והפעם שאלה לאימהות

[סמדר בנ]

אני לא חושבת שזה קיים

אלא אם נשארים להדרכה - תמיד ישאר זמן לשירות מחוץ לקורסים. אני מזמו הבנתי שהרצונות שלי לא רלוונטיים בכל הקשור למסלולים שילדי בוחרים. אני מניחה שהנטייה הטבעית של הורים - גברים ונשים כאחד שהילדים יהיו היכן שנדמה שהם מוגנים יותר - במקרה הזה בקורסים. אני לא משוכנעת סטטיסטית שבתקופות יחסית רגועות אין יותר נפגעים בתאונות אימונים מאשר בפעילות מבצעית (מעניין היה לבדוק - אולי היה קצת מרגיע את ההורים, ומצד שני מכניס ללחץ את כל מי שהילד שלו נמצא באימון...)

 

[oshiko]

מ ב צ ע י

בדיוק לענייננו. הבחור חזר לפני שעה קלה, מבצעי בפעם הראשונה. מהמגורים המשופרים של הפלגה, כולל מועדון וחדר כושר. מאובזר בכל מיני אמצעים הצמודים אליו שלא זה המקום לפרטם. קיבל פק"ל בחוד, צמוד למפק"צ. הרגשה מאד מאד מעורבת. מצד אחד, ניצחון שלו על הביורוקרטיה הצבאית. איפה רצו לשבץ אותו לפני שנה, ואיפה הוא עכשיו. מצד שני - מ ב צ ע י. לא מסלול, לא קורס. כל מילה מיותרת. אמשל מילואימניק - בניגוד למה שכתבת למעלה - הותיקים מתייחסים יפה. לדבריו לא "פלצנים כאלה" כמו ותיקים של יחידות אחרות.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

נח"ל זה נח"ל אין מה לדבר, כי נח"ל

תמיד הוא הטוב ביותר!!! ויסלחו לי ההורים ממשפחת הצנחנים, השריון וכל השאר. זוכרת את יום הגיוס שלו כמו היום. גיוס אוגוסט. דיברו על הגיוס שמתחלק בין נח"ל לגבעתי. כשהוא עלה על האוטובוס, ואיכשהו הצלחתי להפסיק לדמוע - התפללתי בשקט בלב: "בבקשה, בבקשה, עשה שזה יהיה לנח"ל"...ובערב קיבלתי טלפון מהבקו"ם: "אמא - אני נחלאווי". כמה שמחתי בשבילו ובשבילי. כשהוא חזר לראשונה, עם כל הפק"ל הענק - קודם כל הוא רץ לאוטו שלי והדביק שם את המדבקה. בהתחלה את המדבקה הרגילה של המגל והחרב, ואח"כ גם את: "אחרי בכושר קרבי". אתם יודעים כמה פעמים צפרו לי ועשו לי "כבוד" בזכות המדבקות האלו??? אושיקו, זה לא הולך להיות קל. יהיו לילות לבנים. אבל בשביל זה אנחנו כאן. אני אחשוב עליך ועל הבן. כולנו נחזק האחד את השני. כשיהיה לך לילה לבן - אם רק תגיד - אני כאן. אני מומחית בלילות לבנים. עשיתי דוקטוראט על זה, לא רק בגלל הפלס"ר של הבן, גם בגלל הטיולים המשוגעים של הבת שלי ברחבי העולם... אז בבקשה, אדוני המנהל - זכור שגם לך מותר להתמך מדי פעם בפעם. בשביל זה הפורום הוקם, נכון?

 

[oshiko]

למדתי כבר משהו על ההווי

יש במגורים תחזוקה יפה - כולל גינון מטופח. לכל חייל פלס"ר יש שני פק"לים. פק"ל אחד רגיל, ופק"ל אחד שקשור שקשור למגורים. למשל: XXX בחוליה YYY ואחראי על צד ZZZ של הגינה ... אני מבין שבמשך היום יש זמן פנוי, אלא אם כן היה "לילה לבן", והזמן הזה מנוצל לשינה. אני כבר רואה אותו חוזר לגיטרה, ומתחיל להפיק ממנה את המיטב, כמו לפני הגיוס. אשתי (היא האחראית על הצד האמנותי של הכשרונות, אני על המוזיקלי) כבר מציידת אותו בבלוק ציור. נקווה לקבל דיווח ברישומים ביציאה הבאה.

 

[oshiko]

לגבי לילות לבנים

יש לנו חברים טובים, משפחה סופר קרבית מורעלת על סטרואידים. האבא היה בסיירת שקד. בן אחד היה קצין בצנחנים. הבן השני נפצע בדובדבן מכדור ששיפשף את הצוואר וניצל בנס. הבן השלישי במסלול בשייטת. בגיוס של הבן שלי דיברתי עם האמא, ואמרתי שמעכשיו גם אני הולך להעביר 3+ שנים ללא שינה. אז היא מסתכלת עלי בזילזול ואומרת "אל תדאג, אתה תישן". אם היא אומרת - מה אני אגיד? יש כאלה שלוקחים את זה ככה.

 

[י רדן]

אושיקו, זה לא שהיא לא מודאגת..

היא מודאגת מאוד, אך כל דבר תלוי באיך אנו מתמודדים איתו, ובאופיינו..

 

[מעוז אישה]

../images/Emo9.gifפרספקטיבה אחרת..לדאגה

מי שכבר לא הולך לשירותים עם הנייד והטלפון האלחוטי הביתי- עולה בחזרה על מסלול השפיות.

 

[האילתית 2]

כנראה שאני עדיין לא עליתי על המסלול

 

[אשד4]

../images/Emo24.gifכמה שאת צודקת...

אני זוכרת את הימים הראשונים של אי שפיות.. בעבודה, החבאתי את הפלאפון בכיס, שלא יראו שאני הולכת איתו לשירותים. כי מה יקרה אם בדיוק שאעדר לרגע הוא יצלצל.... אחרי זמן, אכן, נכנסים לשגרה וחוזרים לשפיות.

 

[א ת י 10]

במידה מסויימת היא צודקת...

אתה תתרגל. התקופה עכשיו הרבה יותר שקטה, ונקווה שכך תישאר. תלמד לישון כמוני, עם עיין אחת ואוזן אחת פקוחות. ויהיו גם פה ושם לילות לבנים. תתמודד עם כל אחד לכשיגיע - אם יגיע. תחביב - רעיון מצויין! אני מלאתי את הבית ביצירות מאקרמה. בחיים לא ידעתי מקראמה וגם לא עניין אותי. נתקלתי באיזו חוברת שמסבירה את הטכניקה של הקשרים - ויאללה, נכבשתי. המצאתי עוד כל מיני קשרים משלי. עד שהבנתי שהבית מתחיל להיראות כמו מחסן - והמקראמה ירד. דמיון מודרך - גם כן משהו אדיר! אני מוכנה ללמד אתכם את השיטה שלי, לחשוב בכחול (לא, לא, טנצר,לא לא אושקיו - לא הכחול "הזה")...

 

[האילתית 2]

לאושיקו :לגבי הותיקים

אכן שמעתי רבות על "הבית ספר" שעושים הותיקים לצעירים. שני בני במסלולים (צעירים) ,בהרבה הזדמנויות עם הלוחמים ,ונהפוך הוא. יש אחווה ויחסים מצוינים. יש שיתוף פעולה מדהים. בהצלחה לבן במבצעית. לילות לבנים? זה עניין של אופי כנראה. חג שמח

 

[טנצר בן עמי]

מאב לבן במבצעית../images/Emo45.gifלאב לבן במבצעי

 

[oshiko]

../images/Emo51.gifטנצר ורעיון

כדי לעזור זה לזה לפתור את בעיית השינה - בא נמליץ על ספרים משעממים במיוחד, נשלח קישורים לדברים משעממים. אולי נצליח להירדם, אם לא במיטה, לפחות על המקלדת ... קראת ספר פילוסופיה של ברנאר-אנרי לוי מתורגם מצרפתית למין עברית-צרפתית כזו? מומלץ מאד. 5 דקות - אתה קורע את הסדין מנחירות.

 

[oshiko]

עוד המלצות באותו כיוון

1. סרטים יפניים קלסיים 2. סרטים של אינגמר ברגמן אותו עיקרון. כמה מילים. שתיקה של 5 דקות עם אותו פריים על הפנים של מישהו. וחוזר חלילה. לא תעבור יותר מ-2 סיבובים כאלה עד שתישן כמו תינוק. למי שיש עוד המלצות - תתקבלנה בברכה.

 

[סמדר בנ]

תצטרך אחרי זה

לבקש סליחה מאינגמר ברגן.....

 

[oshiko]

הסתבכתי ...../images/Emo4.gif

לא רק ממנו, גם מאלה שאוהבים את הסרטים שלו (לא כולם כאלה כמו שתיארתי, דרך אגב) אולי כדאי לחכות עם שירשור ההמלצות הזה עד לאחרי יום כיפור. אחרת אני אסתבך גם עם החזן של בית הכנסת ...

 

[אימשל2]

יהיה גרוע יותר אם תסתבך עם קדוש

יש לי הרגשה שגם בלי ספרי פלוסופיה וסרטים מהסוגים שצינת ודומיהם אתה תישן. עם אוזן פקוחה, כמו כשהם היו תינוקות. אבל, תישן. פה ושם יהיו כמה לילות לבנים אבל בסוף אנחנו מסתגלים להרבה דברים, כנראה שגם לחיים בחרדה. שיהיה בשעה טובה ובהצלחה לכל המשפחה (אני מניחה שגם בני הבית האחרים נמצאים איתך באותה סירה).

 

[oshiko]

תודה, תודה ...

עם קדוש אני מסובך כל השנה, אבל הוא נחמד, נותן לי פעם בשנה לעשות reset ... אני מקווה שאת צודקת. המבצעית שלכם מגיעה אחרי שלי ולזוגתי יהיו כבר כמה חודשי ניסיון. לפחות נוכל לייעץ בנידון.

 

[oshiko]

../images/Emo163.gifשכחתי כמובן ...

את הניסיון המבצעי שיש לכם עם השיריון

 

[אימשל2]

מותר לשכוח - מודה שזה לא אותו הדבר

בדור שלנו הילה גדולה הייתה לטיסים ולצנחנים והילה קטנה לשריונרים. גולנצ'יקים וגבעתיים לא היו משהו להתגאות בו. בכתבות בעתונים ובאמצעי התקשורת האחרים לקראת יום הכיפורים, השריונרים תופסים מקום נכבד. עם השינוי באופי הלחימה השתנה המעמד של החיל וגם הסיכון שכרוך בשרות בו. גם כשטנק יוצא למארב (הם עושים את זה הרבה, בגלל האמצעים שמותקנים ע"ג הטנק) ונתקל בחדירה הסכנה שאורבת להם שונה מזו שאורבת לחילי חי"ר כשהם עושים פעולות דומות או מבצעים אחרים. כך שגם אני מתכוננת לסוג אחר של לילות וימים כשהצנחן יתחיל להיות מבצעי.