וידוי

[שיר לי שני]

וידוי

כמו שאולי שמתן לב, עד כה נמנעתי מלכתוב על חמותי ועלי יותר מדי.
הסיבה פשוטה - אין לי מושג אם היא או מי מחברותיה קוראות פה.
ומה הוידוי?
שמתי לב, שמאז הלידה, התנהגויות של חמותי, שקודם רק עצבנו אותי, עכשיו מכעיסות אותי ממש.
אני ממש מתקשה לשאת אותה בגלל זה.
מאז שבאנו עם הבנות הביתה, ביוני, הם ביקרו כמה פעמים ורק מביקור אחד שלהם נהניתי ממש, וגם בו היה איזה רגע שהתרגזתי.
פשוט נתתי דרור למחשבותי באותו רגע, וככה לא הצטברו בבטן.
מטבעי, אני אדם שמאד קשה לעצבן, קל וחומר להכעיס,
ואני מודה שהפתיל שלי התקצר באופן כללי מאז הלידה (כמו שקורה לרבות),
אבל איתה אני מרגישה שזה ממש מעמיס עלי.
קצת מתסכל, יש לציין...

 

[B l u e D e v i l]

כשמרכזים את מרב הסבלנות

לילדים הפתיל לאחרים קצר יותר וההפך

 

[שיר לי שני]

חברה טובה אמרה לי את אותו דבר בדיוק

והוסיפה - כיוון שאני איתן כל יום כל היום, אז כל הסבלנות שלי הולכת אליהן...
מקווה שבקרוב אני אחזור לצחוק על ההתנהגויות האלה,
כי לעת עתה, כל ביקור שלה = מתח שלי.

 

[mykal]

יש עוד משהו,,,

יש נטיה לאמהות 'חדשות' (שזה אך ילדו)
להיות יותר מגוננות על ילדיהן, ולא לאפשר לאחרים (לא משנה מי הם)
להגיד מה נכון או לא נכון לעשות.
מצד שני החמות יש לה הרבה מה לומר ומה ליעץ.
וזה כנראה, לוחץ בדיוק במקום ובכפתור הלא נכון.
במקום להיות במתח, תרפי...תחייכי....תני קפה ותתעסקי עם הילדות.
שתי גם את.. ואל תתיחסי נורא ברצינות.
כשהיא מסיימת ביקור--תעשי מה שאת חושבת לנכון.

בגלל זה, כחמות אני באה מחייכת, שואלת אם רוצים ומשהו...
יש לי מלא עיצות --אוהבת מאוד את דיעותי.. לכן הכנסתי אותן לכספת,
ולא מחלקת ואז לא צריכה 'לברוח'.
וגם מעדיפה שיבואו אלי. שיעשו מה שטוב להם.
תהיי רגועה הכל עובר.

 

[שיר לי שני]

זהו, שלא מדובר על מתן עצות בכלל

מתן עצות אצלנו זה טאבו, ולמזלי הילדים האחרים שלה שילדו לפני הרגילו אותה לזה. אז היא ניסתה בסה"כ פעמיים, קיבלה תשובה מנומסת, שהבהירה מעבר לכל ספק שאני עומדת מאחורי בחירותי, וזהו, לא ניסתה יותר.
מדובר בהתנהגויות אחרות, שנוגעות לבנות רק באופן עקיף.
באופן כללי, אם ממש רוצים לעצבן אותי, עדיף ללכת על משהו עקרוני וכללי (כמו צביעות), מאשר על משהו אישי (כמו להעליב אותי). זה יעבוד יותר טוב...
ואצל חמותי, יש התנהגויות שמעצבנות אותי ברמה הכי עקרונית של "ככה לא מתנהגים וזהו".

 

[restart2]

ככה לא מתנהגים וזהו..

היי שיר לי שני

העצבון קשור בציפיות... הרגשיות והקוגניטיביות שלך.
היא מודעת להלך רוחך? בעקבות העשייה שלה?
יש לכן "מאבק סמוי"?
השאלות כדי להבין איך אפשר לצור שינוי..

הטיפ הראשוני דמייני חומת פלדה-
אין לאף אחד יכולת חדירה.
נסי לבנות את החומה כשהיא מגיעה.
להתעסק בטפל..
ולא לנכס לעצמך או להכיל אותה והתנהגותיה-
קורקטית....

בהצלחה

 

[שיר לי שני]

קראי את חתימתי

אנחנו באות מעולמות מאד דומים.
בעבר, בדיוק זה מה שעשיתי, שמתי הגנות על עצמי,
ונתתי לכל ההתנהגויות וההרגלים המעצבנים לחלוף על פני.
עכשיו, משום מה, אני כבר לא רוצה לנהוג כך.
חלק ממני רוצה לנהוג כמו שהייתי נוהג באדם כזה, אלמלא היתה אמו של האישלי - לא חלק מחיי.
חלק אחר מכיר בכך שאין אופציה כזו, ומתחנן שלפחות ארשה לו להתבטא.
ובאמת, אני מתחילה לשאול את עצמי, למה לא לדבר? למה לשתוק?
למה להטריח את עצמי לבנות הגנות, כשאני יכולה פשוט להגיד את אשר על לבי, ושהיא תתמודד?
חלק ממני - כמו שכבר אמרו פה - אומר שאני מוציאה את כל סבלנותי וכוחות הנפש שלי על המשפחה הגרעינית שלי, למה לבזבז?

 

[mykal]

אגיד לך למה 'לבזבז'

כי את מודעת היטב, שאת לא מחנכת שלה.
את גם מודעת היטב שלא תצליחי באמת לשנות אותה,
מקסימום תצליחי לגרום, 'להעתתקת' הענין לתחום ע"י.\
כי השינוי לא יבוא מרצון. אלא סוג של כפיה של אין ברירה.
והיא לעולם תשאר האמא של/משפחה/חלק מחייך (ככה זה)
לכן, עדיף לך להחליט 'להחליק/לספוג/לשתוק.
זה מוכיח כמה את חכמה ונבונה וחזקה--מה שנדמה לך כאילו הפוך.
סייג לחכמה שתיקה.
בואי לפה נחזק אותך--והניחי לענין.

 

[אנילה1]

אולי תסבירי מה זאת צביעות בעיניך? מדברים פה

המון על צביעות. אין לי בכלל מילה כזאת בשפה שלי. כי בעיני ל-מה שאתן קוראות צביעות, זאת התנהגות מקובלת מהיכן שאתן מגיעות, ומהיכן שהחמות מגיעה. אם זה לא תואם, וזה אף פעם לא תואם, אז זה בעיניכן צביעות? זה בעיני תרבות אחרת.
יש משפחות שההתנהלות של חיי היום יום שלהן הוא שקרים (אצלכם צביעות). הם אף פעם לא אומרים דברים דוגרי- האנגלים למשל, בגלל שהם לא רוצים להעליב, ובגלל שזאת התרבות שלהם. אז זה נקרא צביעות? אם אתן רגילות להגיד הכל דוגרי, כמו נבוט על הראש, האם זה לא נחשב אצל האנגלים כגסות רוח? תקישו בעצמכן על קודי התנהגות שונים במשפחות שהתחתן איתם.
לכן כדאי שכלות שנוטות "לומר את האמת" גסת הרוח, אולי תאמרנה את הדברים קצת אחרת, קצת יותר מעודן, מבלי לפגוע בזולת. ואולי תחשובנה על החמות שהיא באה מתרבות אחרת ולא תקחנה ללב את מה שהן אומרות או עושות. אם תהיינה במקום של אמצע לא יהיו הרבה בעיות.
בכל מערכת יחסים יש ריקוד, לוקח זמן עד שמתאמים את הצעדים של שני הרוקדים.
וזה נכון בכל מערכת יחסים, כולל זאת עם הבעל.

 

[שיר לי שני]

מאד אוהבת את הבריטים

וחושבת שהם לא צבועים בכלל! הם פשוט מנומסים.
מצד שני, צביעות, בעיני היא אחרת לחלוטין מנימוס.
היא שקרים מודעים, דו פרצופיות, עשיה לשם מטרה ולא לשם עשיה.
אגב, זה יפה שאת מדברת אלי בלשון רבות, רק שמאז שילדתי, אני כבר אחת.
ועוד דבר יפה, זה שאת חושבת שהכל תלוי בכלה.
גם לחמות לא יזיק ללמוד קצת על הכלה שלה וללכת לקראתה, לא?

 

[אנילה1]

חבל שהבנת לא נכון. כתבתי בהכללה, כמו סוג

של מאמר. זה היה מופנה לכולם. הייתי צריכה לפתוח שרשור חדש לדיון ציבורי.
החמות היא יותר מבוגרת מהכלה, ויכולת ההשתנות שלה לא מהירה כמו של הכלה. בכל מקרה כולם משתנים בגלל הופעת הנכדים וגידולם, ילדים משנים את את הסביבה שלהם בעצם גידולם..

 

[mykal]

בהמשך לתגובת שני של ...

צביעות-- זו מציאות שאת חושבת דבר אחד ואומרת דבר אחר.
זו התנהגות הנוגדת את האמירות האחרות שלך.
דוגרי (ישירות)-- יכולה להאממר דיעה או אמירה לא מחמיאה אבל בהחלט,
לא מאחורי הגב, ולא בצורה פוגענית, אלא בשיא הנימוס זו איננה סתירה.
אולי להדגשה, דגריות וישירות אינם המקבילה של נבוט בראש.
וגם לא ההפך מצביעות.

 

[שיר לי שני]

אמרת את זה יותר טוב

ממה שיכולתי...
אני מאמינה ב walk your talk
וצביעות זה ההפך מזה

 

[רום קינמון]

הבריטים הם האימא אימא של ה

הצבועים, והם אומרים הכל בפנים.

ולגבי צביעות - לא חושבת שצריך לומר את הכל אבל לפעמים צריך להוריד מעל הלב כי אי אפשר לנהוג אחרת.
אני לא מתכוונת להחרים אף הורה של בעלי אבל בימים כתיקונם, אנשים כאלו לא היו זוכים אצלי להזדמנות שניה ואני כועסת עליהם, כל פעם מחדש על משהו אחר. אז מה עדיף ? שלא יהיה אכפת לי? כי ברגע שזה יקרה, אני באמת לא אכעס עליהם 98 אחוזים מהמקרים.

 

[אנילה1]

הפולנים הם כנראה הכי "צבועים"

בעולם. אומרים חיובי ומתכוונים שלילי, קוראים לזה פולנית גבוהה. נראה לי שכל המדינה נגועה בזה. מכיון שאני ממוצא פולני, אין לי בעיה להבין את האמת. אני יודעת לקרוא בין השורות. בעיני זאת לא צביעות, אלא סוג של תרבות. לאנשים ממוצא אחר קשה עם הפולנית הגבוהה, כי הם מבינים את הכל בצורה מילולית בלי להבין את הכוונה שמסתתרת מאחורי המילים, כלומר בלי "פירוש רש"י"

אין יצור אנושי שאומר את כל האמת. אנשים לא תמיד מביעים רגשות שלילים בכדי לא לפגוע ביקיריהם. למשל אם ילד עושה משהו מעצבן ובא לך "לחנוק" אותו, ברור שלא תעשי את זה. את תמצאי דרך להסביר לו בצורה רגועה, פחות או יותר מדוע שגה, כי את לא רוצה לפגוע בו ע"י האמת הערומה של הדחפים השלילים שלך. האם זה נקרא צביעות, או חינוך טוב. תחליטי את.

 

[שיר לי שני]

לא צריך להיות קיצונית

כבר אמרנו כמה פעמים שצביעות היא שקר מודע.
לגבי הפולנים - פולניות היא לא עניין של מוצא, אלא של אופי

 

[רום קינמון]

נראה לי שאת לא מבינה את המושג צביעות

לא כל פעם שאנחנו "מתעלים" על עצמנו ולא "נכנסים" באנשים ואומרים להם את כל האמת בפנים זה הופך אותנו להיות צבועים.
צביעות זה לומר א' ולהתכוון לב'.
נניח : חמות אומרת, אני לא מעירה לאף אחד בנוגע לגידול הילדים ומצד שני הם לא מפסיקות להעיר (זה צביעות בלי מודעות).
או לומר למישהי איך רזית, התספורת יפה, השמלה מהממת (ובלב לחשוב את דבה, התספורת מזעזעת והשמלה עוד יותר. רק חבל שהחמאת למשהו שלא התכוון אליו מבלי שהתבקשת)

 

[אנילה1]

הדוגמאות שלך הן ממש פולניות חחחחח.

לי אין בעיה עם צביעות. נניח שאת יודעת שהבחורה היא דבה, וגם השמלה שלה מגעילה. אם תגידי לה דוגרי שהיא דבה ונראת רע, זה עושה אותך לא צבועה, אבל את יכולה להפסיד חברה כי פגעת בה.
"הצביעות" משמנת את מערכת היחסים ומונעת חיכוכים. ולכן זאת לא תכונה שלילית. גם אני אומרת על בגדים שזה יפה, ואני חושבת הפוך. כי אולי זה לא הטעם שלי, ולא בגלל שזה באמת לא יפה. מי מחליט מה יפה או לא? ערוץ האופנה? אני אומרת שזה יפה, כי אף אחד לא אוהב ביקורת, וכולם אוהבים מחמאות. לא עולה לי כלום להחמיא לחברותי או לגיסתי אני שמחה שהם מרגישים טוב מהמחמאות. אז למה לא?
אם מישהו היה מוצא אצלי פגמים, הייתי סותמת לו את הפה, ע"י כך שאני רק מוכנה לשמוע מחמאות. ואם אין לא מחמאה, אז שישתוק.

 

[רום קינמון]

ברור שהן פולניות. אבל מה לעשות?

אני מאמינה גדולה להגיד את האמת תמיד אבל באיזה מחיר?
אז אם אפשר אני אומרת אותה כמו שהיא, ואם אי אפשר אז אני מעגלת פינות, ואם גם זה לא עובד אני בולעת את הצפרדע.
אבל אני אף פעם לא אומרת משהו אחד ומתכוונת לשני- זאת צביעות.

 

[אנילה1]

לעגל פינות=צביעות