וידוי

[רום קינמון]

ממש לא

 

[אנילה1]

אמרתי כבר שאין אצלי ואצל החברות שלי המונח

צביעות. מי שאומר משהו אחר וחושב אחרת הוא בעיני אדם שפוחד לומר את האמת, כי הוא פוחד שבני המשפחה ינדו אותו. אני אישית לא מקשיבה לאחרים, לא מתייעצת, ועושה מה שאני מתכננת. בעלי אוהב את ככה, שלא יבלבלו לו את המוח. אני מעמידה עובדות בשטח.וכולם מרוצים.

 

[שיר לי שני]

את יודעת משהו?

זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שעשיתי עד כה.
רק שלפעמים אני תוהה - מה הופך את חמותי לזכאית לעטיפת אתרוג?
הרי כל אדם אחר היה שומע מה דעתי, כולל אמי ז"ל ואבי יבדל"א.
למה דוקא עליה צריך לשמור בצמר גפן?
ותודה על המחמאות ועל ההצעה לחיזוק.
אגב, הפוסט שלי - 11 הדיברות - עורר כזה בלגן במשפחה - למרות שנכתב בהומור ורק על מנת לשחרר לחצים - כי חמותי מאד אוהבת להיות קורבן. אז היא החליטה שכתבתי נגדה. וחברותיה גם מאד אוהבות ללבות אש, אז הן חיממו אותה עוד יותר.
לכן אני משתדלת לא לכתוב יותר מדי, וגם מה שכתבתי פה - מקווה שלא יקרא על ידי מישהו ממכריה...
וככה הכל נשאר ביני לבין האישלי. מה שכן - הוא לצדי ומסכים איתי על רוב הדברים, וזה מ ע ו ל ה !

 

[mykal]

זה שבעלך איתך,

זה הרוח הגדול ביותר.
וזה שלחמותך חסר הומור, חבל רק היא מפסידה.
ולשאלתך המרכזית--למה לשמור אותה עטופה כאתרוג?
כי את מרויחה מהשקט הזה, הרבה יותר ממנה.
היא רוצה, כבוד/שליטה/להיות החכמה והידענית/ וכד' (רק היא יודעת)
למה להכנס וליצור מצבים צריכי פתרון של פיוס ואז לשחק במשחק?
אז את הצעירה החכמה/השולטת במצב/המנהלת אותו --דרך שמירתה עטופה כאתרוג.
באים מבקרים --הולכים.
באה מבקרת --הולכת. תאוררי, עם בעלך, איתנו ותמשיכי
הרוח כולו שלך

יש משפט במגילת אסתר שניכסתי לעצמי ביחס להרבה דברים--ולטעמי מתאים כאן.
הלהגיד בפנים ו... (איך יהיה אח"כ) ווזה הלשון
אין הצר שווה בנזק המלך

 

[שיר לי שני]

אולי באמת הגיע הזמן לכתוב

האינטרנט פתוח...

 

[mykal]

תנסי...