מתעלק על ההודעה
אני כלכך מבין אותך. אחרי הכל, קודם היית הגדולה בבית ואז הופיעה זאת הקטנה... אוי כמה שזה קשה לשמור על המקום שלך בבית... אני הייתי הבן הגדול מחמישה ואני חייב להגיד שאני מכיר את ההרגשה שלך ושל רבים אחרים שכותבים כאן. היום חזרנו ממסיבת סיום הגן של הבת שלי, היא עולה לכיתה א... הגענו הביתה והבן הקטן נורא שמח לראות אותנו אבל היינו עסוקים מאוד, בתמונות שלה ובציורים וכולי וכולי. אוי כמה שהוא היה עצוב וכמובן דרש את תשומת הלב שלו... כן, קשה להיות ילדים וקשה להתמודד בעולם על טיפת אהבה ותשומת לב. אני מתפלל לאלוהים שיתן לנו את הכוח לתת תשומת לב שווה לילדינו. ואני יודע שכשיגדלו יהיו בינהם אותם ריבים שאת מתארת כאן... אני רק מקווה שיהיו לי הכלים להתמודד עם זה בדרך ראויה. אין לי איזה משפט חכם להגיד לך רק שתזכרי שבסופו של דבר את תהיי תה שאת יודעת להיות. ואחותך גם היא תהיה למה שהיא יודעת. ותזכרי שאולי זה נורא קשה אבל לפעמים ויתור קטן (נשמע מעצבן הא?) יכול להשיג שלום בית גדול. את כבר תדעי לשים את הגבולות!
אני כלכך מבין אותך. אחרי הכל, קודם היית הגדולה בבית ואז הופיעה זאת הקטנה... אוי כמה שזה קשה לשמור על המקום שלך בבית... אני הייתי הבן הגדול מחמישה ואני חייב להגיד שאני מכיר את ההרגשה שלך ושל רבים אחרים שכותבים כאן. היום חזרנו ממסיבת סיום הגן של הבת שלי, היא עולה לכיתה א... הגענו הביתה והבן הקטן נורא שמח לראות אותנו אבל היינו עסוקים מאוד, בתמונות שלה ובציורים וכולי וכולי. אוי כמה שהוא היה עצוב וכמובן דרש את תשומת הלב שלו... כן, קשה להיות ילדים וקשה להתמודד בעולם על טיפת אהבה ותשומת לב. אני מתפלל לאלוהים שיתן לנו את הכוח לתת תשומת לב שווה לילדינו. ואני יודע שכשיגדלו יהיו בינהם אותם ריבים שאת מתארת כאן... אני רק מקווה שיהיו לי הכלים להתמודד עם זה בדרך ראויה. אין לי איזה משפט חכם להגיד לך רק שתזכרי שבסופו של דבר את תהיי תה שאת יודעת להיות. ואחותך גם היא תהיה למה שהיא יודעת. ותזכרי שאולי זה נורא קשה אבל לפעמים ויתור קטן (נשמע מעצבן הא?) יכול להשיג שלום בית גדול. את כבר תדעי לשים את הגבולות!