וובכן

[ס י ג ל ס י ג ל]

וובכן

הסתבכתי עמוק עם החיים, עם הקיום הזה.. אני לא יודעת להסביר את זה.. זה משגע אותי ששום דבר לא באמת קיים, שאנחנו אוסף של חומרים, כימיה וביולוגיה. שאני מגיבה בצורה מסוימת רק כי איזה חומר בראש שלי פועל בצורה מסוימת שמעבר לאוסף של מנגנונים וחומרים- אני כלום זה הכל אשליה אין באמת דבר כזה "אני" בגלל זה כל כך קל לאבד את זה אמת זה משהו שהוא נכון תמיד, בכל מצב אם ה"אני" שלי הוא כזה ארעי, כזה תלוי בדבר, סימן שהוא לא אמיתי. אין דבר כזה אמת אין דבר כזה נעליים זה הגדרה אין דבר כזה מילים כמו שאין דבר כזה "אני" אם לא תהיה שמיעה- לא יהיו צלילים אם לא תהיה ראיה- לא יהיו מראות אם לא תהיה לי תחושה של עצמי- לא תהיה אני. אין דבר כזה קיום ממשי הכל זה אוסף של כלום חסר משמעות שבמקרה, קורה. שום דבר לא יכול לשנות את זה, זאת עובדת חיים ככה זה לא משנה כמה אני אאבק או לאיזה טיפולים אני אלך או איזה אוכל אני אוכל או לאיזה צורה של גישה או התמודדות אני אגיע שום דבר אבל שום דבר לא יוכל לגרום לחיים האלה להיות מה שהם לא נוצרנו בטעות עם צורך מנטלי למשמעות זאת אחת הבעיות המרכזיות של האדם בגלל זה הוא מחפש את אלוהים כל הזמן ותולה את עצמו על כל מיני דמויות להערצה אבל אין משמעות אנחנו אוסף של כלום רק צריכים משמעות כדי.. כדי לא להראות כמוני. אני חיה או מתה זה אותו דבר בעצם.. רק מצב שונה, התנהגות שונה של אותה תופעה רגש זה מנגנון החיים נראים לנו "חשובים", כי יש איזה מנגנון במוח שגורם לנו להרגיש ככה. כמה חומרים כימיים שמסתדרים ביניהם וגורמים לנו להרגיש שהחיים חשובים ויקרי ערך. שאנחנו אוהבים, שונאים, כועסים, רוצים וכו'. אם לא היו בני אדם- לא הייתה משמעות אם לא היו יצורים חיים, לא היו רגשות שום דבר לא קיים "באמת" אני יכולה להיות שמחה או עצובה, אוהבת או שונאת, חרדה, בטוחה, ערה, ישנה אבל הכל זה מנגנונים אין לזה באמת משמעות קשה לי לתאר את תחושת הכלום שאני מרגישה כרגע זה לא כלום "עכשיו" זה כלום- כי כלום כי הכל זה כלום הכל זה כלום אני אמות אני רק פוחדת מהמוות בגלל המנגנון של הפחד המנגנון של ההישרדות אבל זה רק מנגנון אפשר לתקוע שם אבן קטנה- והוא יפסיק לעבוד בדיוק כמו שהמנגנון שגורם לי להרגיש את עצמי, להרגיש קיימת, יכול להפסיק לעבוד סתם ככה, בגלל איזה שהיא הפרעה או ליקוי גם מנגנון ההישרדות יכול להפסיק לעבוד סתם ככה. ככה זה כמו מכונות אנחנו כמו מכונות. אתם מכירים את התחושה שאומרים מילה מסויימת הרבה פעמים עד שהיא מאבדת משמעות? זה בערך מה שקורה לי..

 

[המונשרי]

סיגל סיגל

את מיוחדת ומקורית. כמו שאין שני פתיתי שלג זהים כך גם אין שני אנשים זהים... ממה שהבנתי מדבריך את נמצאת בחיפוש אחר מ ש מ ע ו ת ה ח י י ם. [ וואו איזה פרוייקט לקחת על עצמך]!! מנסה להעמיק ולהבין. אך זהו תהליך ארוך ולא פשוט. אמרת הרבה דברים של טעם .[ אין לי מושג בת כמה את או מהו נסיון החיים שהביא אותך למחשבות הללו]... אני מרגישה שכל התהיות הפילוסופיות והאקזסטנציאליסטיות הללו גורמות לך להרגיש דיכדוך. האמיני לי - האנשים הם יותר מסתם אוסף של מנגנונים או חומרים כימיים.( את משפיעה על אנשים ומושפעת מהם בלי להיות מודעת לכך אפילו). בעולם הזה - שום דבר אינו מוחלט - לא הטוב ולא הרע. אנו עוברים נסיונות, התנסויות שבעיקבותיהן אנו מתגבשים להיות האנשים שהיננו. ישנה אפשרות להתבונן ולהתפעל אל מול יופי הבריאה. ולנסות לחשוב האם הייתה יד מכוונת בדבר או שהכל מיקרי ורנדומלי? אם אדם מאבד משמעות - 1) סימן שהיא קיימת. 2) יש לנסות ולמצוא אותה. בהצלחה בתהליך הקסום והלא פשוט הזה זכל בן אדם חושב עלי אדמות עובר אותו בשלב זה או אחר של חייו.

 

[צופית היחידה1]

../images/Emo24.gif אהבתי את מה שכתבת

 

[sickX6]

תהני מזה

 

[אריאלה האחת1]

כל החיים הם לימוד../images/Emo140.gif

הלימוד הוא ארוך, ובעצם מקיף את כל חיינו בעולם הזה, עד שנשמתנו מתגלגלת שוב, אז פשוט , תמשיכי ללמוד מהחיים... באור ואהבה אריאלה

 

[צופית היחידה1]

מכירה את התחושה הזאת......./images/Emo140.gif

החיים באמת חולפים, זמניים. הדברים לא ממש אמיתיים. אבל יש קיום אחד נצחי: הנשמה. אני יודעת שהנשמה שלי תמיד הייתה ותמיד תהיה. אני יודעת שהיא רצתה את החיים האלה כדי ללמוד ולהתנסות. לפעמים אני כועסת עליה. לא רוצה. קשה לי. אבל המטרה מחזירה לי כוחות. הנשמה שלי רוצה להתקדם. רק בדרך הזאת אפשר. בדרך של התנסויות. טובות ופחות טובות. זאת המשמעות. זה מדבר אלייך?