ויפאסאנה
כמו שכבר ציינתי חזרה לאחרונה מהודו לאחר תקופה אינטנסיבית של ישיבה ושירות בקורסי ויפאסאנה במסורת של ס.נ. גואינקה ולאור העובדה שקיימים זרמים שונים המקיימים קורסי ויפאסאנה החלטתי להבהיר לפחות בצורה בסיסית את היחודיות של הקורסים הנערכים בארץ בבית ספר שדה חצבה ולצורך כך אתחיל מהכללים, כל המדיטציות בישיבה, יש שתיקה עד היום העשירי של הקורס, יש איסור של קריאה, כתיבה ושמיעת מוזיקה, קבלת תרומות למימון הקורסים רק מתלמידים ותיקים כלומר רק לאחר סיום רצף של עשרה ימים יש את הזכות לתרום כפי הרצון והיכולת כדי לאפשר לאנשים נוספים לעבור את הקורס. הימים הראשונים בקורס לאחר קבלת עקרונות המוסר שהם תנאי לקיום הקורס מוקדשים לשיפור השליטה במיינד על בסיס ההתרכזות בנשימה הטבעית ושאר הימים מוקדשים למודעות לתחושות העדינות הקיימות בגוף ברמה התת מודעת והעדר תגובה. הרציונל, המיינד שלנו כל הזמן גם כשאנו עסוקים באלף ואחד דברים מחובר באופן תמידי לתחושות בגוף ומגיב על כך כל הזמן בהשתוקקות או בסלידה, תגובות אלו לאורך הזמן יוצרות דפוסים מושרשים של סבל. המודעות לתחושות ע"י החלק המודע של המיינד והפסקת דפוסי התגובה יוצרים היפוך בתהליך של העמקת הדפוסים שלנו. ההיפוך מאפשר לנו להפסיק ליצור דפוסים חדשים של אומללות ואף יוצר דינמיקה של הצפת דפוסי הסבל הקודמים, המשך אי התגובה יגרום לכך שדפוסים אלו ילכו ויחלשו עד ששורשיהם יעקרו ואנו נשתחרר מהם. זו הדרך שבה קורס מדיטציה של עשרה ימים, או רצף קורסים כאלה למאושרים שביננו שיכולים להרשות לעצמם, יוצר שינוי אישיותי בר קיימא. המנגנונים האוטומטיים העמוקים ביותר הולכים ונחלשים ואנו זוכים להרבה יותר שלווה, מודעות ובעלות על המיינד שלנו ומכאן באופן טבעי באה בעלות על היצירה של המיינד שלנו ומאחר שהכל בחיים זה יצירה של המיינד שלנו, כל המציאות שלנו משתנה בהדרגה כמובן, תהליך שלם של הארה עשוי לקחת גם כמה גלגולים, כאשר העומק של השליליות והדפוסים שלנו נחלש והם הולכים ומתפוגגים. גל אדם לפי המסורת הוא סה"כ התסביכים שלו מהעבר ולכן כל אדם יצור את המציאות ודפוסי השליליות היחודיים לו ותהליך השינוי שלו יהיה כרוך בחוויות היחודיות שלו. שחרור של דפוס כעס שנכנס עם תחושת בעירה ילווה ברמה הפיזית בתחושת בעירה למרות שלא יהיה נושא לכעס. המחלה והשחרור ילוו באותו סוג של תחושות פיזיות, הסבל שנובע מישיבה במדיטציה של שעות רבות הוא כלי שמאפשר לנו להציף ולשחרר דפוסי סבל רבים ככל האפשר, כי חוסר התגובה שלנו לתחושות הסבל והאומללות שעולות בנו כתוצאה מהכאב הפיזי מאפשרות להציף ולשחרר חלק ממאגרי ההתניות השליליות שלנו. השיטה היא חכמה, יעילה, קשה לביצוע (לך תישאר אדיש כשכואבת לך הברך) ומאפשרת שינוי של אישיות כמו שאף שיטה אחרת אינה מאפשרת ותאמינו לי ניסיתי את הכל, סה"כ מודעות וצמיחה זה התחביב שלי מעבר לך שזה תחום העבודה. אני יכולה לדווח על עצמי ששחררתי כל כך הרבה דפוסים של שליליות שאין לי מושג אפילו מהיכן להתחיל, אבל את החלקים שדאגו להכשיל אותי כל פעם מחדש כשהיתה לי הזדמנות ליציבות כלשהי השארתי בהודו. את כל הכעסים שלי השארתי בהודו (לא היו כל כך הרבה יחסית) חלקים נכבדים מהאגו המפותח שלי השארתי בהודו, את הפסימיות המפורסמת שלי והחשיבה שלי שמסבכת מצבים ורואה את הקשיים כל הזמן השארתי בהודו, את השחצנות שלי השארתי בהודו ועדו כמה דברים. אני לא יודעת אם כל אחד יכול להעיז ולעבור תהליך כזה כפי שהעברתי את עצמי ואני בהחלט ברת מזל שהיתה לי האפשרות הזו, אבל האומץ לראות את החלקים הכהים של העצמי ולשמוע את מה שרק העצמי שלנו יכול להגיד לנו דווקא כשאנו לא שואלים כלום, אבל אין ספק שהמכות לאגו שוות את זה. מכות לאגו שהרי כולנו בטוחים בסתר ליבנו שאנחנו בסדר, אנחנו פועלים רק באור ואהבה, המציאות קצת עקומה, אבל כשיושבים ומאפשרים לדברים לעלות כולל בתהליכים אינטנסיביים של חלימה שמתרחשים במהלך הקורס, אנו רואים הרבה כיעור, כעס, שנאה, שליליות, גאווה, צדקנות וכל הכרוך בזה, אף אחד לא יוצא צדיק, אבל ההסתכלות בתחושות שעולות מבלי להגיב, מאפשרת למטענים להתנקות ולהשתחרר. זו מתנה מדהימה שאדם יכול לתת לעצמו לדעתי למרות הקושי, כאשר הקושי הפיזי הוא הקל מבין הקשיים האחרים שהרי הרבה יותר קל להכיל כאב בברך או בגב מאשר כאב לב, כאב אגו, או כאב בנשמה ולהבדיל כל סוגי הכאב עשויים להיות קלים יותר מאשר הכרה אחת שאנחנו לא המלאכים הטהורים שרצינו לחשוב שאנחנו. התפכחות אחת יכולה לכאוב יותר מכל הקורס. לא יודעת מה איתכם, אני חזרתי הרבה יותר צנועה, שלווה ומפוכחת ומה שברור לעולם לא אעדיף יותר את סיפורי האגו על האמת.
כמו שכבר ציינתי חזרה לאחרונה מהודו לאחר תקופה אינטנסיבית של ישיבה ושירות בקורסי ויפאסאנה במסורת של ס.נ. גואינקה ולאור העובדה שקיימים זרמים שונים המקיימים קורסי ויפאסאנה החלטתי להבהיר לפחות בצורה בסיסית את היחודיות של הקורסים הנערכים בארץ בבית ספר שדה חצבה ולצורך כך אתחיל מהכללים, כל המדיטציות בישיבה, יש שתיקה עד היום העשירי של הקורס, יש איסור של קריאה, כתיבה ושמיעת מוזיקה, קבלת תרומות למימון הקורסים רק מתלמידים ותיקים כלומר רק לאחר סיום רצף של עשרה ימים יש את הזכות לתרום כפי הרצון והיכולת כדי לאפשר לאנשים נוספים לעבור את הקורס. הימים הראשונים בקורס לאחר קבלת עקרונות המוסר שהם תנאי לקיום הקורס מוקדשים לשיפור השליטה במיינד על בסיס ההתרכזות בנשימה הטבעית ושאר הימים מוקדשים למודעות לתחושות העדינות הקיימות בגוף ברמה התת מודעת והעדר תגובה. הרציונל, המיינד שלנו כל הזמן גם כשאנו עסוקים באלף ואחד דברים מחובר באופן תמידי לתחושות בגוף ומגיב על כך כל הזמן בהשתוקקות או בסלידה, תגובות אלו לאורך הזמן יוצרות דפוסים מושרשים של סבל. המודעות לתחושות ע"י החלק המודע של המיינד והפסקת דפוסי התגובה יוצרים היפוך בתהליך של העמקת הדפוסים שלנו. ההיפוך מאפשר לנו להפסיק ליצור דפוסים חדשים של אומללות ואף יוצר דינמיקה של הצפת דפוסי הסבל הקודמים, המשך אי התגובה יגרום לכך שדפוסים אלו ילכו ויחלשו עד ששורשיהם יעקרו ואנו נשתחרר מהם. זו הדרך שבה קורס מדיטציה של עשרה ימים, או רצף קורסים כאלה למאושרים שביננו שיכולים להרשות לעצמם, יוצר שינוי אישיותי בר קיימא. המנגנונים האוטומטיים העמוקים ביותר הולכים ונחלשים ואנו זוכים להרבה יותר שלווה, מודעות ובעלות על המיינד שלנו ומכאן באופן טבעי באה בעלות על היצירה של המיינד שלנו ומאחר שהכל בחיים זה יצירה של המיינד שלנו, כל המציאות שלנו משתנה בהדרגה כמובן, תהליך שלם של הארה עשוי לקחת גם כמה גלגולים, כאשר העומק של השליליות והדפוסים שלנו נחלש והם הולכים ומתפוגגים. גל אדם לפי המסורת הוא סה"כ התסביכים שלו מהעבר ולכן כל אדם יצור את המציאות ודפוסי השליליות היחודיים לו ותהליך השינוי שלו יהיה כרוך בחוויות היחודיות שלו. שחרור של דפוס כעס שנכנס עם תחושת בעירה ילווה ברמה הפיזית בתחושת בעירה למרות שלא יהיה נושא לכעס. המחלה והשחרור ילוו באותו סוג של תחושות פיזיות, הסבל שנובע מישיבה במדיטציה של שעות רבות הוא כלי שמאפשר לנו להציף ולשחרר דפוסי סבל רבים ככל האפשר, כי חוסר התגובה שלנו לתחושות הסבל והאומללות שעולות בנו כתוצאה מהכאב הפיזי מאפשרות להציף ולשחרר חלק ממאגרי ההתניות השליליות שלנו. השיטה היא חכמה, יעילה, קשה לביצוע (לך תישאר אדיש כשכואבת לך הברך) ומאפשרת שינוי של אישיות כמו שאף שיטה אחרת אינה מאפשרת ותאמינו לי ניסיתי את הכל, סה"כ מודעות וצמיחה זה התחביב שלי מעבר לך שזה תחום העבודה. אני יכולה לדווח על עצמי ששחררתי כל כך הרבה דפוסים של שליליות שאין לי מושג אפילו מהיכן להתחיל, אבל את החלקים שדאגו להכשיל אותי כל פעם מחדש כשהיתה לי הזדמנות ליציבות כלשהי השארתי בהודו. את כל הכעסים שלי השארתי בהודו (לא היו כל כך הרבה יחסית) חלקים נכבדים מהאגו המפותח שלי השארתי בהודו, את הפסימיות המפורסמת שלי והחשיבה שלי שמסבכת מצבים ורואה את הקשיים כל הזמן השארתי בהודו, את השחצנות שלי השארתי בהודו ועדו כמה דברים. אני לא יודעת אם כל אחד יכול להעיז ולעבור תהליך כזה כפי שהעברתי את עצמי ואני בהחלט ברת מזל שהיתה לי האפשרות הזו, אבל האומץ לראות את החלקים הכהים של העצמי ולשמוע את מה שרק העצמי שלנו יכול להגיד לנו דווקא כשאנו לא שואלים כלום, אבל אין ספק שהמכות לאגו שוות את זה. מכות לאגו שהרי כולנו בטוחים בסתר ליבנו שאנחנו בסדר, אנחנו פועלים רק באור ואהבה, המציאות קצת עקומה, אבל כשיושבים ומאפשרים לדברים לעלות כולל בתהליכים אינטנסיביים של חלימה שמתרחשים במהלך הקורס, אנו רואים הרבה כיעור, כעס, שנאה, שליליות, גאווה, צדקנות וכל הכרוך בזה, אף אחד לא יוצא צדיק, אבל ההסתכלות בתחושות שעולות מבלי להגיב, מאפשרת למטענים להתנקות ולהשתחרר. זו מתנה מדהימה שאדם יכול לתת לעצמו לדעתי למרות הקושי, כאשר הקושי הפיזי הוא הקל מבין הקשיים האחרים שהרי הרבה יותר קל להכיל כאב בברך או בגב מאשר כאב לב, כאב אגו, או כאב בנשמה ולהבדיל כל סוגי הכאב עשויים להיות קלים יותר מאשר הכרה אחת שאנחנו לא המלאכים הטהורים שרצינו לחשוב שאנחנו. התפכחות אחת יכולה לכאוב יותר מכל הקורס. לא יודעת מה איתכם, אני חזרתי הרבה יותר צנועה, שלווה ומפוכחת ומה שברור לעולם לא אעדיף יותר את סיפורי האגו על האמת.
