FM_the_Weird
New member
ונמשיך עם השיירה.
עציו של היער הגדול אינת´ארה עמדו בירקותם ופרשו את ענפיהם אל השמש הזהובה. השקט העתיק של היער הופר רק על ידי ציוץ הציפורים שנשמע מדי פעם. הכל היה שלו מאוד ושקט, כה שקט עד כי יכולתם כמעט לשמוע את העצים בצמיחתם. אך לפתע נשמע קול אשר הפר את שלוות היער. קולם של בני אדם משוחחים. כל העצים עמדו מאזינים, ענפיהם רוטטים בהתרגשות. אנשים לא נראו ביער זה זמן רב. אט אט התחזקו הקולות, ושיירה קטנה פרצה לה את דרכה אל קרחת היער. בראש השיירה רכבו על סוסים חומים שלושה בני אדם לוחמים, ראשיהם היו גלויים ושיערם הכהה התנופף ברוח הקלה. הם דיברו ביניהם בקולות רמים וצחקו. מאחוריהם רכבו שני גמדים על סוסונים מדובללים. אחד מהם היה בעל זקן שחור והשני בעל זקן אדום. הם לבשו בגדים אפרפרים אשר סימלו את נאמנותם למלכה, ואחד מהם החזיק בליזט. נראה שהם היו שקועים בויכוח ער. במאסף דילגו זוג סוסים, אחד לבן ואחד שחור. על הסוס הלבן רכב אלף גבוהה ושרירי, עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני שנצנץ בשמש. הוא לבש שריון קל ובגדים אדמדמים, סמלי מלכות האלפים הקרובה. על הסוס השחור רכבה, כשרגליה משתלשלות מצד אחד של הסוס, אישה בעלת מראה משונה. היא הייתה נמוכה ורזה, בעלת פנים מחודדים, שיער שחור ארוך, ועיניים שחורות, נוצצות ושובבות. מראה העיד עליה כי היא הייתה חצי שדונית. היא הייתה עטופה בבד בצבע כחול עמוק, והרכיבה מלפניה על הסוס השחור כפחם קנדר קטן, בעל עיניים סקרניות ומתרוצצות. תוך כדי רכיבה היא פרטה על נבל קטן וחינני וקולה הערב נישא למרחק בשירה. החבורה המשונה התקדמה זמן מה בתוך היער העתיק, ואז, מאחורי פיתול בשביל, נגלה לעיניהם אביר לבוש מה שנראה במבט ראשון כשריון שעמד על הקרקע וליטף את ראשו של סוס לבן. קולו של מהואירנין היה רם כתמיד. "מה שאומר," הוא הסביר לגמד שרכב לידו. "שאם אתה מנגן את את השיר הזה חצי טון יותר נמוך, מה שתקבל יהיה דומה לא מעט לקול שירת העוגים. אגב, בשונה מהדעה המקובלת, לרוב העוגים יש קול מדהים כשהם שרים. יצא לך פעם להיות נוכח באחד הטקסים שלהם לכבוד עוק´טארה, האלה הראשית שלהם? טוב, הטקס עצמו לא תורם הרבה לשלוות הנפש, עם כל קורבנות הדמים והכל (נו, היא בכל זאת אלת המלחמה), אבל שירת המקהלה שלהם לאחר מכן... פשוט אלוהי!" שכנו, אשר הקשיב לדבריו של מהואירנין כבר במשך כעשר שעות, ענה בנהימה מוסחת דעת. בשש השעות האחרונות הוא אפילו לא שמע את המילים שהרכיבו את המלל שנשפך עליו, ופשוט פלט נהימת הסכמה כל חצי שעה. לא שמהואירנין שם לב לכך: המוזיקה העסיקה אותו יותר מכל דבר אחר. ברגע זה השיירה נעצרה ותשומת ליבו של מהואירנין נדדה לכיוון מקור ההפרעה. את פניו של האדם שעמד מולם לא ניתן היה לראות בגלל מסכה שחורה שבסתירה אותם, אך לאחר מבט קרוב יותר, אנשי השיירה הבחינו שחליפת השריון לא הייתה חליפת שריון כלל, כי עם בד מבריק, מעיין גלימה אשר מתחת כפליה ניתן היה לראות נצנוץ עדין של מיתריל.... האיש הביט לכיוונם אך לא נראה היה שהוא מתכוון לזוז..... שירתה של מי שנראתה כחצי שדונית פסקה כשהבחינה באביר לבסוף. כל הסוסים כבר נעצרו בינתיים, והיא ירדה משלה בקפיצה גמישה. אחריה טיפס מטה הקנדר הקטן וקפץ לרצפה. “שלום!" היא הושיטה את ידה אל האיש בחיוך שדוני, עיניה מתנוצצות. "אנחנו המשלחת לשלום בין הגזעים השונים. ומי אתה?" האדם לא ענה אבל כאשר החצי שדונית התקרבה הוא עקל את שפתיו בחצי חיוך ולא זז. סוסו של מהואירנין צהל לפתע והתקרב בצעדים מהירים אל סוסו של "המפגע התעבורתי". להפתעת כולם, כולל "המפגע" עצמו, סוסו הגיב בצהלה דומה ונדמה כי השניים פתחו בשיחה מעמיקה ביניהם תוך שימוש בכל סוגי הצלילים שסוסים מסוגלים להשמיע. הבארד הביט בסוסו מספר שניות ואז קפץ ממנו בקלילות וניגש למכרו החדש. "נראה שזה ימשך זמן מה," הוא הושיט את ידו. "לא ידעתי שהיו עוד אנשים שהיו בקשר עם אחיו של פלמרו. מה שמך, ידידי?" האיש ירד גם הוא מסוסו. הוא לחץ את ידו של מהואירינין, אך עדיין לא אמר דבר. רק חייך את חיוכו המסתורי ועיניו הירוקות מתחת למסכה נצצו בעניין.
עציו של היער הגדול אינת´ארה עמדו בירקותם ופרשו את ענפיהם אל השמש הזהובה. השקט העתיק של היער הופר רק על ידי ציוץ הציפורים שנשמע מדי פעם. הכל היה שלו מאוד ושקט, כה שקט עד כי יכולתם כמעט לשמוע את העצים בצמיחתם. אך לפתע נשמע קול אשר הפר את שלוות היער. קולם של בני אדם משוחחים. כל העצים עמדו מאזינים, ענפיהם רוטטים בהתרגשות. אנשים לא נראו ביער זה זמן רב. אט אט התחזקו הקולות, ושיירה קטנה פרצה לה את דרכה אל קרחת היער. בראש השיירה רכבו על סוסים חומים שלושה בני אדם לוחמים, ראשיהם היו גלויים ושיערם הכהה התנופף ברוח הקלה. הם דיברו ביניהם בקולות רמים וצחקו. מאחוריהם רכבו שני גמדים על סוסונים מדובללים. אחד מהם היה בעל זקן שחור והשני בעל זקן אדום. הם לבשו בגדים אפרפרים אשר סימלו את נאמנותם למלכה, ואחד מהם החזיק בליזט. נראה שהם היו שקועים בויכוח ער. במאסף דילגו זוג סוסים, אחד לבן ואחד שחור. על הסוס הלבן רכב אלף גבוהה ושרירי, עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני שנצנץ בשמש. הוא לבש שריון קל ובגדים אדמדמים, סמלי מלכות האלפים הקרובה. על הסוס השחור רכבה, כשרגליה משתלשלות מצד אחד של הסוס, אישה בעלת מראה משונה. היא הייתה נמוכה ורזה, בעלת פנים מחודדים, שיער שחור ארוך, ועיניים שחורות, נוצצות ושובבות. מראה העיד עליה כי היא הייתה חצי שדונית. היא הייתה עטופה בבד בצבע כחול עמוק, והרכיבה מלפניה על הסוס השחור כפחם קנדר קטן, בעל עיניים סקרניות ומתרוצצות. תוך כדי רכיבה היא פרטה על נבל קטן וחינני וקולה הערב נישא למרחק בשירה. החבורה המשונה התקדמה זמן מה בתוך היער העתיק, ואז, מאחורי פיתול בשביל, נגלה לעיניהם אביר לבוש מה שנראה במבט ראשון כשריון שעמד על הקרקע וליטף את ראשו של סוס לבן. קולו של מהואירנין היה רם כתמיד. "מה שאומר," הוא הסביר לגמד שרכב לידו. "שאם אתה מנגן את את השיר הזה חצי טון יותר נמוך, מה שתקבל יהיה דומה לא מעט לקול שירת העוגים. אגב, בשונה מהדעה המקובלת, לרוב העוגים יש קול מדהים כשהם שרים. יצא לך פעם להיות נוכח באחד הטקסים שלהם לכבוד עוק´טארה, האלה הראשית שלהם? טוב, הטקס עצמו לא תורם הרבה לשלוות הנפש, עם כל קורבנות הדמים והכל (נו, היא בכל זאת אלת המלחמה), אבל שירת המקהלה שלהם לאחר מכן... פשוט אלוהי!" שכנו, אשר הקשיב לדבריו של מהואירנין כבר במשך כעשר שעות, ענה בנהימה מוסחת דעת. בשש השעות האחרונות הוא אפילו לא שמע את המילים שהרכיבו את המלל שנשפך עליו, ופשוט פלט נהימת הסכמה כל חצי שעה. לא שמהואירנין שם לב לכך: המוזיקה העסיקה אותו יותר מכל דבר אחר. ברגע זה השיירה נעצרה ותשומת ליבו של מהואירנין נדדה לכיוון מקור ההפרעה. את פניו של האדם שעמד מולם לא ניתן היה לראות בגלל מסכה שחורה שבסתירה אותם, אך לאחר מבט קרוב יותר, אנשי השיירה הבחינו שחליפת השריון לא הייתה חליפת שריון כלל, כי עם בד מבריק, מעיין גלימה אשר מתחת כפליה ניתן היה לראות נצנוץ עדין של מיתריל.... האיש הביט לכיוונם אך לא נראה היה שהוא מתכוון לזוז..... שירתה של מי שנראתה כחצי שדונית פסקה כשהבחינה באביר לבסוף. כל הסוסים כבר נעצרו בינתיים, והיא ירדה משלה בקפיצה גמישה. אחריה טיפס מטה הקנדר הקטן וקפץ לרצפה. “שלום!" היא הושיטה את ידה אל האיש בחיוך שדוני, עיניה מתנוצצות. "אנחנו המשלחת לשלום בין הגזעים השונים. ומי אתה?" האדם לא ענה אבל כאשר החצי שדונית התקרבה הוא עקל את שפתיו בחצי חיוך ולא זז. סוסו של מהואירנין צהל לפתע והתקרב בצעדים מהירים אל סוסו של "המפגע התעבורתי". להפתעת כולם, כולל "המפגע" עצמו, סוסו הגיב בצהלה דומה ונדמה כי השניים פתחו בשיחה מעמיקה ביניהם תוך שימוש בכל סוגי הצלילים שסוסים מסוגלים להשמיע. הבארד הביט בסוסו מספר שניות ואז קפץ ממנו בקלילות וניגש למכרו החדש. "נראה שזה ימשך זמן מה," הוא הושיט את ידו. "לא ידעתי שהיו עוד אנשים שהיו בקשר עם אחיו של פלמרו. מה שמך, ידידי?" האיש ירד גם הוא מסוסו. הוא לחץ את ידו של מהואירינין, אך עדיין לא אמר דבר. רק חייך את חיוכו המסתורי ועיניו הירוקות מתחת למסכה נצצו בעניין.