איך נוצר הסורבה הראשון
האדם הקדמון איציק ואשתו הקדמונית נורית חגגו יום נישואין. בבוקר איציק הקדמון אמר לנורית הקדמונית: "כפרה, בא לי להפניק אותך, בואי נצא מהמערה האפלולית ונלך לאכול ביצי ממותה אצל נלו במערה מצדו השני של היער. "יאללה", אמרה נורית, הברישה את שיער ראשה (גבה, זרועותיה ושפמה), עטתה את עור האנטילופה שהוא קנה לה לחגים והם יצאו לדרך. רק מה, איציק היה מה זה גרוע בניווטים, עם כל זה שהוא היה צייד. הם הלכו והלכו ביער בדיוק, אבל ב ד י ו ק לכיוון ההפוך. הם תעו ביער יום, עברו עוד יומיים, שבוע, שבועיים. לאיציק כבר צמחו יבלות ברגליים, האנטילופה של נורית כבר נשחקה כליל והם ירדו במשקל והיו נורא רעבים. עבר חודש, עברו חודשיים, הסתיו חלף והגיע החורף. השלג הלבן כבר כיסה את האדמה וחוץ מכמה ארמדילואים צנומים שאיציק הצליח לתפוס פה ושם לא היה להם מה לאכול. חוצמיזה שהקשקשים של הארמדילו נתקעו להם בשיניים ועשו דלקת חניכיים. היה קשה. היחסים ביניהם הדרדרו, הם כבר לגמרי שכחו מנלו, מביצי ממותה וגם מסקס טוב. בוקר אחד, קר במיוחד, הם צעדו על גדת נהר ועברו ליד שיחים עם פירות סגלגלים קטנים. "אוכמניות!" הריע איציק. הוא רץ אל השיח וניער אותו בכוח. המון אוכמניות עסיסיות התגלגלו על השלג. נורית ואיציק אכלו בתיאבון, נהנים מהפרוקטוז ומהאנטיאוקסידנטים שבאוכמניות, עסיס ניגר על פניהם השעירות. שבעים, מאושרים ומפויסים הם עשו אהבה על מצע השלג. אחרי שקמו להמשיך בדרך, אוכמניות מעוכות נותרו שם, בלולות בשלג ובפלומת גופו של איציק. אדם קדמון צרפתי בשם פרנסוא שעבר במקום ראה את העיסה הסגולה הקפואה, טעם ורשם פטנט. איציק ונורית עד היום לא יודעים שעשו הסטוריה, פרנסואה החל למכור סורבה (גם מענבים, אבל רק בקיץ) אצל נלו, כקינוח לביצי ממותה על מצע אספסת, ולאנטילופות שלום.
