאשמים לכלא. אין כאן בדיקה אמיתי, אין כאן ניסיון לבצע את חקר האמת או לממש צדק. כל מי שנתקל במערכת האוכפת והמבצעת במדינה הזו, יודע על מה אני מדברת. את יכולה להיות אשה בסיכון או גבר שנאשם על לא עוול, את יכולה להיות פלשתינאית, בדרך לביה"ח, שעומדת במחסום עם ילד גוסס על ידיה, ולא נותנים לך לעבור, ואתה יכול להיות גבר שנעצר ונשאר במעצר 9 (!) חודשים. כשהמערכת אינה אנושית, היא כזו לכל הכיוונים ופוגעת בכל מי שבשטח. מה יותר טוב? להיות נאנסת שלא מקבלת יחס או עציר שיושב על לא עוול בכפו? בחיי, תצאו מהפנטזיות. שניהם גרועים שניהם איומים, שניהם משאירים פצע לכל החיים, אי אפשר להשוות בין המקרים, אפשר להשוות רק את המצוקה, הסבל והכאב. בשני המקרים המדינה בוגדת באדם. שני המקרים קורים כאן, פה, בימינו ובמדינתנו. היום אופנתי יותר להתייחס לנשים מתלוננות. אז יש יותר יחס. אתמול היה אופנתי להתייחס לתלונות על התעללות בחיות. מחר יהיה אופנתי להתייחס לגברים שמתלוננים עליהם. צריך שינוי מהבסיס וצריך לצעוק בכל מקרה. ומי שחושבת שמתרחש כאן איזשהו צדק, אז כדאי שתלך ותבלה מעט בתחנות משטרה, בהפגנות ובאולמות בתי המשפט.
אף אחד לא יכול להבין אלא אם כן חווה. הויכוח המלומד שהתפתח כאן, יכול להיות יפה ומועיל במדינות בהן המשטר על כל זרועותיו ומוסדותיו מצוי בהליך דמוקרטי-אנושי ומכוון את עצמו להגנה על זכויות האזרח. במדינה כשלנו, לצערי הרב, הדברים מתנהלים כמו ברפובליקת בננות. אלא מה מי שלא חווה לא ידע. כך יכולה חנה להתווכח מול בוג´י, וציפור יכולה לנפק את אמירותיה הפושרות והתמימות, ואנו מקבלות את תומכי הצדק מול תומכי הצדק האחר ובאותו זמן, אנשים שהעוול נעשה להם או לעצמם ובשרם, יושבים מול המחשב, טלויזיה, עיתון או התמונות שנשארו באלבום, ומורטים את שערם. זה לא מה שאנחנו חושבים קובע, אלא מה שיש. ומה שיש לנו זו מערכת כוחנית, זכרנית שמטרתה להביא כמה שיותר תלונות לפח וכמה שיותר נאשמים לכלא. אין כאן בדיקה אמיתי, אין כאן ניסיון לבצע את חקר האמת או לממש צדק. כל מי שנתקל במערכת האוכפת והמבצעת במדינה הזו, יודע על מה אני מדברת. את יכולה להיות אשה בסיכון או גבר שנאשם על לא עוול, את יכולה להיות פלשתינאית, בדרך לביה"ח, שעומדת במחסום עם ילד גוסס על ידיה, ולא נותנים לך לעבור, ואתה יכול להיות גבר שנעצר ונשאר במעצר 9 (!) חודשים. כשהמערכת אינה אנושית, היא כזו לכל הכיוונים ופוגעת בכל מי שבשטח. מה יותר טוב? להיות נאנסת שלא מקבלת יחס או עציר שיושב על לא עוול בכפו? בחיי, תצאו מהפנטזיות. שניהם גרועים שניהם איומים, שניהם משאירים פצע לכל החיים, אי אפשר להשוות בין המקרים, אפשר להשוות רק את המצוקה, הסבל והכאב. בשני המקרים המדינה בוגדת באדם. שני המקרים קורים כאן, פה, בימינו ובמדינתנו. היום אופנתי יותר להתייחס לנשים מתלוננות. אז יש יותר יחס. אתמול היה אופנתי להתייחס לתלונות על התעללות בחיות. מחר יהיה אופנתי להתייחס לגברים שמתלוננים עליהם. צריך שינוי מהבסיס וצריך לצעוק בכל מקרה. ומי שחושבת שמתרחש כאן איזשהו צדק, אז כדאי שתלך ותבלה מעט בתחנות משטרה, בהפגנות ובאולמות בתי המשפט.
