והנושא הוא: פנס

[dagmluach2]

פנס מרשים.

יש לי אופנוע אנגלי עתיק,(1959)תוצרת מפעל עבר מפואר.ויליארס אמבסדור.(מישהו שמע על ויליארס?).האופנוע במצב חדש ויוצג במוזיאון לכלי רכב נדירים ברמת השרון.
לאופנוע הזה יש פנס ראשי פארבולי ענק ויפיפה.הפנס תוצרת ''מילר'',
גם זה היה פעם מפעל אנגלי אימפריאלי.

 

[י מ י ת 2]

את הסיפור הזה כבר ספרתי פעם אבל דג מלוח

הזכיר את דייג האורות ושוב עלה לי הסיפור.
לפני... כך וכך שנים רבות הייתי בנח"ל במעגן מיכאל שהיה אז קיבוץ ימי ועסקו בדייג . חלק גדול מחברינו לגרעין היו דייגים. באותם ימים עסקו בדיג אורות שכמו שדג מלוח הסביר מדליקים פנסים בלילה , פורשים רשת והדגים אמורים להתהפנט על ידי אורות הפנסים שנקראו בלעז לוקסים, ולקפוץ מיוזמתם לתוך הרשת ובבקר הדיגים היו מושים את הרשת ממינים את הדגים ושלחים אותם לשוק.
ערב אחד החלטנו חברתי ואני לחבור לחברינו הדייגים ולעלות על הספינה. את רשותו של הקפטן היווני לא ניתן היה לקבל כי הוא חשש מאד מעינא בישא בדמות נשים על הסיפון. אבל כאמור אנשינו צפצפו.
באנו לנמל הדיג בערב מיד הושיבו אותנו לחתוך ירקות דק דק לסלט לכל הצוות. דבר שני אחד הדייגים (זה היה דוני בעלה של עפרה קיפניס ז"ל) נתן לנו כדור נגד בחילה. ולאחר ארוחת ערב דשנה ומשביעה עלינו לסיפון ויצאנו לים .
אותי ואת חברתי הורידו לפוקס'ל. שזה מה שאמור להיות הקבינה של הקפטן והוא עצמו ישן למעלה ליד ההגה. לא חלפה שעה והרבה פחות וכל הסלט והדגים ושאר מעדני ארוחת הערב החלו לעלות לי לגרון. היה חושך לא ראיתי מאומה. קמתי וחיפשתי בחושך כלי כלשהו ומצאתי את המגף של הקפטן... עליתי למעלה על הסיפון הסתובבתי לאורך הסיפור עד שנרגעתי . עמדתי ליד הפנסים בציפיה לדגים שיקפצו לתוך הרשת. מאותו לילה ושבועיים אחריו לא נתפס שום דג ברשת. כמובן שאנחנו הבנות היינו האשמות בכך. נאחסיות שכאלה.

 

[dagmluach2]

אמונות טפלות

אמונות טפלות מבוססות על הניסיון.נשים על הסיפון מביאות את הנאחס.....ס....ת.....ם. את נחגר שלי מצאתי רוקדת על הסיפון.

 

[הגבירה מן האגם]

האמונה הטפלה של יורדי הים

מבוססת על פחד, לא על משהו שנשים עשו או לא עשו.

עובדת כרגע על הגרסה האנגלית לסיפור שודדת הים שלי - אם כבר מדברים על נשים על הים

 

[perhay]

שאלה לגבירה וכמובן לכל מי שירצה להביע דעתו

קראנו בשרשור הזה וגם בקודמיו סיפורונים שונים.
מה יאפיין את הסיפורים האלה מפי מספרי סיפורים לעומת אנשים מן המניין שאולי יש להם גם כישרון סיפור סיפורים?

 

[הגבירה מן האגם]

מה שיאפיין את הסיפורים האלה

מפי מספרי סיפורים הוא - שהם יישמעו אחרת ממה שהם נקראים כאן. וסביר להניח שיישמעו אחרת בכל פעם שיסופרו. מה שקוראים כאן הם טקסטים, לא ממש סיפורים כמו שהם ב"סיפור סיפורים".

מה יאפיין אותם לעומת אנשים מן המניין שאולי יש להם גם כשרון סיפור סיפורים?
יכול להיות שלא יהיה שום הבדל. עד שאשמע אותם ויותר מפעם אחת, אין לי מושג. מה שקובע הוא לא התואר אלא היכולת והתוצאה.

בברכה,

 

[perhay]

אני הייתי שמחה

אם היינו לוקחים אחד הטקסטים והופכים אותו לסיפור.
האם זה אפשרי על רגל אחת?