בלי קשר למקצוע שכל אחד מאיתנו בחר לעצמו
יש בחירה אחת, כנראה לא מספיק מודעת, שכל אחד צריך לעשות והיא, לקחת בחשבון, כשמביאים ילד לעולם, את כל הנתונים הנעימים והנעימים פחות. היום, בעולם המערבי, ילד נולד לעולם שבו הוא נאלץ/חייב להשאר בבית 62 ימים במהלך חופשת הקיץ ועוד ימים במהלך השנה. ועליו להערך למציאות הזאת בין אם הוא אוהב אותה ובין אם לאו. זעקת האמהות (מענין שלא שומעים את האבות, מה הילדים לא שלהם? אם לכל אחד מההורים מגיעים שבועיים של חופשה הרי שאפשר, בקלות, להתמודד עם חופשות חודש אוגוסט) חוזרת ונשמעת כל שנה, כמו ירידת מפלס הכנרת ועלית הטמפרטורות. אבל, למטבע יש שני צדדים.האם אחרי חופשה כל כך ארוכה מקפידים ההורים שילדיהם יגיעו יום יום ללימודים? לא תמיד. שבוע אחרי תחילת הלימודים, עוד בטרם נכנסו למסלול, מתחילות ההעדרויות. "איפה היית?" סוף שבוע באילת/טיול בר מצווה בספארי בקניה/ ביקור אצל הדוד באמריקה. אגב, זכורה עדיין שוועת ההורים כשנעשה נסיון להעביר את מערכת החינוך לחמישה ימי עבודה. מי צעק הכי הרבה? כל אלה שגילו פתאום שבמקום לבלות את היום הזה לבד, יצטרכו, פתאום, לסבול את הנודניק הקטן גם ביום החופשי שלה.