../images/Emo45.gif
שוב, לגבי האשפוזים, אני כתבתי על זה פעם בהרחבה ואתמצת כאן: אחותו סיפרה שבתחילת שנות השבעים, כאשר חזר לגור בקיימברידג', סיד השתתף בתרפיה לא-קונבנציונלית כלשהי, אולי בהביוריסטית (ככה זה נשמע לי, בכל אופן), באיזו מסגרת. לדבריה, התרפיה לא עזרה. היא תלתה את האשמה בסיד, ש"לא רצה לשתף פעולה" או התבטאות דומה. מעבר לכך, היא מכחישה כל אשפוז, מלבד אשפוז בכפיה ל-48 שעות לצורך הסתכלות, בראשית שנות השמונים. לפני כמה שנים נכתבה ביוגרפיה נוספת על סיד, Madcap, ע"י אחד דייויד (או טים) וויליס. הספר פחות או יותר הוזמן ע"י דייויד גילמור, בכוונה להזים את כל השמועות והספקולציות לגבי מצבו הבריאותי של סיד. כמדומני ששם נכתב - כשמועה מפי מקור אנונימי - שסיד חי במשך כמה שנים בשנות השמונים ב"כפר" לאנשים עם מוגבלויות. הוא נשלח לאחר שאימו בקשה מרשויות הרווחה להרחיק אותו מביתה שכן היא לא הצליחה להתמודד אתו. כנראה זה היה קשור לאותו ארוע אלים, בגינו הוא אושפז להסתכלות. סיד עזב את ה"כפר" בסוף שנות השמונים, לאחר שהסתכסך עם אחד הדיירים האחרים, וחזר לגור בקיימברידג' - אך לא עם אמו. היא נפטרה בשנת 1992. התאור הזה נשמע לי אמין, וגם יושב עם דברים שאמר גילמור באמצע שנות השמונים, כאשר נשאל על סיד. הוא אמר שם משהו כמו "תתפללו עבור סיד, כי הוא נפרד מהעולם שלנו", או משהו מפחיד כזה. סביר שסיד היה מאושפז, לתקופות קצרות, בבית החולים אך עיקר הטיפול בו היה (ועודנו) תרופתי או אשפוז-יום. אבל, שוב, בלעדי מידע קונקרטי מפי משפחתו או רופאיו, אפילו את דבריו של ווטרס לגבי האשפוזים צריך לקחת בזהירות: בסיפור הזה לכל משתתף יש אג'נדה, ביחס לסיד.
