השיקול הכלכלי הוא פן חשוב אבל לא יחיד
של מדיניות הויזה. למשל, הידעת, כי אזרחים של ברזיל, דרום קוריאה, פרו, ארגנטינה וצ'ילה יכולים להיכנס לתאילנד ולשהות בה למשך 90 יום ללא ויזה כלל? מה, הפרואנים האלה מוציאים כל כך הרבה כסף ששווה לא לשגע אותם עם ויזות? כמובן, ידוע לכל שאזרחי פרו או צ'ילה מפזרים כספים לכל עבר בנופשים שלהם, הרבה יותר מאמריקאים, גרמנים, יפנים או שוויצרים...
ואם אתה מסכים עם השיטה, אז אשמח לשאול עם איזו גרסה שלה אתה מסכים? לפני מספר שנים טובות היתה Investor visa שנתית אשר ניתנה לכל מי שהשקיע בתאילנד סכום של 2 מיליון באט. מאוחר יותר הסכום הזה קפץ וכבר לא כל כך קל להיות "Investor". בנוסף, באותה תקופה היה אפשר להיכנס ולצאת מתאילנד וכל פעם לקבל 30 יום ללא הגבלות. הדברים שונו כך שיש הגבלה למספר הכניסות וקבלת ויזת תייר בתוף תקופה של חצי שנה. ועוד. בעבר visa run יבשתי נתן 30 יום. כיום רק 15 יום נוספים. לא היה הבדל בין כניסה יבשתית או אווירית. אז קודם, לא הסכמת עם ה-30 יום ועכשיו עם ה-15 אתה כן מסכים? אה כן, שכחתי להגיד, שמי שנכנס עם דרכון ממלזיה דווקא כן מקבל 30 יום למרות שעובר ביבשה. ואני כמובן לא הולך להיכנס פה לשינויים שנעשו במשך השנים לגבי ויזות עסקיות, אישורי עבודה, סוגי עסקים וחברות שזר יכול להקים ועם אילו שותפים, על זה אפשר לכתוב נאום שלם.
מעוררת הערצה הקבלה וההסכמה שלך עם מה שממשלת תאילנד עושה, בוא רק נזכור, לפני שנקבל כל דבר כאורים ותומים ונרכין ראש בפני החוכמה העילאית של הממלכה ומוסדותיה הנבונים, שתאילנד משנה מעת לעת את מדיניות הויזה שלה ולפעמים השינויים משקפים לא איזשהי אמת כלכלית עליונה אלא הסכמים כאלה ואחרים שנסגרים מול מדינות אחרות או פשוט תפיסות שונות של הממשלה / דיקטטור / קונה קולות שנמצא באותו רגע בשלטון, לפעמים פרנואידיות יותר, לפעמים פחות.