וידוי.

puma141

New member
וידוי.

כשהגעתי לת"א, עבדתי כברמנית באיזה מועדון, שאליו היה מגיע באופן קבוע בחור מקסים,
שהיה יושב על הבר עם עוד חבר שלו, וככה פיתחנו סוג של ידידות וסתלבט על שאר יושבי הבר..
ביננו כזה.
הוא היה בגילי, ועשיר מאוד. יחסית לגילו הוא נסע ברכב חדיש ומרשים שלא היו כאלה, הוא עסק במוסיקה
והכיר לי את בריאן אינו וכל מיני כאלו מעולים וטובים שהיו בתוך המערכות המרשימות שלו בבית, שנראה כמו אולפן
מפואר לכל דבר. בבית של הוריו..
סיפרתי לו הכל, והוא לי.ה-כ-ל!
ידעתי שהוא מאוהב בי. וכאן בא קטע שמאוד קשה לי איתו..
הוא זה שהיה לוקח את הכביסה שלי לבורי-וגם מחזיר אותה, וזו רק דוגמה קטנה.
הוא זה שנתן כל הזמן ולא התנה לי שום תנאי, רק אהב אותי.

הסידור הזה התאים לי מאוד..לא עשיתי איתו כלום, וגם לא טרחתי ליידע אותו שאין לו מצב איתי מהבחינה הזו.
הוא היה צמוד אלי בכל מצב, זמן..הכל!
גם כשהייתי חברה של מישהו אחר..
ראיתי את הכאב שלו..ידעתי אותו. ולא היה לי אכפת. ואם ברגע כן פתאום היה אכפת, סירבתי לחשוב על זה, כי זה היה לי
מתאים. וככה עברו כמעט שנתיים..במתכונת הזו.

ואז הוא הכיר מישהי והיא חיזרה אחריו:)והוא לא ידע מה לעשות.
הוא היה חבר שלי בתכלס, ונקרעתי! קינאתי, כנראה מתוך רכושנות. ומצד שני,
שמחתי בשבילו.
בכיתי כמו אחת שנפרדת מאהוב..
ובאמת נפרדנו. היא לא רצתה אותי שם, והוא ויתר-וזה מה שהיה נכון לעשות כמובן.
התגעגעתי אליו בטירוף, לא מתוך אהבת גבר ואישה, מהבחינה האחרת.
עברתי תקופה של חשבון נפש עמוק, על מה שעשיתי לו, על הדרך שבה נהגתי איתו..
על כמה הוא טהור ומקסים-ואני..זבל.
התייסרתי ייסורים נוראיים עם עצמי.
בזמן ההוא החלטתי, שלעולם לא עוד!
ביקשתי סליחה מעצמי, והחלטתי שלא חשוב עם מי אני אהיה בעתיד, לעולם לא אחזור על זה,
ובאותה שניה שאני יודעת שזה לא- אני אגיד. באותה שניה!
כשיש ספק-אין ספק.
וזה מה שעשיתי, ואני עדיין עושה:)
ברגע שאני יודעת שנגמר- אני לא שם. לא מושכת את ה"סופים" שלי, לא מנצלת-קיצונית לכיוון השני,
משהו שבזכות הסיפור הזה, נעשה אצלי קפלקסיבי...

ואז כשאת באה למישהו, ואת אומרת- "זהו, נגמר", אז יש את אלו שטוענים שאני מנייאקית.
כי מה..פתאום? ככה? נגמר? בלי לריב שנה קודם, שזה סוג של מוכנות?

אני מרגישה נקיה..:) ושלמה. אז שכל אחד יחשוב מה שבא לו, אבל אני יודעת שככה זה צריך להיות, לא אחרת:)

זהו...איך הסופים שלכם? מה עיצב אתכם, אם בכלל?
אתם חושבים שצריך להשאר עם מישהו, בגלל הפחדים שלכם או שלו, גם כשהבטן אומרת
שזה כבר לא זה?
 

רינתי77

Well-known member
אהבה לא עושים בכוח.

את לא יכולה להכריח את עצמך לאהוב מישהו רק בגלל שהוא
מאוהב בך. בסיפור שלך עם הבחור, אפשר להבין בבירור שאת
לא היית מאוהבת בו. אהבת אותו כבן אדם, אבל לא אהבה רומנטית.
הוא, לעומת זאת, היה מאוהב בך.
באשר לאחרים, אם הפסקת לאהוב אותם, אין באמת סיבה שתישארי.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם באמת אהבת מישהו
מהם או שזאת הייתה התאהבות שכבתה לאחר הזיקוקים הראשוניים.
כי להיות מאוהבת ולאהוב הם שני דברים שונים.
 

puma141

New member
אבל כשאת יודעת שזה לא כך מצידך,

את אמורה כבן אדם להתחשב בעובדות האלה, ולא...*קשה לי* לנצל אותן לתועלתך ולנוחיותך.
והוא היה השיעור שלי לחיים. השיעור שלי מול עצמי.

ברור שאני יודעת, אפילו יותר מיודעת חחח בוודאות-
מתי זה ניצנוצים ומתי זה לאהוב באמת.
אצלי זה עוד יותר בדוק לעומק התחושות האלה. זה חזק וברור כשאני אוהבת באמת..
 

רינתי77

Well-known member
לרגע לא טענתי שזה בסדר לנצל את זה שהוא

מאוהב בך לתועלתך. אם את בן אדם הגון והוגן, את תרגישי
חרא עם עצמך, וזה בדיוק מה שקרה.
 

emperor28

New member
את שואלת רק על הסופים כן?

אז הסופים רגילים, פרידות הם חלק מהעולם המסריח הזה, ואני שונא פרידות, הן קשות שבוע שבועיים חודש חודשיים שנה שנתיים... ובסוף מרגישים נקיים בדיוק כמו שהרגשת...

לא חושב שיש מישהו שהסופים שלו אחרים... לכולם קשה, חלק מראים את זה חלק מראים פחות...

אני חושב שהתגלית הכי גדולה שלי כאדם הייתה שיש לאנשים רגשות, בגיל 15 חשבתי שאני הבנאדם היחיד שמרגיש וכואב לו ודכאוני וכולם כאלה מאושרים וטוב להם ובלה בלה בלה... ואז הבנתי שיש אנשים שמראים את זה יותר ויש שפחות אבל הרוב הגדול פשוט מרגיש אותו דבר בכל פרידה ובכל דבר... , חלק נזכרים מאוחר , חלק צריכים איזה מכה חזקה באמת אבל בסוף כולם מרגישים את הפרידות בצורה זו או אחרת..
 

puma141

New member
בגלל שפרדות וסופים הם דבר כואב,

שבד"כ לצד אחד כואב יותר-אז עדיף למשוך אותם פחות..

ככה ההבראה מהכאב הזה, מהירה יותר.
מה גם שאני מאמינה שאנשים יודעים כשזה נגמר.
הם רק שונאים סופים, אז הם מושכים אותם.
 
WOW

א) אם הפוסט אמיתי ולא המצאת אז את אשכרה (כנראה) כוסית
כי עד עכשיו פיקפקתי.
ב) את יודעת להתבטא. אז למה יוצא לך (בעיקר בפורום השכן)
כל כך הרבה ג'יבריש?
ג) המחמאה שנתתי לך בסעיף ב' יש מצב שקשורה לכך שהבנתי
שאת (לכאורה) כוסית
ד) נהנתי לקרוא את הפוסט
ה) יש בי תמיהה קלה, ציינת לא מזמן שאת לא מבינה באלכוהול,
איך זה מתישב עם זה שהית ברמנית?
 
א) בואי נשים דברים בפרופורציה.

פוסט נחמד. ובעיקר מעניין. לא מדובר במאסטרפיס. הופתעתי לטובה.
ב)עדיין מעוניין שתפתור לי את הסתירה, איך אמרה לפני כמה ימים שהיא
לא מבינה באלכוהול והיתה ברמנית?
 

puma141

New member
אני מבקשת שיום אחד תנתחי את זה:)

לילה טוב, ואחלה יום מחר!
 

puma141

New member
חחח הופה אורח! אז...ככה..

א- הפוסט אמיתי, ואני בחיים לא ממציאה, על מי אני עובדת, על עצמי?
לגבי הכוסית-לא זה הרעיון, וזה לא רלוונטי אם אני כוסית או לא, הוא אהב אותי בגלל מי שאני. תתפלא.

ב-לא יודעת איפה ראית ג'יבריש אצלי, אולי פה יותר שקט לך-אז אתה מצליח לקרוא כמו שצריך:)
מעבר לזה, ששם, אתה יודע איך הדברים מתנהלים-בהרבה יותר בלאגן מכאן למשל,
ותתפלא- אני חשבתי שאתה מטומטם ובקושי קראתי פוסטים שלך, עד לפני כמה זמן שכתבת פוסט ארוך
ללילוש, ושם ראיתי שיש בך כמה תאים פעילים בגדול.
היית מפוקס חחח כך שתדע לך שזה היה הדדי...התחושה של הג'יבריש.
*מה שאומר שצריך זמן, לפני הנוקאאוט*

ג-המחמאה שנתת לי, אני מודה לך עליה-אבל עדיין טוענת שהיא לא רלוונטית בעליל.
גם אם אני כוסית או לא-לא רלוונטי לכאן בכלל:)

ד- אני שמחה, תודה. *זה לא כזה גדול אבל*

ה- חחחח אני זוכרת שכשדיברת עם מישהו על קוקטיילים, אמרתי לך שאתה צודק, ושאלתי אם זה נקרא ללקק לך:)
*כי כל הזמן טענת שאני לקקנית*
ענית שלא, אבל אני לא מבינה באלכוהול.
רציתי לכתוב לך-הייתי ברמנית, אבל..במחשבה שניה למרות זאת, אני לא מבינה באלכוהול, אז כתבתי שגם בזה אתה צודק! מעולם לא טעמתי מרטן למשל, ומזגתי ממנו הרבה בקבוקים..

מעולם לא הייתי לבד על הבאר:) גם מהר מאוד עברתי לעבוד כמלצרית, כי זה היה הרבה הרבה יותר כסף..
אבל שתדע- ברמן לא חייב להבין באלכוהול, בטח שלא בטעמים!
הדברים היחידים ששתיתי שם, היו סאוטרן קומפורט, בירה, וטקילה מוקפץ:)
אבל עדיין, למזוג אלכוהול *בד"כ לגברים שיושבים על הבר זו לא בעיה, כי זה לא הקוקטיילים המורכבים*
למרות שידעתי להכין גם חלק מהם..:)

זהו.
אז...יופי לראות אותך פה, ותפתיע גם עם איזה..פוסט מעניין!
ואיך הכי נוח לך שקוראים לך-פיתה פיצה או בירה?

לילה טוב..פיתה..:)
 
תשובתך נגעה לליבי

אני המום מכך שאת (לכאורה) כוסית
מנהל הפורום השכן רמז על כך אבל
בחרתי להתעלם.
ואני מצר על קח. לדעתי אם את כוסית
(לכאורה) זה מעמיד אותך באור אחר
לגמרי. אור של כוסיות.
כמו שאמר פעם איש חכם (אני) ואשמח
לצטט אותי, "אם את כוסית סולחים לך
על הכל בתנאי שתשאירי מס' טלפון"
דרך אגב, המילה "כוסית" נהגתה ע"י
אליעזר בן יהודה? אם כן, מוריד בפניו
את הכובע. איך הצליח במילה אחת,
להכיל כל כך הרבה פרמטרים אוביקטיבים.
אליעזר אחי מפרגן לך יא שפיץ, וכמאמר
אשת התרבות שרית חדד,"אתה תותח"
או שלא הוא הגה? מה זה משנה.. את
המילה כוס הוא בטוח הגה, ולא משנה
באיזה הקשר. והמילה כוסית מושתתת
על המילה כוס של אב"י. כך שסגרנו מעגל.
 

puma141

New member
סגרנו.

עכשיו אתה חייב לי פוסט.

*לא יודעת למה ככה נדמה לי*
 

צ ע ד

New member
היי...

אני יודעת על מה את מדברת.

היה לי ידיד כזה במשך 10 שנים שידעתי שהוא נמשך אליי ויש לו רגשות כלפיי
מה שלא היה מצידי.
אני תמיד טרחתי להצהיר שאנחנו רק ידידים.
אני מודה שלפעמים השתמשתי בו לבוסט לאגו ולמילוי צרכים אחרים
אני מניחה אבל שגם לו זה התאים, מאוד תמכתי בו ועודדתי אותו
והוא אמר שזה עזר גם לו והעלה לו את ההערכה העצמית.

ביום שהוא מצא חברה, הייתי הכי שמחה בשבילו.
לא כאב לי אפילו שאיבדתי אותו אלא פשוט שמחתי בשמחתו.

מה שאהבתי בו במיוחד היה שאולי הוא רצה להיות מעבר לידיד שלי
אבל הוא באמת היה ידיד שלי קודם כל.

היו לי אנשים אחרים בחיי שניסו לנצל את מעמד הידיד על מנת
לשנות סטטוס לחבר בהמשך ולא באמת היו ידידים שלי.

אם אני נמצאת בסיטואציה כזו אני משתדלת להבין
האם זה מישהו שבאמת יהיה ידיד שלי.
האם הסיטואציה הזו מועילה וטובה לשנינו.

סוף שבוע נעים :)
 
בוקר טוב, פומי.

אהבתי את הזווית האישית הרכה שבך.
פרידות אינן דבר של מה בכך, על אף שאנחנו חווים אותן תכופות
ולא רק בהיבט הרומנטי. אם להתמקד בזו הרומנטית, הייתי אומרת
שבכל פרידה יש מטעמה של מיתה. אך בו בעת היא פותחת שער
לתחיית המתים בפגישה החדשה שלאחריה. ואולי אף להודות
למרות שאנחנו יותר נוטים להתעכב על המכאוב הכרוך בה,
קיימת גם תחושת שחרור לצד העינוי.
הפרידות בחיי נטו יותר להיות פתאומיות מסיבות שונות.
 

puma141

New member
מסכימה שזה תהליך..

אני פשוט בעד תהליכים שרווח של זמן בצידם:)

כי אחד הדברים שהכי הצטערתי עליהם כשנפרדתי למשל מהחבר הראשון שלי, הוא הזמן שביזבזתי
מרגע שהבנתי שזה לא, ועד שעשינו צעד של פרידה.
 

poseidon111

Active member
פוסט מעניין ביותר, פומה. יש לי כמה תשובות.

בואי נתחיל עם העובדה התמוהה שבהיותי סינגל לא היתה לי מעולם ידידה, קל וחומר
חברה, שלא על רקע רומנטי. לא יכולתי פשוט להיות בקשר עם מישהי שלא נמשכתי
אליה מינית. ואם נמשכתי מינית, הרי זה לא יכול היה להתקיים אחד ליד השני.

לגבי פרידות, תמיד הייתי משתדל להיות בצד הרע של הסיפור. תמיד זה לווה
בסיפור של אני לא בסדר, אני בתקופה מחורבנת, אני מבולבל וזקוק לזמן
ואלוהים יסלח לי על שאר התירוצים המקוריים. הסיבה לכך היתה מאוד
פשוטה. לא יכולתי להגיד את האמת כי לא רציתי שזו אשר אהבה אותי תיפגע.
עבורי, זו היתה נקודה קריטית בעקבות ארוע טראומתי בגיל 24, אני חושב.
זו היתה הסיבה שמעולם לא משכתי קשר שידעתי שיש לה רגשות אך לי לא היו.

פרידה היא תמיד ארוע לא נעים, לפחות לצד אחד. יחד עם זאת, לחיות בשקר
הוא ארוע לא נעים לשני הצדדים, תמיד. כשברור לך שאין תכלית לקשר, או שהוא
לא הרמוני מבחינת הרגשות או הציפיות, חתוך.
יש דברים שכדאי למנוע אותם, או לפחות לצמצמם ככל האפשר, וכך נהגתי.
 

puma141

New member
האמת פוס?

שאני מאוד מאמינה למה שאתה כותב.
כי עם כל שיקול הדעת המאוד בריא שלך, יש לך המון דברים
שמזכירים לי את עצמי בקטע של אימפולסיביות-תתפלא:)
נכון, אצלך היא מאופקת יותר מאשר אצלי-אבל לא בהרבה, ובסוף היא שם.
סוג של שקיפות..
 
למעלה