אוקיי, אעזור לך לסדר את הזיכרונות.
האי שנסעתם אליו לפי תאור הדרך הוא כנראה קו צ'אנג, קרוב יחסית לבנגקוק, כ 5 שעות נסיעה.
לא האיים שמקובל לדבר עליהם בשיח המטיילים הישראלי כ"האיים" בו הכוונה לפוקט, פיפי וסמוי.
יש לי בעיה בקשר לתעוד יומיומי וכתבתי על זה לא מזמן, אחרי יותר מ 6 שנים כאן הכל כבר נראה
לי שיגרתי כך שביומיום אני לא יוצא עם מצלמה מהבית, במיוחד שלמקרה חרום סלולרי עם מצלמה
מתקדמת והשניים הטובים בשוק מהבחינה הזו הם הגלקסי 3/4 וה HTC המתקדמים שאפילו טובים
יותר בתחום יספיקו.
כשאני יוצא מ"אזור הנוחות" שהוא מרכז העיר מבחינתי אני כן לוקח מצלמה וכמובן לוקח אותה כשאני
הולך ליום צילום מוצהר וזה יכול להיות גם במרכז העיר. במקרה הספציפי נסעתי לכפר של חברתי
שאני מגיע אליו פעם בשנה בערך אז לקחתי מצלמה, מנגד כשאצא עוד מעט למסעדה שאני מכיר עם
חבר לא אקח כי זו מסעדה שאני מכיר, אירית, ולא חושב שעוד תמונה של סטייק תתרום משהו לפורום.
במידה והוא כן יהיה מיוחד אז אוציא את הסלולרי, מבטיח שיהיה בסדר.
אל תצטערי מדי שלא צילמת, ישנם הרבה מאכלים שפשוט לא מצטלמים טוב ככל שיהיו טעימים. בבית
הרבה יותר קל להשתלט על זה כי סידור המרכיבים תלוי בך, במסעדה טובה מקפידים גם על אופן
ההגשה שיראה טוב, במסעדת פועלים תאילנדית פשוט זורקים הכל לצלחת ודי קשה לבנות מזה פריים
שבאמת יעביר את התחושות. למזלי חברתי כבר למדה להיות אסיסטנטית מצויינת לדבר מעבר לכך
שיש לה ראיה צילומית מצויינת משל עצמה.
זו על רגל אחת תפיסתי לגבי צילום לפורומים בכלל ולגבי צילום בתאילנד אישית כשמדובר בי
עוד משהו קטן, אין דבר כזה חריף "לנו". לי חריף מדי המון פעמים, לתאילנדיות שבזוגיות שלי שהן
חברתי והבת שלה שאותה אני פוגש לעיתים די רחוקות חריפות לא רק שלא מפריעה אלא חיונית.
במקרה הנ"ל חוץ מחריפות לא היה מתחת שום טעם שיגרום להן להרגיש שטעים, הן מסוגלות לזהות
את הגוונים שמתחת לחריפות.
יש סיבות לכך שהאוכל התאילנדי העממי הוא לא באמת מוצלח, הראשונה שבהן היא כסף. אם תרצי
אוכל לפרט.
