ולשכוח

ספרקית

New member
ולשכוח

ביום השנה האחרון שאלו אותי אם אני רוצה לדבר. לא רציתי. למחרת כתבתי את המחשבות. חושבת שערב יום הזיכרון הזה הוא זמן טוב לחלוק את הדברים האלה שלא יכולתי להרשות לעצמי להגיד.
***
שאלו אם אני רוצה לדבר עליך במלאת 13 שנים למותך.
בפעם הראשונה סירבתי.
בנימוס, כך נדמה לי או
לפחות כך אני מנסה לשכנע את עצמי לחשוב.
אבל אז באו הפעם השניה והשלישית והרביעית....
ברביעית כבר ממש כעסתי.
לא הבנתי בדיוק למה.
ואז החלו לדבר עליך אחרים.
הם העלו זכרונות ודמותך שבה ועלתה לנגד עיניי.
ופתאום הבנתי.
אני מאבדת אותך.
שוב.
הזיכרון עדיין שם אבל החיות מתפוגגת לה עם השנים.
13 שנים.
עם מותך כבר השלמתי מזמן
אבל עם אובדן הזיכרון אני פשוט לא מסוגלת להשלים.
ובלילה חלמתי שאדם רע רודף אחריי.
וברחתי וברחתי
והתעוררתי עייפה ומכווצת.
וחשבתי איך פעם היית שומר עליי.
גם בחלומות.
כשאת חולמת חלום רע, אמרת לי,
תקראי לי, ואגיע מיד להציל אותך.
כבר 13 שנים אתה לא מציל אותי במציאות.
ועכשיו גם לא בחלומות.
 
למעלה