והנושא הוא...

[דג מלוח2]

סיפור נוסף:טייר (צמיג) לסנדלים.

לשמחתי הנושא משחרר לי הרבה סיפורים,קבלו אחד נוסף:
אם שמתם לב,יש לי כפות רגליים ענקיות.מידת הנעליים שלי 52.אינני
יכול להכנס ככה סתם לחנות נעליים ולקנות לי זוג.מהסיבה הזאת אני
בונה/יוצר/תופר לעצמי סנדלים במו ידי.החומר החביב עלי והזמין
ביותר להכנת הסולייה, הוא טייר של משאית.עד כאן ההקדמה ועכשיו
לסיפור.יום אחד בקיץ,אני ונחגר אישתי (אני דואג תמיד שיהיו עדים
לסיפורי),רכבנו על האופנוע שלי,בכביש הישן לחיפה.קצת אחרי
זכרון יעקב ראיתי לפני מחסום משטרה עם ניידות ושוטרים רבים.
האטתי את המהירות והתקרבתי למחסום.אז ראיתי גם טייר ארוך ומשובח לסנדלי,פרוס בשול הכביש,בצידו השני.ביצעתי סיבוב פרסה
ועצרתי ליד הטייר.תוך שניות אחדות מצאנו את עצמנו מוקפים
שוטרים,ניידות מהבהבות וצופרות...שוטרים בעלי דרגות האשימו אותנו בניסיון בריחה,הפרעה במילוי תפקיד,אי איתות,פניית פרסה
ועוד ועוד האשמות שנימצאות בספר החוקים,ואני בסה''כ מצאתי
לי טייר.היה לנו קשה לשכנע אותם.

 

[perhay]

מה בסך הכל רוצה בן אדם? טייר!

 

[משה גלזר]

אבידות ומציאות

מחפש את בריאותי. השיעול מחריש את קולה הצלול. אתמול לא הפריע לי שאני לא מוצא את פנקס החיסונים. אתמול הייתי חבר בקופת חולים ללא צורך כמציאת הכרטיס המגנטי. והבוקר קמתי חולה.
מחפש את המדחום שאמר לי מה וכמה. יודע שלא אמצא יותר את ידה של אימי מונחת על מצחי . שלא אשמע יותר את קולה , שלא אראה יותר אותה רוכנת עלצמיטתי ואומרת לי את חומי במדויק.
מוצא במגירה את המדחום הסולרי, דיגיטלי, המודד בחמש שניות את שאימי מדדה במקום בומהזמן עמד מלכת. השמש החורפית לא מעוררת את המדחום להתחמם בפי. קם וניגש למגר במיזנון הישן, אותו לקחתי מבית הורי. פותח את המגרה בה לא נגעתי מאז מותה, מוצא את מדחום הכספית הישן, אותו המדחום אותו לקחה מבית הוריה, המדחום אותו הביאו מברלין, כי לא סמכו על המידות בפלסטינה . הוא מונח בכיסוי גליל הכסף. מראה את החום אותו מדד לפני שאימי למדה לאבחן את חומי בנגיעת יד אוהבת על מצחי.
אני מוצא בו את ידה של אמי, את אותה יד שאיבדתי לתמיד.

בברכה

 

[דג מלוח2]

נוגע ללב,מקווה שהחלמת.משה.

 

[perhay]

משה, גם עבורי מה שכתבת היה נוגע ללב

תוך כדי קריאה נזכרתי בקטע מתוך ספרו "סוף דבר" מאת יעקב שבתאי
כתוב שם על עוגיות החמאה שנשארו אחרי מות אימו האהובה של הגיבור, שבעצמו חש כי חייו קרבים לקיצם, ואיך הוא אוכל אותן לאט כמשמר את הטעם "שהיה טמוע באצבעותיה ובלשונה"
"סוף דבר" עמ' 120

 

[perhay]

אין לי את הספר בהשג יד

הציטוט מתוך הבלוג "עד ראיה"

 

[משה גלזר]

כן, כמו עוגית המדלן בעקבות הזמן האבוד

איך אומר המשפט? אם תרופות זה שבוע, ללא תרופות זה שבעה ימים.
סופ"ש טוב
משה

 

[שחרזדה האחת]

התרגשתי משה תודה על השיתוף

 

[הגבירה מן האגם]

תודה.

הזכרת לי שאת אותו הדבר בו עמד הזמן מלכת הייתי צריכה לגנוב, כדי שיהיה לי מה למצוא. עדיין אתי, לא בטוחה שמצאתי עדיין.
יותר לא מפרטת עד שאמצא.
קידה על הסיפור.

 

[שרה ברנרד]

משה , יפה יפה ונוגע , רפואה שלימה

 

[נאדיה7]

בימים שהמדחום היה טרמומטר

ולאמא היה טרמומטר טבעי בכף היד שלה
והיו אמהות שאצלן הטרמומטר היה בקצה השפתיים שהצמידו אל המצח
וידעו בדיוק כמה חום יש לילד שלהן- יותר טוב אפילו מטרמומטר הכספית שנשכח במגירה של השידה הישנה
משה, קבל נשיקה במצח להחלמה מהירה ולזכר הימים של הטרמומטר האבוד עם הזמן שחלף

 

[משה גלזר]

תודה לכולכם על הדאגה. אתם עושים לי חם בלב |חי

 

[נאדיה7]

הפטנט

חברה שלי שמאבדת כל מיני דברים, החל מכרטיס אשראי והמשך במסמכים או חפצים שונים שחשובים יותר או פחות - יש לה 'פטנט של סבתא' למצוא דברים - היא הופכת שלוש כוסות ומחכה. לפעמים דקות, לפעמים שעות ולפעמים ימים.
כנראה שאחרי זמן מה היא נזכרת איפה שכחה/שמה וכו' את החפץ האבוד, כי תמיד היא אומרת בסוף הסיפור שלה, "ובסוף - עשיתי מה שסבתא עשתה תמיד, ולא תאמיני, זה עבד! מצאתי את המפתחות"

 

[דג מלוח2]

סיפור נוסף:אבידה ומציאה.

יום אחד נחגר ואני עושים את דרכנו מגבעתיים לאוניברסיטה בבאר שבע .היינו רכובים על אופנוע BMW ענק,מאושרים ומלאים בתכניות (לימודים,עבודה,חתונה,מגורים).
לפתע, בצומת ליד אשדוד,פגעה בנו מכונית מהצד.נהג המכונית אכל
פלאפל ולא הבחין בתמרור עצור.עולמנו חרב.נחגר נפגעה בראש וברגל.אני התנפצתי לחלוטין.שתי הבירכיים יצאו בחוץ,יד ימין נסוגה
לאחור ורגל שמאל איבדה 5 ס''מ מאורכה....מפיסגת החלומות המשותפים הגענו חזרה,כל אחד לחוד,לבית הוריו,שבורים צולעים ומפורקים.באותו הזמן איבדנו את שמחת החיים.
עברו כמה שנים.השמחה חזרה.השתקמנו,התחתנו,עבדנו, בכספי הפיצויים קנינו דירה,נולדה בתנו הבכורה .קראנו לה בת שחר.

הייתי הולך על חוף הים מעמיק במחשבות.כשהלכתי לכיוון דרום, הלכתי ללא צליעה. רגל שמאל הקצרה ב 5 ס''מ דרכה בצד הגבוה של החוף ורגל ימין במים בצד הנמוך.סידור נפלא לקצרי רגל.פיתחתי את הרעיון והתחלתי להתעסק עם יאכטות.בכל היאכטות הסיפון קמור.זה התאים בדיוק לרגלי הקצרה.למדתי והתקדמתי עד שנהייתי סקיפר ידוע.כך מצאתי לי תחביב,או כמו שאמר שמשון:מהאוכל אותה (זה אני)יצא מאכל ומעז יצא מתוק. (הסיפור הזה הוא ה''מתוק'').נחגר נהייתה רקדנית ומורה לחינוך גופני ומחול.

 

[שחרזדה האחת]

ילד האיבוד-סיפור לילדים ממני לכם

ילד האיבוד.

רוני ילדון כבן 5, היה ילד מאד שובב עם זאת היה לו דמיון עשיר במיוחד,

היה רוני ממציא דברים שלא היו ולא נבראו

ומאבד דברים וחפצים שלא היו לו.

יום אחד הגיע רוני הביתה ואמר לאימו ברצינות רבה-אמא היום איבדתי

משהו מאד חשוב..ומה איבדת? שאלה אמו,

איבדתי סבלנות..ואיך איבדת סבלנות? הקשתה אימו,

אחרי ההפסקה רציתי להיכנס לגן , רצתי מהר, הסבלנות נפלה לי בדרך ולכן דחפתי את כולם כדי להיכנס ראשון,

דני נפל ונפגע, כעסו עלי מאד."אבל אני לא אשם, כי זה בגלל שלא היתה לי סבלנות-

היא פשוט נפלה ואבדה לי בדרך.

ויום אחר הגיע רוני הביתה והוא עצוב ומדוכדך- שלום רוני, אמרה לו אמא..הוא היה נסער מידי ולא מצליח לדבר.

הגישה לו אמא כוס מים, נתנה לו חיבוק, נרגע ואמר בקול חנוק..-אמא-היום איבדתי את..את מה איבדת חמוד?

אני לא זוכר..אבל אני יודע שאיבדתי משהו חשוב..טוב, אמרה לו אימא ,

בוא לאכול ואולי אחר כך תיזכר.

ישבו לאכול ..ופתאום בין ביס לביס קרא רוני בשמחה-נזכרתי מה איבדתי.

"איבדתי את האהבה"..מה? שאלה אמא, איך מאבדים אהבה? והוא סיפר בכל הרצינות של ילד-

מיכל,החברה שלי מהגן, אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי יותר..

אז בכיתי ,כי ידעתי שאיבדתי את האהבה שלה ואולי בגלל זה גם שאר הילדים בגן לא יאהבו אותי?.

ליטפה אותו אימו ואמרה לו אבל אני ואבא מאד אוהבים אותך אז זה סימן שלא איבדת את כל האהבה..

כך מידי פעם היה פתאום נעצב רוני על משהו שאיבד או אבד.

פעם צבעים ופעם משחק שלא היה שלו בכלל, ופעם איבד תוכנית טלויזיה אהובה שרצה מאד לראות,

אך היא לא שודרה..ופעם טען שאיבד חבר.

ואז קרה המקרה הכי מוזר-רוני בא הביתה מהגן וכולו בכי ודמעות,

אמא שלו נבהלה מאד ומיד שאלה אותו מה קרה..

היום איבדתי את- אני..את מי? שאלה אמא שלא ממש הבינה.

הלכתי בדרך ופתאום לא ידעתי איפוא אני..חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי..

ישבתי ליד העץ בחצר שלנו ובכיתי כי לא ידעתי איפוא למצוא את רוני, את אני,

ואיך בסוף מצאת וחזרת? שאלה אותו אמו..

כי אמא של דני מהגן שלי,ראתה אותי, קראה רוני,רוני, למה אתה בחוץ בשעה כזו ולא בבית?

מה איבדת את הדרך? היא הסתכלה עלי , אז הבנתי - שזה אני..

הוי רוני רון מה יהיה עם כל האיבודים שלך?

והוסיפה בחיבה..איזה יופי שמצאת אותך, מה הייתי עושה בלעדיך?

ניגשה אליו ,חיבקה אותו ואמרה לו- עכשיו שאתה פה רוץ למקלחת ,אני באה לעזור לך להתרחץ.

אחרי שהתרחץ ולבש את הפיגמה שלו קרה רוני בשמחה,יופי,עכשיו אני נקי.. איבדתי את כל הלכלוך.

ועכשיו כנס למיטה רוני שלי ואקריא לך סיפור,כבר מאוחר,

ואם לא תישן תאבד את הלילה ואת השינה ,אמרה וחייכה אליו,

אבל אמא, שכחת? לא אכלתי ארוחת ערב,מה הארוחה שלי אבדה?

איך איבדת אותה ? טוב נו,בוא שב ותאכל כריך עם כוס חלב..

כך רוני מצא את כל האיבודים שלו לאותו היום והלך לישון שמח,

את הדובי הוא מצא במיטה מחכה לו ושמח שלא איבד אותו.

נכנס למיטה ,התכרבל עם הדובי שלו ומר מאד נרדם,

נו אחרי כל האיבודים האלה לפחות מצא מהר את השינה

 

[perhay]

אהבתי את סיפורך שחרזדה ונדמה לי שגם

ילדים יאהבו. תודה לך!

 

[שחרזדה האחת]

תודה פרהי מקוה ..שבוע טוב

יש עוד סיפורי ילדים בבלוג מוזמנים ומרשה להשתמש בשמי

 

[דג מלוח2]

אני מכיר שני ילדים.

האחד ''אוי שכחתי'' והשני ''לא עכשיו''.הם לא נחמדים כל כך.

 

[perhay]

ואפרפו איבוד

כשבתי הייתה כבת 3, היינו פעם במסיבה ובעלי יצא ממנה.
הילדה באה אלי וסיפרה לי: אמא, אבא הלך לאיבוד. ובהמשך הוסיפה:
איפה זה איבוד?

 

[שחרזדה האחת]

מקסים ואופיני לגיל..