והמסקנה?
אין ויכוח: מפלגת העבודה לא בדיוק נלחמה על דעותיה כשישבה בממשלת שרון. אלא שעכשיו יש מנהיג חדש למפלגת העבודה, וצריך לתת לו הזדמנות להוכיח שסדר היום שלו לא השתנה במאה ושמונים מעלות, רק בגלל שהוא משמש שר הביטחון. עובדה - למרות כל הלחצים הוא מרסן את תגובות צהל. בקשר לתקציב - כאן בדיוק טמונה המלכודת שטמן לו אולמרט. השאלה איך יתמודד עם התקציב הבא (ואף שהתקציב הקודם רק עבר, כבר אנחנו בפתחו של התקציב הבא). עד אז הוא צריך ללמוד את המערכת, להתייעץ עם מי שצריך להתייעץ (לא חסרים מומחי ביטחון שהשקפת עולמם קרובה לזו של מפלגת העבודה, והם יכולים להצביע בדיוק מאין וכמה אפשר לקצץ בתקציב הביטחון!). בסופו של דבר על זה יקום ויפול דבר - תקציב הביטחון הוא אבן ריחיים על צאוורה של המדינה. האם אי אפשר לקצץ בו? ואם אפשר כמה? פרץ, כמי שהוליך את מפלגת העבודה לבחירות על סדר יום חברתי, אם לא יקצץ קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון, לטובת הרחבת תשלומי העברה, אין לו מה לעשות בממשלה.