ומה עושים עכשיו?
שלום לכולם. אף פעם לא חשבתי שיצא לי לכתוב בפורום מהסוג הזה, אבל אני קצת אבודה וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. אתמול לפנות בוקר חזרתי מ-8 חודשים בחו"ל (כמו כולם, טיול אחרי צבא..) היום בבוקר אמי סיפרה לי שלאחיינית המתוקה שלי, בת ה-5, יש CF. גילו את זה לפני חצי שנה, היא נמצאת במעקב, אנטיביוטיקה, פיזיותרפיה וכו'.. כמו כמעט כל מי שלא מכיר מישהו שחולה במחלה, גם לי לא היה מושג מה זה. שמעתי את השם לפני רק בהתרמות. דיברתי עם אמי כמה שעות על הנושא, אבל בגלל סערת הרגשות לא ממש הבנתי מה זה אומר. ישר אחר כך נכנסתי לאינטרנט, בתקווה לקרוא קצת ולהבין מי נגד מי. מצאתי את עצמי קוראת את אותה הפסקה 8 פעמים ולא מצליחה להבין מה רשום בה. נכנסתי לעשרות אתרים, אבל משום מה המוח שלי מסרב להבין את מה שהעיניים קוראות. אני רוצה לדעת יותר, אבל לא מצליחה להביא את עצמי לקרוא. המשפחה שלי קטנה מאוד, ולא מאוד מלוכדת. את המשבר הראשוני הם עברו כבר לפני חצי שנה, ועכשיו, למיטב הבנתי, אף אחד לא מדבר על זה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה לבד, ואני לא רוצה להחזיר את בני משפחתי למקום שהם היו בו, המקום שאני בו עכשיו. מרגישה הרבה אשמה על זה שאני טיילתי ונהניתי, וכולם היו כאן בארץ, בתוך מסכת של בדיקות ולחצים ודאגות. הילדה הקטנה והמתוקה הזו היא היחידה מבין בני משפחתי שכל כך ציפיתי לראות אחרי כל כך הרבה זמן. אני לא יודעת עם התגובה שלי מוגזמת, האמת שאני לא בדיוק יודעת מה להרגיש. הרבה דברים רצים לי בראש, כעס, עצב, מן תחושה של אבל. חוסר אונים. הולכת לאיבוד בכל המידע שיש. לא יודעת מאיפה להתחיל. ואיך אני מציעה עזרה? אשמח לכל תגובה, למרות שאני לא בדיוק יודעת לאיזו אני מצפה. תודה
שלום לכולם. אף פעם לא חשבתי שיצא לי לכתוב בפורום מהסוג הזה, אבל אני קצת אבודה וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. אתמול לפנות בוקר חזרתי מ-8 חודשים בחו"ל (כמו כולם, טיול אחרי צבא..) היום בבוקר אמי סיפרה לי שלאחיינית המתוקה שלי, בת ה-5, יש CF. גילו את זה לפני חצי שנה, היא נמצאת במעקב, אנטיביוטיקה, פיזיותרפיה וכו'.. כמו כמעט כל מי שלא מכיר מישהו שחולה במחלה, גם לי לא היה מושג מה זה. שמעתי את השם לפני רק בהתרמות. דיברתי עם אמי כמה שעות על הנושא, אבל בגלל סערת הרגשות לא ממש הבנתי מה זה אומר. ישר אחר כך נכנסתי לאינטרנט, בתקווה לקרוא קצת ולהבין מי נגד מי. מצאתי את עצמי קוראת את אותה הפסקה 8 פעמים ולא מצליחה להבין מה רשום בה. נכנסתי לעשרות אתרים, אבל משום מה המוח שלי מסרב להבין את מה שהעיניים קוראות. אני רוצה לדעת יותר, אבל לא מצליחה להביא את עצמי לקרוא. המשפחה שלי קטנה מאוד, ולא מאוד מלוכדת. את המשבר הראשוני הם עברו כבר לפני חצי שנה, ועכשיו, למיטב הבנתי, אף אחד לא מדבר על זה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה לבד, ואני לא רוצה להחזיר את בני משפחתי למקום שהם היו בו, המקום שאני בו עכשיו. מרגישה הרבה אשמה על זה שאני טיילתי ונהניתי, וכולם היו כאן בארץ, בתוך מסכת של בדיקות ולחצים ודאגות. הילדה הקטנה והמתוקה הזו היא היחידה מבין בני משפחתי שכל כך ציפיתי לראות אחרי כל כך הרבה זמן. אני לא יודעת עם התגובה שלי מוגזמת, האמת שאני לא בדיוק יודעת מה להרגיש. הרבה דברים רצים לי בראש, כעס, עצב, מן תחושה של אבל. חוסר אונים. הולכת לאיבוד בכל המידע שיש. לא יודעת מאיפה להתחיל. ואיך אני מציעה עזרה? אשמח לכל תגובה, למרות שאני לא בדיוק יודעת לאיזו אני מצפה. תודה