קשה להסכל על זה כתופעה תרבותית
אבל העניין במוסיקה לא נובע מהסכמה לתכנים שלה, בדיוק כמו שהאופרות של וואגנר הן כבירות למרות התכנים והכוונות כלומר: רוגר ווטרס מבטא בדעותיו תפיסה מקובלת בקרב השמאל האירופאי, ששזורות בה השוואות מרומזות בין הנאציזם לציונות שנובעים ביסודם מכתם מסוים בעבר האירופי שקשה באירופה להסיר גם היום. האדמה שם ספוגה בדם של שישה מיליון יהודים בתור התחלה. מצד שני המערב ואירופה בהחלט הצליחו באופן מופלא להתרומם מאותה מלחמה ולהפוך להיות אומות מתורבתות יחסית (אם כי רק בכל הנוגע למה שקורה בתוך גבולותיהן). כלומר אירופה חצויה בין טוב לרע, בין עבר להווה, וכולי מסקנה: הדו-קוטביות האירופאית הזו שתראתי בסעיף "כלומר" נמצאת עמוק בתוך המוסיקה של ווטרס. הוא כנראה מבטא את זה באופן מאוד מוצלח ולכן זה כאנרה מאוד מעניין גם אם זו גישה רקובה ומסריחה, אישית אני לא כל כך מוצא את עצמי מתחבר לווטרס ולפינקפלויד, אבל יכול להיות של שמעתי מספיק (אני מעדיף להוציא את האנרגיות המוגבלות שלי על דברים אחרים) אולי מישהו קרא את זה,