וזה לא קל נאופיל...

[lightflake]

וזה לא קל נאופיל...

רק בפסקה הראשונה מה שכתוב שם (בציטוט של פפה ג'י) מספיק בשביל לבלות עם זה כמה שנים... "מצא 'מי אני' " או רק "היה שקט"
כמה אנשים אתה מכיר שמסוגלים רק "להיות שקטים" למשך דקה אחת שלמה? כמה ?
ולמשך חצי דקה ? מכיר מישהו כזה ?

הבעיה היא לא שאין מה לעשות, הבעיה היא שאתה מחפש יותר מדי מה לעשות כדי לא לעשות את מה שבאמת ראוי לעשות!

מה לעשות שרק "לעצור" או רק "להיות" לא נשמע מעניין ומגניב כמו ללמוד איזוטריה או לקרוא ספרים הזויים על תורת הנסתר ?

אבל אל תגיד שאין מה לעשות בקשר לאשלייה, תגיד שזה פשוט לא מושך אותך כמו התורות הרוחניות המסובכות או ה"יוקרתיות" יותר...
וזו זכותך

 

[סטיבן מקטאולי]

עוד זווית:

כמו שכתבת בהתחלה "כמה אנשים...", אני נניח בקושי מכיר לדעתי, אם בכלל.

גם לי אישית, פרקטית קשה לשבת במדיטציה הרבה זמן (ובכלל לשבת למדיטציה/ לשבת ב"מודעות").

אבל, מדיטציה היא לא האמצעי היחידי להגיע למטרה [שהיא חיבור עם העצמי/טיהור הלב]. זו דרך אחת שאנחנו מאוד מתחברים אליה, אפשר להגיד אפילו שהיא נראית לנו כדרך ה"מרכזית" או ה"ישירה", אבל היא לא היחידה... מה עם בהקטי יוגה, קרמה יוגה? מה עם לעשות מעשים טובים?

לא כל אחד ברמה שהוא יכול פשוט לעצור, לעשות לעצמו מרתון 24/7 של מדיטציה ו"להגיע להארה" אחרי שבוע מדיטציה אינטנסיבי. הרי במהרה מאוד אנחנו חוזרים לאגו הרגיל שלנו. אז מה עושים בשאר החיים, כשלא יושבים למדיטציה?
דברים שונים שעוזרים לנו לחשוב ולהגות במציאות...
גם בבהגווד גיטה כתוב אאל"ט, שאדם יכול לעשות מדיטציה רק אחרי שעשה קרמה יוגה - את חובותיו לפי מה שכתוב בכתבים הקדושים - כיאות, וטיהר את לבבו.

אז יכול להיות שאיזוטריה ותורת הנסתר, [כמו מצוות או תלמוד אולי], היא דרך של קרמה יוגה, לטהר את הלב, לחשוב ולהתעסק עם המציאות, גם כשלא מצליחים לשבת במדיטציה כל הזמן.

 

[lightflake]

יכול להיות

אבל זה משהו שראוי לברר היטב בתוכנו
למה?
כי לכל מיינד של כל אחד מאתנו (ותרשה לי להתייחס רגע למיינד כאל מישהו אמיתי) יש משיכה טבעית לדברים מסובכים ו"מעניינים" יותר מאשר לפשוטים ו"משעממים", לדברים שתורמים לו להרגיש שהוא "עושה" ו"מתקדם" ובמיוחד כאלו שהוא מרגיש ש"מעלים את רמתו" כדי שיוכל להתגאות בהם מתישהו בפני אחרים, כחלק מהאדרת עתמו ומההתמכרות לקבלת הערכה חיצונית... (רק מראה כמה שכל המבנה הזה מלא בחוסר ביטחון)
אבל עוד יותר מכל אלו, למיינד יש משיכה אדירה לכל דבר שבעל פוטנציאל לשמר/להוכיח/לחזק את קיומו הדמיוני ורתיעה ובריחה (בכל תירוץ אפשרי) מכל דבר שבעל פוטנציאל לחשוף את הריק המוחלט שהוא באמת, את אי-קיומו הממשי, מה שמנקודת מבטו נראה פשוטו כאיום קיומי להכחדתו...

במילים אחרות, אף אחד לא באמת רוצה הארה,
גם כשמישהו אומר שהוא רוצה הארה הוא פשוט לא יודע מה הוא מבקש
הארה היא הכחדה של מי שאתה מאמין שאתה
"אני" - הדבר הכי יקר לך בעולם, שאתה מחזיק ושומר כל היום קרוב בתוך לבך, מי מוכן להקריב את זה על המזבח ? ועוד בתמורה למה ? לשום דבר ?

 

[lightflake]

ואני אומר יכול להיות כי איך אנחנו מבינים קרמה

אם אף אחד (כלומר אף אגו) לא יכול לרצות הארה אז מה יכולה להיות המשמעות של "קארמה" ואיך בכל זאת קורה שאנשים מתעוררים ?

אני סתם משאיר את השאלה פתוחה, אל תרגיש חובה לענות

 

[סטיבן מקטאולי]

כן, מסכים..

 

[Lagrangian]

המיינד הוא יציר הגורואים..

 

[למואל א]

יש כאלו שיפסלו את מה שאתה אומר כשטויות

כי הם מסוגלים (או חושבים שהם מסוגלים) לשבת במדיטציה ולא לעשות כלום הרבה שעות, למרות שיכול להיות שזה גם סוג של חיזוק אשליה או דריכה במקום.
המציאות היא אכן ש"אין מה לעשות"
אבל אתה כרגע בעולם שצריך לאכול ולשתות וכן יש תוצאות למעשים שלך כמו מחלות פיזיות, נפשיות, מוסריות, להתעלם מכך זו בריחה, מי שטהור לגמרי (שאלו מעט מאוד אנשים) באמת לא ירגיש צורך לעשות כלום ואולי מהר מאוד כבר לא יהיה כאן אלא יעבוד לשלב האבולוציוני הבא, כמו הדוגמא של חנוך (לא טוען שזה אמיתי דווקא אבל הכוונה מובנת) או מוארים ש"נעלמו"

 

[neophile]

זה ממש לא נכון

הצרכים האורגניים לא נוגדים את חווית השקט , אפשר לעשות אותם בשקט ... רק אז אפשר לומר שמדובר בעשייה אמיתית ולא בפעולה מכוח אינרציה .

 

[ינוקא1]

הם נוגדים.

בסופו של דבר , היותך יצור חומרי מונעת ממך להגיע לשקט "מוחלט".

אתה יכול להגיע לדרגה מסוימת , וגם לעשות את כל מעשיך מתוך השקט הזה , אך מעבר לכך אין גישה.

כפי שאמרתי פעם לדניאל גליקר :

ההארה שיכולה להיות מושגת לנו כבני אדם זה "חלון נקי" , עד שאור השמש נכנס פנימה ללא הפרעה.
זה נקרא "אדם מואר" - אדם שניקה את חלונות התודעה שלו.
לכן אפילו במצב של הארה יש גבול כמה אור נכנס פנימה.
כי גם אם החלון נקי לגמרי , או אפילו אין חלון בכלל , התודעה יכולה להכיל רק כמות מסוימת של אור.

אך הגעה לאיחוד מושלם עם השמש עצמה - בלתי אפשרי עבורינו להשיג זאת בגוף.

 

[neophile]

אין שום ניגוד

הכל הוא חומרי , גם ה"רוח" , זה כינוי לחומרים עדינים יותר .

הרעיון של "שקט מוחלט" הוא לא רלוונטי כמו שאר הדברים ה"מוחלטים"
אל תתן לרעיון הזה לעצור אותך ...

 

[ינוקא1]

הכל חומרי והכל גם לא חומרי.

השקט המוחלט בא כאשר מקבלים את הרעש.

 

[neophile]

קטע שאולי יעניין אותך

http://sarmoung.wordpress.com/2010/09/10/glimpses-of-truth/

 

[סטיבן מקטאולי]

(אכן נראה מעניין אבל עוד לא קראתי, תודה)

 

[ינוקא1]

ולמה לדעתך כה מעטים האנשים

שיכולים להיות במצב זה ?

 

[lightflake]

לא יודע, אצל הומר, אחת האלות מציעה לאודיסאוס

להפוך לאל-מוות והוא מסרב, כי הוא רוצה לחזור לביתו, לפנלופי אשתו...
אז אולי זה יותר עניין של רצון מאשר של יכולת

 

[ינוקא1]

אבל אתה רוצה מאוד , למשל.

וגם אם עכשיו הגעת לשקט (נניח) , לקח לך הרבה זמן כדי להגיע לכך.

כלומר -
גם אם יש רצון ואפילו רצון חזק , עדיין היכולת של האנשים להגיע לכך היא מוגבלת , ולפעמים נדרש זמן רב.
(יש ברי מזל שאולי זה בא להם בספונטניות , אך הם מעטים).

והשאלה היא "למה ?"

 

[lightflake]

לא הגעתי לשקט, המשמעות של שקט

היא שאני לא קיים יותר
אני זה הרעש

הרעש הזה יכול לרצות הרבה דברים, גם לקרוא להם "הארה", אבל זה לא אומר שהרעש באמת רוצה הארה, הארה או שקט זה מה שכבר קיים, זה הבסיס, כל הרצונות מופיעים על גבי הבסיס הזה

 

[ינוקא1]

סבבה.

אז חוזרת השאלה הראשונה :

אם השקט הזה כל כך "בסיס" ו"כבר קיים" וכו' וכו', אז למה כל כך מעט אנשים זוכים לו ?

 

[ינוקא1]

טוב , אענה בעצמי.

התשובה היא ש"נקודת ההתחלה" שלנו איננה השקט , אלא דווקא הרעש.

העולם התחיל מנקודה אחת של שקט , שהתפשטה כלפי חוץ ועשתה סביבה מעגלים כמו אבן במיים - וכך נוצר כל העולם הנגלה.
המעגלים הרחיקו והגיעו עד העולם החומרי - שהוא הרחוק ביותר מנקודה זו.

ואז המעגלים מתכנסים פנימה אל השקט - וזה השלב בו אנחנו נמצאים היום.
התהליך הזה מתחיל מתחילת האבולוציה ונמשך מליארדי שנים.
התהליך מתחיל מהדומם והוא נע כלפי ההוויה - השקט.

לכן , מכיוון שהטבע שלנו מתחיל בדומם ובחומר , אז הטבע הבסיסי שלנו דווקא איננו השקט אלא הרעש.
על מנת להגיע אל השקט , אנו נדרשים לזכך את הדומם.

לכן בתנ"ך מובא שלפני שאליהו הגיע אל השקט , הוא היה צריך לפני כן לעבור דרך 3 "קליפות" (רוח , רעש , אש) :

"וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה :
וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה , לֹא בָרוּחַ יְהוָה.
וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ , לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ , לֹא בָאֵשׁ יְהוָה.
וְאַחַר הָאֵשׁ - קוֹל דְּמָמָה דַקָּה."


וזה עונה על מה שאמרת בהתחלה -

הסיבה שיש צורך בדרכים רוחניות רבות , היא כי זה לא פשוט לעקוף את הקליפות הללו , ולא פשוט להגיע אל השקט הזה.
להגיד לך "תגיע אל השקט" כאילו זה דבר "קל" , זה מגוחך כמו להגיד לך "תגיע אל הירח" מבלי לתת לך חללית.
לכן התפתחו הרבה דרכים רוחניות שמטרתן היא לזכך את החומר ולהגיע אל השקט.
ויש צורך בכולן ויש לכבד את כולן. המדובר בתהליך מורכב.

בדיוק כפי שבאבולוציה יש המון אפשרויות התפתחות , כך גם אל השקט אין דרך אחת.

 

[lightflake]

מה הסיפור הזה נותן לך ?