מעניין... היה מישהו שחשב על זה פעם.
אני חושב שקראו לו יוליוס קיסר. אח"כ הוא שינה את השם לנפוליאון, גידל שפם וקרא לעצמו אדולף ובסופו של דבר אימץ מבטא גרוזיני וקרא לעצמו "איש הברזל". די הרבה אינפנטילים, לא? מה זה עושה את כל האנשים שהלכו בעקבותיהם? יותר אינפנטילים? מאות שנים בני-אדם חשקו בשליטה בעולם. למה? אלוהים (או TheOrion) יודע... למה היום לא קם המטורף שמכריז "קדימה ללונדון" (בהנחה שהוא לא בריטי) - כפר גלובלי. העולם כבר נכבש. מאז הניצחון של ארה"ב במלחמה הקרה, היא הצליחה לכבוש את רוב העולם, והיא מתחילה גם לכבוש את העולם הערבי (לאט ובזהירות). אתה יודע מה עשו לגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה? אחרי שהעיזה לתקוף את בעלות הברית? שיתקו אותה כלכלית וצבאית. לקחו לה שטחים. מה אנחנו עשינו אחרי מלחמת העצמאות? ששת הימים? יום-כיפור? ליטפנו את הפצעים של אותם בני-אדם שהיו יורים בך היום, לו הייתה להם ההזדמנות, בלי לבדוק אם אתה תומך או מתנגד לההתנתקות. למה לא לכבוש את העולם? כי אין לנו רצון בכל העולם - יש לנו רצון בארץ ישראל, מתוקף זכותנו בה, וכיוון שנקנתה בדם אבותיך ואבותיי (ואני לא מדבר על אברהם, אם אתה רוצה לקשר אותי לתנ"ך חלילה). אם אתה לא מתחבר לארץ ישראל במובן הזה, צא וכבוש את העולם או תעבור לליכטישטיין, שמעתי שנורא שקט שם בתקופה הזו של השנה... אין יותר מדי פיגועים... (או שמא זאת עצלנות שמונעת אותך מהמעבר?) מעניין אותי מה ילמד אותנו לקח? כבר 60 שנה, לסירוגין, אנחנו חוטפים מלחמות מכל העולם הערבי, ותאמין לי שלא בגלל המוסריות של מנהיגיו. הורים יהודים רבים נלחמו עם מקלות (!) מול טנקים מצריים, ולא בגלל שלמובראק אכפת מהפלסטינאים. קשה לי להאמין שהסקאדים של סדאם נפלו בתל-אביב (!) בגלל שלושים קראוונים, או כי הוא רצה וילה כמו של מתנחל. יש לי שאלה, באמת בכנות... בוא נניח, באופן היפוטטי, שהרוב בעולם הערבי לא בעד שלום, אלא רוצה באימפריה ערבית - על חשבון הנפש שלך ושלי, הבית שלך ושלי. יזיק להניח? במצב היפוטטי שכזה, איזה תקווה יש לנו במידה ונותקף? "הרוב השפוי" שבמדינות הערביות יחצוץ ביננו לבין הקאסמים? קשה לי להאמין... בוא נניח, שוב, רק לכמה דקות, כדי שלא יגרם נזק, שההתנתקות לא תצלח, והפלסטינאים יסמנו ליד ניסנית V, וישאירו את סימן השאלה ליד תל-אביב וירושלים. בוא נגיד והם ימשיכו בטרור. עוד כמה הרוגים נצטרך לספוג כדי שנוכל סוף-סוף להכריז עליהם כאויב? או שמא העם הפלסטינאי לעד ישאר פרטנר לשלום, ואנחנו תמיד נהיה אשמים איכשהו בפצצות שינחתו לנו על הבתים. "רגע? הורגים בנו? בטח עשינו משהו רע..." מעניין אותי איך מרגיש מחבל ממוצע, שמספיק לירות איזה קסאם בין ארוחת בוקר לצהריים, ככה, כדי להרגע קצת... זה בטח נורא כיף להסתובב כל היום בלי רגשות אשמה, בלי אחריות על חיים של אחרים... היהודי הרי אשם גם ככה, לא?
