וי איך שהזמן טס...
היי חבר'ה... מזמן לא כתבתי כאן. למה? לא יודעת. אני פשוט בדיכי כבר כמה... חודש? חיפשתי עבודה כל כך הרבה זמן וידעתי בדיוק מה אני מתכוונת ללמוד, וכל מה שתכננתי נפל לרצפה. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה ללמוד ואם בכלל בא לי. לא יודעת במה לעבוד ואם יש לי חשק בכלל. כל השאיפות שלי לא מותאמות לעולם הדפוק הזה. אומרים לי שאני חולמת יותר מדי. וזה גועל נפש מה שהולך במדינה הזו. איך שאנשים עובדים אחד על השניה. שכמה שאתה קורע לעצמך את הצורה אתה מגיע לכלום אחד גדול. פעם היו אומרים לי שאני אגיע למה שאני רוצה בחיים שלי "כי את שירלי ולא מישהו אחר". אבל האמת? זה בולשיט. לא משנה אם היו לך תעודות הצטיינות בבית ספר ולא משנה כמה משלחות הובלת בהצלחה במשך החיים שלך וכמה אנשים הנהגת ולאן הם הגיעו וכמה הם מודים לך... המדינה הזו נמצאת ברצפה. ובחורה בת 20 משתחררת מצה"ל ונכנסת לדיכאון כי היא לא מוצאת עבודה 4 חודשים! הכל שחור ומלוכלך וזה גועל נפש! ואני חושבת שצריך לעשות משהו רק שאני לא יודעת מה. מה אפשר לעשות כדי למנוע מכל מיני חלאות להרוס את העולם? מה אפשר לעשות כדי לבחור מקום לימודים מבלי לשקול את דרכי הנסיעה מחשש לפיגוע? מה אפשר לעשות כדי לחשוב פעם אחת ביום על מה שעברת בחמש שנים האחרונות שלך ולומר שבאמת באמת היית מאושר? לא יודעת מה אפשר... אני מיואשת. פעם הייתי האדם הכי אופטימי ואנרגטי בעולם. עכשיו אני רק נותנת עצות טובות לאחרים וממשיכה לחפש עבודה בעיתון. בעע... בטח מחר יהיה טוב יותר.
היי חבר'ה... מזמן לא כתבתי כאן. למה? לא יודעת. אני פשוט בדיכי כבר כמה... חודש? חיפשתי עבודה כל כך הרבה זמן וידעתי בדיוק מה אני מתכוונת ללמוד, וכל מה שתכננתי נפל לרצפה. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה ללמוד ואם בכלל בא לי. לא יודעת במה לעבוד ואם יש לי חשק בכלל. כל השאיפות שלי לא מותאמות לעולם הדפוק הזה. אומרים לי שאני חולמת יותר מדי. וזה גועל נפש מה שהולך במדינה הזו. איך שאנשים עובדים אחד על השניה. שכמה שאתה קורע לעצמך את הצורה אתה מגיע לכלום אחד גדול. פעם היו אומרים לי שאני אגיע למה שאני רוצה בחיים שלי "כי את שירלי ולא מישהו אחר". אבל האמת? זה בולשיט. לא משנה אם היו לך תעודות הצטיינות בבית ספר ולא משנה כמה משלחות הובלת בהצלחה במשך החיים שלך וכמה אנשים הנהגת ולאן הם הגיעו וכמה הם מודים לך... המדינה הזו נמצאת ברצפה. ובחורה בת 20 משתחררת מצה"ל ונכנסת לדיכאון כי היא לא מוצאת עבודה 4 חודשים! הכל שחור ומלוכלך וזה גועל נפש! ואני חושבת שצריך לעשות משהו רק שאני לא יודעת מה. מה אפשר לעשות כדי למנוע מכל מיני חלאות להרוס את העולם? מה אפשר לעשות כדי לבחור מקום לימודים מבלי לשקול את דרכי הנסיעה מחשש לפיגוע? מה אפשר לעשות כדי לחשוב פעם אחת ביום על מה שעברת בחמש שנים האחרונות שלך ולומר שבאמת באמת היית מאושר? לא יודעת מה אפשר... אני מיואשת. פעם הייתי האדם הכי אופטימי ואנרגטי בעולם. עכשיו אני רק נותנת עצות טובות לאחרים וממשיכה לחפש עבודה בעיתון. בעע... בטח מחר יהיה טוב יותר.
אז פשוט לעשות מה שנראה לך טוב בלי לעשות השלכות קיצוניות כאלה . אין לך עבודה.. בטוווווווווח תמצאי מתישהו גם אני הייתי מובטל דיי הרבה זמן , ועכשיו אני כבר עובד הרבה זמן בתחנת דלק (מסריחה) , אז תתחילי לעשות משהו בזמן הפנוי שיש לך (כי אחרי זה לא יהיה לך ) תפתחי תחבבים וכאלה . . בקיצור אני יודע שאיפה אני עובד מחפשים אנשים אז אם את (או כול אחד אחר) מאיזור חולון ראשון לציון אפשר לסדר משהו.
