טוב, אחרי שישנתי קצת (4 שעות),
ונרגעתי, אני חושב שלפחות מגיעה לכם התשובה הנכונה. אז ככה. הקדמי הוא מטוס הריגול הסופר-סודי A-12. האחורי הוא מטוס הריגול הפחות סופר-סודי SR-71A. שני המטוסים נקראים בפי העם "ציפור שחורה", אבל ההבדלים ביניהם הם רבים. בין היתר: ה- A-12 היה כל כך סודי שכאשר התרסק אחד, כתבו בדו"ח שזה היה F-105. עד היום לא שינו את הנוסח. ה- A-12 פותח במקור כמטוס ריגול עבור ה- CIA כדי להחליף את מטוסי ה- U-2. ה- CIA חשש שלמרות שה- U-2 מגביהים טוס מכל מטוס קרב שעשוי להיות מוזנק נגדם, לבסוף יצליחו הרוסים להפיל אותו. ואכן כך היה (ב- 62, הטייס גרי פאוורס הופל מעל בריה"מ והפך למוקדה של שערורויה בינלאומית). ה- A-12 הוטס ע"י טייס אחד. ה- SR-71A ע"י שניים. ה- A-12 שימש בתפקידו וביצע מאות טיסות ריגול שכולן נותרו חסויות עד לעצם היום הזה. ה- SR-71A המשיך לטוס עד לסוף שנות ה- 80, אז קורקע והוצא לגמלאות (שעת טיסה בו הפכה להיות עסק יקר מדי). חסרונו הורגש באופן בולט בזמן מלחמת המפרץ, ובעקבות הלקחים שהופקו מהמלחמה הוחזרו 2 מטוסים על ציודם וטייסיהם לשירות פעיל. הם טסים עד היום, כמעט 40 שנה לאחר טיסתם הראשונה. ה- A-12 שימש כפלטפורמה לפיתוח מטוס הקרב AF-12, ששונה ל- YF-12 שמטרתו היתה ליווי למפציצי העל, ה- B-70. מטוס היירוט הזה חומש ב- 4 טילי Falcon שהיו משוגרים במהירות של מעל מאך 6 ולטווח של עד 115 מייל (!!!). לטילים אפשר היה להרכיב בדקות ספורות ראש נפץ גרעיני בעוצמה של 240 קילוטון... למטוס לא הותקן תותח מכיוון שבמהירות בו הוא שייט הפגזים עצמם היו עפים לאט יותר מן המטוס ששיגר אותם (!). ה- A-12 היווה בסיס הגיוני למטוס היירוט הזה בגלל היותו המטוס היחידי שהיה מסוגל לשייט באופן מתמשך במהירויות שעולות על מאך 3 (יש הטוענים שהגיע ל- 3800 קמ"ש, אבל סביר יותר שהצליח לטוס "רק" ב- 3400 קמ"ש) ובגבהים שעולים על 85000 רגל. להשכלה כללית, מטוס נוסעים טס ב- 30000 רגל... המפציץ המתוכנן, ה- B-70 Valkyrie, שממנו נבנו רק 2 אבי טיפוס בטרם בוטל הפרוייקט, נשא מעל 30 טון פצצות גרעיניות וטילי שיוט במהירויות של מאך 3.5, בגבהים של עד 100000 רגל, ולטווח ביניבשתי ללא חנייה. במקור תוכנן עבורו מטוס קרב לליווי שנקרא ה- F-108 Rapier, שהיה גם הוא מסוגל לביצועים כאלה, אבל ה- F-108 בוטל והיה צורך למלא את מקומו. חי"א האמריקאי הזמין כמות של 98 מטוסי YF-12A, אבל בגלל מעורבות הולכת וגדלה בוויאטנם קוצץ הפרוייקט ע"י שר ההגנה דאז, מקנמרה. אגב, פיתוח ה- B-70 הביא את הרוסים לפאניקה גנרלית, שבעיקבותו פותח מפציץ דומה מתוצרת סוחוי שנקרא T-4. כמטוס יירוט שיוכל לעמוד מול איום ה- B-70 פותח מטוס עלום שם, ה- Ye-155P-1, ששבר שיאי עולם לגובה ומהירות בזה אחר זה. המטוס הרוסי נודע במערב בכינויו MIG 25 Foxbat, והטיל חתיתו על המערב וגם על ישראל. הנ"ל טס עשרות גיחומ ממצרים מעל ישראל מבלי שייורט בידי הפאנטומים הישראליים. הפלה ראשונה של MIG 25 נרשמה במלחמת לבנון. בקיצור, האמריקאים היו עם ה- A-12 הסופר-סודי שאסור היה לגלות את קיומו, אבל בציבור ובעולם החלו להופיע שמועות על קיומו של מטוס על שמסוגל להגיע לגבהים ומהירויות שמעולם לא הגיעו אליהם בעבר. בלית ברירה נאלצו האמריקאים לחשוף אותו, אבל כשעשו זאת, היה זה ה- YF-12A שהופיע בציבור. ה- A-12 נותר עלום שם וקיומו הוכחש רשמית עד לשנת 1981! בלי מטרה מוגדרת ל- 3 מטוסי ה- YF-12A שנבנו, הם הועברו ל- NASA ושם שימשו למחקרים עד לסוף שנות ה- 70. ה- YF-12 שברו את כל שיאי הגובה והמהירות הידועים, והחזיקו בהם הרבה שנים. למעשה ישנם שיאים שמוחזקים רשמית בידיהם עד לעצם היום הזה, אם נתעלם מקיומו המשוער של מטוס הביון הנוכחי של ארה"ב - ה- Aurora, שלפי דיווחים לא רשמיים מגיע למהירות שיוט של מאך 6. חברת לוקהיד שבנתה את ה- A-12 החליטה לעשות בו קצת שינויים, ולקחה מטוס אחד למפעל שלה בבירבנק קליפורניה, הידוע בכינויו "מפעל הבואש". הם הוסיפו תא טייס נוסף, הרחיבו את החרטום, שינוי מעט את מבנה המייצבים, ומה שיצא היה מטוס הריגול RS-71. כשהנשיא לינדון ג´ונסון יצא בהצהרה על קיומו, הוא התבלבל וקרא לו בטעות SR-71. בגלל שלא רצו לתקן את הנשיא החליטו להחליף רשמית את השם, ולכן הדפיסו מחדש את כל המסמכים שבהם הופיע שמו... ה- SR-71A החל להחליף את ה- A-12 בטיסות הריגול המאויישות. הוא יכול היה לצלם שטח של 100000 מייל מרובעים במשך שעה אחת. המטוס נמצא בשירות כמו שאמרתי עד לסוף שנות השמונים וב- 97 הוחזרו 2 ממנו לשירות פעיל. גם ה- A-12 וגם ה- SR-71A הונעו בידי 2 מנועים אמתניים מתוצרת פראט אנד וויטני מדגם J58 שהפיקו מעל 17000 טון דחף כל אחד. המנועים היו שילוב של מנוע סילון מסוג טורבו ג´ט רגיל, ומאחוריו התקן RamJet שנכנס לפעולה במהירויות גבוהות. האוויר שנחנס למנוע תועל ע"י קונוס נע שיכול היה להתכנס או להפתח ובכך להגדיל או להקטין את השפעת גל ההדף שנוצר במהירויות השיוט הגבוהות. ה- RamJet היה מקבל את האוויר הדחוס וללא חלקים נעים היה מצית אותו בתוך תא הבערה. כמובן שהוא פעל רק במהירויות בהן היה האוויר נדחס דיו ע"י גל ההדף של המטוס, כלומר רק מעל מאך 2.5. כדי לפתח את המטוס נאלצו בלוקהיד להמציא הרבה פעמים את הגלגל מחדש. למשל מעטפת הטיטניום שמקיפה את המטוס, דלק סילוני מיוחד שלא יתפוץ בטמפרטורות הגבוהות שבהם התחמם המטוס בזמן שיוט במאך 3, נוזל הידראולי מיוחד, צמיגים מגומי שלא יימס, הגנה לתא הטייס ועוד. היתה גם בעייה של יציבות יתר בזמן השיוט העל-קולי. כלומר כדי לפנות ימינה הוא היה צריך לעבור מעל 90 ק"מ עד שהצליחו להטות את המטוס מכיוונו הישיר. כדי להקל על התמרון הגאי הכיוון של המטוס הופנו פנימה ובאלכסון, ונמתחו חיפויים מעל החרטום עד לתא הטייס. ב- YF-12A נוסף גם מייצב כיוון תחתי גדול שהתקפל בזמן נחיתות והמראות. גם כך המטוס תימרן בערך כמו לבנה שעפה במאך 3, וכאמור כדי להשלים פניה של 90 מעלות הוא גמא מרחק של 90 ק"מ... זהו, עוד מידע בחידות הבאות.