בואי ו ווטרס הם לא אותו הדבר
היתה לבואי פאזה יהירה ומטומטמת, עם כמה התבטאויות (סוג של) פרו נאציות, ב 1976. זה עבר לו מהר מאד כשהוא נפגש עם בריאן אינו ועבר לברלין.
אני, אגב, ממליץ בחום לקרוא את כל השירשור על התקופה ההיא. הסובייקט העיקרי בשירשור הוא איגי פופ, אבל כל מי שאיכשהו החמיץ, או סתם רוצה להיזכר, או מחפש מוזיקה טובה בשירשור הזה שלנו- אז הנה, כאן:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=552&messageid=155605411
לגבי אמנים שלא מגיעים לכאן- מעבר לבעיה הכספית, אפשר להגיד שלא היה (כמעט) מוזיקאי שאפשר היה להביא לארץ ולא הגיע. אלה שלא מגיעים הם כנראה המצפוניים שבחבורה.
שני שמות בולטים שכן ביקרו כאן בשנות התשעים, כשישראל נחשבה בעולם למדינה שוחרת שלום, הם פיטר גבריאל ובונו (U2 למעשה). אני בספק אם נראה אותם בארץ שוב. גבריאל הוא לא המוזיקאי הפופולארי של פעם אמנם, אבל אני בטוח שיש לו ביקוש כאן. לגבי U2- היא עדיין להקת ענק מסחרית, אבל אני לא רואה את בונו מתקרב לישראל באופן פומבי.
רציתי גם להוסיף את סטינג שהופיע בישראל ב 1994, אבל אז נזכרתי שהוא הופיע בישראל גם ב 2006, כך שכנראה שהמצפוניסט הוותיק נעשה יותר פרגמטי לעת זיקנה.
עוד מישהו שאני לא חושב שיבוא לכאן הוא ברוס ספרינגסטין. מדי פעם צצות ידיעות בעיתונות על השוקי וייס התורן ש"מנהל מגעים" להבאתו של ספרינגסטין. לזה צריך להוסיף את היותו של ספרינגסטין מוקף בחברים ואנשי מקצוע יהודים, ואת המיתולוגיה הלא נכונה ברובה על לואי להב וספרינגסטין. ועדיין, אם אני צריך לשים כסף, אני מהמר שסדר הדברים יהיה שלום ישראלי-פלסטיני ואז הופעה של ספרינגסטין בארץ, ולא להיפך.