עשיתם פה דייסה שלמה!
1. שומרון טען שעלינו לעשות הכול כדי לשמור על ביטחוננו. (למרות שעקירת העצים לא באה דווקא למטרת ביטחון, אולם זה אינו קשור לעניין). ברור שטענתו היא שאין למדינה להתחשב באינטרסים של האויב, כל עוד יש פגיעה בביטחון שלנו. בודאי שיש אינטרסים אחרים שלנו שלא נוותר עליהם אפילו שישנו סיכון בטחוני. אנחנו ממשיכים להפעיל אוטובוסים למרות הפגיעה בביטחון, אנחנו מקצצים בתקציב צה"ל, אנחנו מעסיקים פועלים פלשתינאים, וכן! אנחנו גם שומרים על ההתיישבות בשטחי יש"ע למרות שאולי ישנה פגיעה בביטחון הנובעת ממנה. (העניין נתון לויכוח בפני עצמו.) 2. "על הממשלה להגן על אזרחיה בכוח, בין שחפצו בהגנה ובין שלא. על הממשלה להגן על אזרחיה - לא לתת להם את מבוקשם, בין אם צודק או לאו." המשפט פשוט אינו נכון. המדינה היא שמחליטה על האיזון בין ביטחון לבין אינטרסים אחרים ("מבוקשם"). כמובן שהמדינה יכולה להחליט שגם האינטרס של האויב עדיף על הביטחון שלנו, אולם הדבר אינו מובן מאליו (בלשון המעטה...), ולכן הרעיון של אינטרס שלנו = אינטרס האויב, הוא הוא הדמגוגיה. 3. על האינטרסים של המדינה מחליטים כאמור פעם בארבע שנים בקלפי. במידה שהעם יחליט שאין בידו הכוח לשמור על ההתיישבות, והוא מעדיף את האינטרס הביטחוני לכאורה / אינטרס השלום, נכבד את החלטת העם. וכך גם כתב הרב שלמה אבינר: "מצוות כיבוש הארץ היא מצווה ציבורית ולא פרטית. ודאי שלפרט יש מצווה לגור בארץ וליישב את הארץ. אך כאן לא זו הבעיה, אלא הריבונות על ארצנו. זו מצווה של הכלל, כיבוש רבים ולא כיבוש יחיד. אם הכלל אינו רוצה לקיים מצווה זו, הלב שותת דם, אך אין זו עבודתו של הפרט בתור פרט. כל מה שאנו עושים, אנו עושים עם עמנו. אם עמנו תקוע, לא נרוץ קדימה אלא ניישר קו. תמיד יחד."
