.... וואאאאי

[tailka]

.... וואאאאי

טוב אז עברה שנה מאז שהאימא הזו שלי מתה (אם לדייק 11 חודשים) ואנחנו מתכוננים לסעודת מצווה שלה בשבוע הבא .. ומשהו בכל האירועים האילו מכניס אותי ללחץ .. שלמות .. כל המפגש עם המשפחה .. החגיגה ... ולא רק זה שיומיים לפני האזכרה יש חתונה של בת דודה שלי (שאימא שלה מארגנת את האזכרה ..) וימיים אחרי האזכרה השבת חתן של אותה אחת .. וכאילו אני לא מצפה מהעולם להפסיק לחיות כי אימא שלי מתה .. אבל קשה לי כל המעברי רגשות האילו .. כאילו אני אמורה לבוא לחתונה ולהראות שמחה ואז לבוא לאזכרה ולהיות עצובה ... השימוש במילה אמורה לא כזה נכון .. כאילו זה עודשבוע ואני בלחץ מעכשיו חוצמזה שהתחלתי לחלום עליה (חלומות טובים ..) אבל זה עדיין מלחיץ .. ואין לי ממש את מי לשתף כי נראה לי שאני לא ממש יכולה לעמוד בתגובות שלהם ... קיצר קשה לי

 

[הפורומאי]

נשמע קשה ../images/Emo201.gif

אני מאחל לך שתעברי את התקופה הקשה ושיגיעו ימים קצת יותר טובים איציק

 

[אלומת האור]

מה התכוונת כשכתבת "האמא הזו שלי מתה"?

זה נשמע קצת צורם... אולי אני טועה. פשוט לא הבנתי את השימוש במינוח האמא הזו שלי... מה שאת מתארת - המעבר הזה בין שמחה לעצב - מזכיר לי את המדינה שלנו שמציינת תמיד את יום הזכרון לחללי צהל יום לפני יום העצמאות, וצריך לעבור מעצב לשמחה בהינד עפעף... לא פשוט. יש בתפוז פורום שנקרא "בנות ללא אם". את יכולה לשתף גם שם ותמצאי נשים רבות שנמצאות פחות או יותר במצבך... אני יכולה, מהמקום שלי, רק לשמוח שאצלנו אין שום אזכרות להורים. לא לאבא, לא לאמא, אין שום סעודות תודה לאל (אנחנו גם לא בעדה המתאימה לכך), ואין את מי להזמין. אף אחד לא בקשר עם אף אחד... יופי לי.

 

[tailka]

קשה לי להגיד אימשלי

אז האימא הזו שלי נותן לי את השניה שאני צריכה בשביל לסיים את המשפט .. קצת מוזר .. את יודעת מה אני מסתכלת על כמות האנרגיה שאני מוציאה בזמנים האילו ובאמת כבר לא יודעת מה עדיף - להיות איתם בקשר או לא לראות אפחד ממטר ....

 

[אלומת האור]

לדעתי הכי חשוב מהכל

זו את עצמך ואיך שאת מרגישה. אם לא מתאים לך להיות בזמן מסויים במקום מסויים או עם אדם מסויים - אל תהיי! ואני לא מתכוונת רק לאזכרה ולחתונה. בכלל בחיים. ישנם מצבים, מקומות, ואנשים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי, ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיות עם מי שלוחץ לי על הכפתורים הרגישים, לכן איפה שאפשר אני נמנעת מלפגוש אנשים או מצבים כאלה. כמובן שאי אפשר להתנזר לחלוטין, אבל לפחות את המקסימום שאפשרי...

 

[tailka]

../images/Emo24.gif

ועוד

לפעמים נדמה לי שאני מש רוצה משהי כמוך לידי כדי שהחיבוק הזה לא יהיה

אלא אמיתי ... שאני חושבת על זה לעומק אני באמת לא רוצה להמנע מחברת אנשים... בכל מיקרה תודה זה ממש עושה לי טוב

 

[אלומת האור]

וואו, תודה על המחמאה ועל החיבוקים! ../images/Emo9.gif

רק שימי לב שלא הצעתי לך להמנע מחברת אנשים באופן גורף, אלא מאנשים ספציפיים שעושים לך רע...

בחזרה

 

[פרפרי אהבה]

נשמע לא קל, יקירתי ../images/Emo201.gif

המעבר בין הרגשות של שמחה ואושר לעצב ואז שוב שמחה-זה כל כך מבלבל, כל כך מכניס אותך לתוך כאוס שלם של רגשות שלא תמיד יודעים איך להתמודד איתו. תהיי את עצמך, איך שתתנהגי זה בסדר, עזבי אחרים-עשי מה שנוח ומתאים לך.

 

[wood walk]

אם היית יכולה לבחור היית משנה את הדברים?

היית מעדיפה שהאירועים המשמחים השזורים בשנה הראשונה למות אימך לא היו מתקיימים? או שהיית מעדיפה שיתקיימו למרות הקושי?

 

[tailka]

אין לי בעיה

אם זה שהם מתקיימים אבל הרצף הזה ... ואוו לא עומדת בקצב

 

[לנושנוש]

רק../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifמחזקים.

 

[שירשולי]

קבלי רק ../images/Emo24.gif

 

[נסיכת הכוכב]

הכאב , הצער והגעגוע

לצערי אני עברתי את התהליך הזה 3 פעמים בהתחלה אחותי הקטנה אהבת חיי, ואז אבי ז"ל שנפטר בידי , ולבסוף אמי ז"ל שנפטרה בבית החולים אחרי יסורים קשים בהתחלה יש כאב נוראי , אחר כך זה מתחלף לצער , ובסוף נשאר הגעגוע היום יומי לאהובים שאינם כי החיים נמשכים בשגרת היום יום , יש מטלות שצריך לעשות ולא ניתן לעצור את החיים אפילו לא לרגע אבל שיש אזכרה הכאב והצער עולים מהזכרון ומציפים את הנשמה ומקשים לעבור את ימי האזכרה הללו עם המשפחה הקרובה בשנה הראשונה יש את הקימה מהשבעה, ואז מנסים לבנות משהו של שגרה בלעדי ההולכים לעולמם ואז מגיע החודש , ההלב זוכר וכואב, והזמן חולף מהר מאד , כי זה רק 30 יום ואז ומגיעים 11 חודש, ולא יכול להיות שחלפו להם חודשים הללו, י את זוכרת היטב וכבר מתגעגעת מאד ובאזכרה הצער והכאב מציף אותך ולא תמיד אפשר לדבר ,אבל הטריק הוא לזכור באהבה , זה מחזק מבפנים ועוזר לעבור את הימים הללו , שהגעגוע מאד חזק מפה שולחת לך חיבוק ענק וים של כוחות לעבור את האזכרה , אני גיליתי שהחסך של אם בחיים הוא הכי קשה לאדם שאחותי נהרגה קמתי וחזרתי לעבודה , שאבי נפטר חודש לא ישנתי אבל עשיתי דברים אבל שאמא נפטרה האבל נמשך אצלי יותר משנה, רק אחרי 3 שנים חזרתי לחיים ועד היום אני חולמת אותה לפחות כמה פעמים בשבוע , מדברת עליה בלי סוף , היא מאד חסרה לי