וככה זה ... נורא פשוט...
זיקית בשם זיקי הלכה לה לאיבוד בעיר הגדולה.. היא לפתע מצאה את עצמה במין גונגל.. הסתובבה בצמחיה סבוכה וחיש מהר איבדה את דרכה.. וגם את אמונתה.. בדרך היא פגשה לא מעט יצורים רובם היו ממהרים וניכר היה שאת דרכם מכירים.. עם חלקם אפילו ניסתה לשוחח ומעטים מהם נעצרו להחליף עימה מילה או שנים... היא שינתה את צבעיה.. והתאימה את עצמה לחלקם ברוב המקרים היתה זו הגנתה שחשה איום מוחשי... זיקי נתקלה בצב.. שזז לו באטיות מופלגת היא ניסתה לברר איתו האם זה לא מציק לו האיטיות שבה הוא נע .. וצביצב הביט בה במבט עייף.. ואמר הדרך היא אותה דרך כמו של כולם רק לי יש את הזמן להפיק את המיטב מהנוף.. אני לוקח את הזמן אף אחד לא מלחיץ אותי אני לא רץ.. לא מסוגל גם.. למדתי לחיות ולהנות מהקיים ויש לזה את היתרונות הנפלאים ... זיקי הרימה גבה בעצם אולי שתיים.. אילו היית מוותר על הבית שעל גבך היית כמו כולם ויכולת לרוץ בקלילות כמו אותה אילה שפגשתי ממש לפני שתי דקות... הוא הביט בה מחוייך.. וענה בעקשות.. מי שמוותר על ביתו חייו לאחר מכן לא יהיו חיים.. בית מכיל הרבה דברים מעבר... זיקי לא כל כך הצליחה להבין את צביצב.. למרות שניסתה... תראה אותי אמרה לו אני משנה את צבעיי ומתאימה את עצמי לכל מצב נתון.. אני מהסוג המסתגל לכל אירוע וכל תרחיש.. אני מככבת לי ומשנה את עצמי .. זה משהו מנצח... צבי צב האדיש הביט בה מחוייך.. ואמר..גברתי הנחמדה.. אין לי צורך בכל אלו.. אני זה אני.. אוהב את דרכי גם עם לפעמים איטית ומשתרכת.. אני לא מתאים את עצמי .. ומי שאוהב אותי יקבלני כמות שאני... איטי ואמיתי... דרכיהם נפרדו... צבי צב המשיך בדרכו מחוייך מתמיד ומאושר בחלקו.. וגאה כל כך גאה בעבור מי שהוא... ומה רציתי לומר כאן? בין השורות יש כל הרבה עומק... ויש כוונה ... ואני מחייך לי... כי זו דרכי... שב"ש לכולכם
זיקית בשם זיקי הלכה לה לאיבוד בעיר הגדולה.. היא לפתע מצאה את עצמה במין גונגל.. הסתובבה בצמחיה סבוכה וחיש מהר איבדה את דרכה.. וגם את אמונתה.. בדרך היא פגשה לא מעט יצורים רובם היו ממהרים וניכר היה שאת דרכם מכירים.. עם חלקם אפילו ניסתה לשוחח ומעטים מהם נעצרו להחליף עימה מילה או שנים... היא שינתה את צבעיה.. והתאימה את עצמה לחלקם ברוב המקרים היתה זו הגנתה שחשה איום מוחשי... זיקי נתקלה בצב.. שזז לו באטיות מופלגת היא ניסתה לברר איתו האם זה לא מציק לו האיטיות שבה הוא נע .. וצביצב הביט בה במבט עייף.. ואמר הדרך היא אותה דרך כמו של כולם רק לי יש את הזמן להפיק את המיטב מהנוף.. אני לוקח את הזמן אף אחד לא מלחיץ אותי אני לא רץ.. לא מסוגל גם.. למדתי לחיות ולהנות מהקיים ויש לזה את היתרונות הנפלאים ... זיקי הרימה גבה בעצם אולי שתיים.. אילו היית מוותר על הבית שעל גבך היית כמו כולם ויכולת לרוץ בקלילות כמו אותה אילה שפגשתי ממש לפני שתי דקות... הוא הביט בה מחוייך.. וענה בעקשות.. מי שמוותר על ביתו חייו לאחר מכן לא יהיו חיים.. בית מכיל הרבה דברים מעבר... זיקי לא כל כך הצליחה להבין את צביצב.. למרות שניסתה... תראה אותי אמרה לו אני משנה את צבעיי ומתאימה את עצמי לכל מצב נתון.. אני מהסוג המסתגל לכל אירוע וכל תרחיש.. אני מככבת לי ומשנה את עצמי .. זה משהו מנצח... צבי צב האדיש הביט בה מחוייך.. ואמר..גברתי הנחמדה.. אין לי צורך בכל אלו.. אני זה אני.. אוהב את דרכי גם עם לפעמים איטית ומשתרכת.. אני לא מתאים את עצמי .. ומי שאוהב אותי יקבלני כמות שאני... איטי ואמיתי... דרכיהם נפרדו... צבי צב המשיך בדרכו מחוייך מתמיד ומאושר בחלקו.. וגאה כל כך גאה בעבור מי שהוא... ומה רציתי לומר כאן? בין השורות יש כל הרבה עומק... ויש כוונה ... ואני מחייך לי... כי זו דרכי... שב"ש לכולכם
