והנושא הוא: יער

[perhay]

והנושא הוא: יער

בשבוע שאנו מציינים ראש השנה לאילנות, בחרתי בנושא יער שהוא מוטיב רוווח בסיפורים פולקלוריים וספרותיים החל מ"כיפה אדומה".
כמובן שאשמח לסיפורים אישיים המתחברים למוטיב הזה.
מי צועד ראשון בין שבילי היער?

 

[perhay]

מקום ביער

זהו סיפור עם הרבה גרסאות. אשמח שתעלו גרסאות אחרות שאתם מכירים
להלן הסיפור החסידי המוכר של "מקום ביער" בעיבוד של Jorge Bucay
תרגום מספרדית: פנינה פלמן

זהו סיפור על רבי חסידי מפורסם, הבעל שם טוב.
בעל שם טוב היה מאד מוכר בקהילתו כי כולם אמרו עליו שהוא כל כך ירא שמים, טוב לב וטהור שאלוהים שמע את מילותיו כשהוא דיבר.
מסורת צמחה בכפר הזה: כל מי שהיה זקוק למשהו שלא יכול היה להשיג, או
היה לו רצון כלשהו שלא הצליח לספק, הלך לפגוש את הרבי.
בעל שם טוב היה נפגש אתם פעם בשנה, ביום מיוחד שהוא בחר. לקח אותם
למקום מיוחד שהוא הכיר, באמצע היער. במקום הזה, כך מספרת האגדה,
הבעל שם טוב היה מדליק אש בצורה מאד מיוחדת, ואחר כך היה פוצח בתפילה חרישית כאילו שהוא מתפלל לעצמו.
ואומרים...
שאלוהים אהב כל כך את המילים שהבעל שם טוב היה אומר, התלהב כל כך מהאש המיוחדת, אהב כל כך את המפגש של האנשים במקום הזה ביער, שלא יכול היה
לסרב לבקשות של הבעל שם טוב והיה מגשים את המשאלות של כל הנוכחים.
כשהבעל שם טוב נפטר, האנשים שמו לב שלא ידעו את המילים שהבעל שם טוב היה אומר כשהיו נפגשים כולם לבקש משהו.
אבל הכירו את המקום ביער, ידעו איך להדליק את האש.
פעם בשנה, על פי המסורת של הבעל שם טוב, כל הנצרכים היו נפגשים באותו מקום ביער, היו מדליקים את האש כפי שלמדו מהרב הזקן, ומכיוון שלא הכירו את המילים, שרו שיר כלשה או דקלמו מזמור, או רק הביטו אחד בשני או דברו על הא ועל דא באותו מקום מסביב לאש.

ואומרים...
שאלוהים אהב כל כך את האש, אהב כל כך את המקום ביער ואת מפגש האנשים... שאף על פי שאף אחד לא אמר את המילים הנכונות, בכל זאת הגשים לכולם את המשאלות.
הזמן עבר ומדור לדור החוכמה הלכה ונעלמה.
והנה אנחנו כאן.
אינינו יודעים היכן המקום ביער
איננו יודעים את המילים
איננו יודעים להדליק את האש על פי המסורת של הבעל שם טוב.

בכל זאת, יש משהו שאנחנו כן יודעים:
אנחנו יודעים את הסיפור הזה
ואומרים:
שאלוהים אוהב כל כך את הסיפור הזה..
שמספיק שמישהו יספר אותו
ומישהו יקשיב לו
כדי שאלוהים
שבע רצון,
יספק כל הצרכים
ויגשים כל משאלות
לכל מי שחולק רגע זה
אמן...

 

[dagmluach2]

לצעוק לאלוהים ביער.

במסגרת עבודתי, אני מסתבך לפעמים בעבודה מורכבת, הנמשכת עד שעות הערב. כך קרה לי עם מכונה ''ערמומית'' בכפר שמאי, בגליל העליון, קרוב לצפת. היה ברור לי שאצטרך לחזור ולהמשיך גם ביום המחרת. הייתי עייף ותשוש וחששתי לנהוג כך הבייתה להרצליה. החלטתי להשאר לישון ביער הסמוך. יש לי באוטו ציוד קבוע ללינה בשטח. נסעתי מרחק קצר לשמורת נחל עמוד העליונה. מנהל השמורה קוראים לו לייזר והוא חבר טוב שלי. שער השמורה היה נעול כבר. לייזר והצוות הלכו הבייתה. התמקמתי ליד השער הנעול, הדלקתי מדורה קטנה, הכנתי לעצמי ארוחת ערב פשוטה. ביצים, סרדינים,עגבניה ובצל. מסביבי חושך מוחלט, עצי ענק עתיקים וגם נשמעים קולות של חיות. קצת מפחיד. פתאום מתוך החשכה הזאת מופיע לי יהודי עבדקן, כולו לבוש שחורים, עם הכובע המיוחד שלו. זקנו ופאותיו שחורים ופרועים. הוא מברך אותי לשלום ואני מזמין אותו להצטרף אלי ולהתחמם ליד המדורה. אנחנו מגלגלים שיחה. אני מספר לו על עבודתי ומדוע אני ישן בשטח והוא מספר לי שהוא בא ליערות השמורה כדי לצעוק לאלוהים. לפעמים זה עוזר. הצעקות משחררות את כל המועקות. חשבתי שהוא מתלוצץ, או קצת ''קוקו'', אך הוא היה רציני ומיושב בדעתו. הוא הזמין אותי ללכת איתו פנימה לשמורת היער ולצעוק. הלכתי איתו עד לקרחת יער קטנה. הוא עמד במרכז וצעק בכל כוחו. אנא ה' הושיע נא, אנא ה' מחל נא, תן רפואה שלמה. הוא השמיע גם צעקות ללא מילים.....גם אני התחלתי לצעוק. ביקשתי שתצליח לי העבודה, שאחזור הבייתה בשלום, שאישתי וילדי יהיו בריאים. הרגשתי טוב מאד עם הקטע הזה. חזרנו לאוטו. דיברנו עוד קצת תוך כדי לגימת תה ונפרדנו לשלום. ישנתי טוב כל הלילה ולמחרת ה' היה בעזרי.

 

[שחרזדה האחת]

דג מלוח יש לך יופי של סיפורים נהנית לקרוא

 

[perhay]

מכירה הרבה אנשים שמאמינים שיש ביער

סגולות מיוחדות.
איזו חוויה חזקה חווית! ניתן להרגיש דרך המילים שלך.

 

[שחרזדה האחת]

פרהי- טעות יקרה , חוויתי רק בדמיון

הסיפור מומצא לחלוטין

 

[שחרזדה האחת]

אני טעיתי ומתנצלת הגבתי לסיפור אחר ולא ללשלי

 

[שרה ברנרד]

שמעתי אותך מספר את,

הסיפור בגרסה שונה . יפה להיות מספר סיפורים,

 

[שחרזדה האחת]

מוכר ונהדר ,,תודה פרהי

 

[הקוראת בקקאו]

שבוע טוב חברים

שבתי מוורשה מהשתלמות מעניינת מאד על המוזיאון לתולדות יהדות פולין שנפתח לא מכבר. בגלריה הראשונה, שנקראת "היער", מובאת האגדה על הגעת היהודים לפולין במאה העשירית (בדגש על המילה 'אגדה'. סיפור יפה לפתיחה של תערוכה מאד מכובדת. מומלץ בהחלט.
אני מצרפת גירסה נוספת כפי שמופיעה אצל עגנון לסיפור על הבעש"ט שפרהי הביאה.
בהמשך אצרף גם את האגדה על היער.
מקווה שכולכם בטוב
להשתמע

 

[הקוראת בקקאו]

מצורפת האגדה על היער

 

[הקוראת בקקאו]

אופס - בטעות העליתי פעמיים אותו קובץ

קבלו תיקון
שבוע טוב לכולם

 

[שרה ברנרד]

תודה על האגדה .ואכן,

היהודים לנו בפולין מאות בשנים ,רבו בה , השכילו בה , נרדפו בה , לילותם לא היה לילה ויומם לא היה יום עד כלות. פולין סיפור של אהבה ודחיה היא .

 

[שחרזדה האחת]

מילו והניה ביער-סיפור שלי

מילו והניה
אי שם בעולם הגדול ,חי נער בשם מילו, נער שקט , בישן וסגור שגר לבדו בבקתה קטנה שבנה לעצמו בקרחת יער. הוא טיפל בחיות פגועות ופצועות שמצא ביער, דאג לביטחונן והאכיל אותם והם החזירו לו אהבה בגדול וארחו לו לחברה.
הם היו החברים היחידים שלו. מילו טיפל ודאג גם להניה, ילדה קטנה ובודדה, כבת 10, שגרה בקצה היער אצל קרובי משפחה שהתאכזרו אליה, היא היתה תמיד מלוכלכת ורעבה, ואצל מילו היא מצאה מזון ונחמה, הוא דאג לה כאילו היתה אחותו ולכן אהבה אותו מאד , בכל הזדמנות שהצליחה להתחמק משם היא באה אליו ועוזרת לו לטפל בחיות פצועות.
יום אחד בהיות מילו משוטט כהרגלו ביער, לחפש מזון או חיה פצועה,
שמע קולות ריצה, הסתובב וראה את רעול, הבריון האכזר, שהיה אימת היער כולו,
הוא היה צד חיות , מוכר אותם או סתם מתאכזר אליהם,/
רעול שנא את מילו ורדף אחריו בגלל שהוא הציל חיות והפריע לו לצוד אותם.
מילו התחיל לרוץ הכי מהר שיכול, אך ידע והרגיש שלא יוכל לברוח מרעול,
כי רעול היה גדול וחזק י ממנו בהרבה,.
הניה שהיתה בדרך אל מילו, ראתה את רעול רץ אחרי מילו,
מאחר והיא אהבה אותו בכל ליבה הקטן, קראה לו ונתנה לו שלוש מתנות מיוחדות:
מגבת כחולה, מסרק ירוק מיוחד וראי קסמים, ואמרה לו:
"אם רעול יתקרב אליך , מהר וזרוק את המגבת הכחולה, ואז נהר גדול יזרום מאחוריך ויחסום לו את הדרך", לקח מילו את המתנות והמשיך לרוץ בכל הכוח שהיה לו, אך לא עבר זמן רב ורעול הצליח להשיג אותו, ,
עוד רגע והיה תופס אותו, אז מיהר וזרק את המגבת הכחולה, וכהרף עין זרם נהר גדול וסוער מאחורי מילו, ובנהר שרצו תנינים גדולים, רעול, לא הצליח להשיג את מילו, פחד להיות טרף לתנינים הרעבים, אך לא לזמן רב, כי היה נחוש בדעתו לתפוס ולהרוג את מילו ויהי מה. לבסוף בקושי רב, הצליח רעול להתחמק מהתנינים ולחצות את הנהר.
עוד רגע קט וכבר היה קרוב מאד לתפוס את מילו.
אז נזכר מילו במסרק הירוק, שקיבל מהניה ומיהר לזרוק אותו מאחוריו ,
תוך רגע צמחו מאחוריו, עצים רבים והפכו ליער עבות, בין העצים הסתובבו נמרים ואריות כשהם שואגים. מילו הצליח לחמוק, הוא ידע שהחיות לא יעשו לו דבר,
הוא טיפס על עץ גבוה והתחבא למעלה בין הענפים, שם רעול לא ימצא אותו..
"סוף סוף, אני בטוח", נשם מילו לרווחה, "נשארה לי המראה,"
מראת הקסמים," חשב לעצמו, מענין מה היא מסוגלת לעשות,
הוא הוציא אותה והביט ואז ראה בה את הניה הקטנה, מחייכת אליו, "עכשיו אני יודע ובטוח שיבואו ימים טובים יותר", חשב מילו ונרגע.
הוא המשיך להביט במראה , וראה את שניהם עומדים, אוחזים ידיים ומחייכים אחד לשני.
מילו נשאר על העץ וחשב רק על הניה שלו," עלי למצוא את הניה", חשב מילו ",אני חייב למצוא אותה", לפני שרעול ימצא אותה, אבל איפוא?
אני מקוה ומתפלל שרעול לא מצא וחטף אותה"..
"אני צריך לחשוב על תכנית חיפוש", אמר מילו לעצמו, הוא פחד שרעול ימצא אותו , לכן החליט לחכות לפני שיתחיל בחיפושים. חיכה שלושה ימים .. אחרי זה ירד מן העץ , אכל מפירות היער והמשיך לטפל בחיות ובעופות שמצא, בלילות ישן על צמרות העצים והחיות שמרו עליו וכך היה מוגן יותר.
אחרי שהתאושש והתחזק מעט ,החל בחיפושים, החיות ובעלי הכנף שהציל עזרו לו לחפש את הניה הקטנה.
כעבור שבוע נמצאה הילדה משוטטת ביער, כשהיא תשושה מעייפות, מרעב וצמא,
כל הזמן הזה גם היא חיפשה אותו.
כשנפגשו התחבקו..והחליטו שלא יפרדו שוב לעולם.
בנו להם בקתה ביער ושם חיו בשקט, בשלווה ובאהבה,
כשהם מוקפים בחיות שהם אוהבים.
ואת רעול לא ראו שוב לעולם, "בטח האריות טרפו אותו או שהוא הסתלק.. חשבו,
מאושרים ושמחים היו מעתה ועד תמיד ..
יש אומרים שעד היום הם חיים שם באהבה גדולה, עם ילדים רבים שהם מגדלים בטבע ,
אך איש אינו יודע בוודאות היכן נמצא היער שלהם.
&nbsp

 

[perhay]

כתבת יפה שחרזדה!

עם כל המרכיבים הדרושים: גם סיפור מתח וגם סיפור אהבה. תודה לך.

 

[שחרזדה האחת]

תודה פנינה

 

[אילן ענבר]

יערות ק.ק.ל, סיפור אישי !

אבא שלי עבד כמעט כל חייו הבוגרים בקרן הקיימת לישראל. אבא הכיר כל הר וכל יער וכל שבת כמעט נסענו לטייל ביערות.
לעיתים רק אנחנו , אמא אבא אחי ואני ולא פעם לקחנו בטנדר הגדול גם דודים וחברים של המשפחה והיינו מפקנקים ביער.
אין ריח שעושה לי נעים כמו ריח של יער אורנים ובמיוחד לאחר הגשם וכמובן אם יש גם כמה רקפות סביב אז התמונה מושלמת.
אבא היה מנהל עבודה במחלקה של ציוד מכני הנדסי כלומר טרקטורים מכל הסוגים - בולדוזרים , מפלסות , שופלים ואפילו משאיות ענק לפינוי סלעים ממש כמו במחצבות.
שבת אחת אבא אמר שיוצאים לטייל ביער אבל הפעם נצטרך לבקר בכפר בדואי לבדוק מה שלום הציוד שהושאר שם אצל אחד שמו אבו חטיב . בסדר אמרה אמא והכינה תרמוס וציידנית מלאה כל טוב ויצאנו רק אני אבא ואמא לטיול.
נסענו לאזור ואדי ערה , עד היום יש שם יער גדול מתחת לישוב קציר ומעל היער בין קציר של היום ליער נמצא כפר בשם ברטעה ולשם היו מועדות פנינו.
לאחר כמה עצירות וקבלת הסברים מאבא על הדרכים החדשות שנפרצות ביער על ידי הטרקטורים שלו הגענו אל פאתי הכפר ברטעה . השנה הייתה 1977 לערך.
בתחילה מעט חששתי וגם אמא לא הבינה מדוע אבא הביא אותנו לשם , למרות שהגענו מהעיר עכו עיר מעורבת מראה הפלאחים בשדות , האוהלים והבתים הקטנים מעט הרתיע אותי ואת אמא שהחלה לקטר ביידיש . אבא הרגיע אותנו וסיפר שג'מיל אבו חטיב הוא בן אדם מקסים והמשפחה שלו מכניסת אורחים ואכן כך היה קבלו אותנו כל בני המשפחה והוכנסנו לחדר האורחים , כיבדו אותנו בשפע מאכלים ופירות ולאמא העניקה אשתו של ג'מיל כרית רקומה מעשה ידיה . די מהר מצאתי את עצמי רודף ביחד עם הילדים אחר התרנגולות בחצר ולמרות שלא ידעתי ערבית והם לא דברו ערבית הסתדרנו טוב מאוד. אבא הלך לבדוק את הטרקטורים וכשחזר נפרדנו ממשפחת אבו חטיב לא לאחר שמלאו את הטנדר של אבא בשלל ירקות טריים .
חלפו שנים רבות מאוד והנה אני עובד בחפירות ארכיאולוגיות ברמת הנדיב ליד זכרון יעקוב. בצוות שלנו היו גם שני אחים ערבים שהיו אחראים על השטח בו חפרנו עם תלמידים ומתנדבים . כאשר נודע לצוות כי מתקרב יום ההולדת שלי הכינו לי הפתעה - האחים וואהבי ומחפוז הביאו מחצלת גדולה ושאר הצוות קנה מטעמים והכין ברכה והכינו לי ארוחה חגיגית בשטח. בעוד אנו יושבים אוכלים ושמחים אני מביט דרומה אל עבר רכס אום אל פחם ונזכר באותו ביקור שהייתי עם אבא אצל ג'מיל אבו חטיב וכשאני מספר לחברים את הסיפור קופצים האחים וואהבי ומחפוז נדהמים כי אבא שלהם הוא ג'מיל אבו חטיב.... תמונות שהבאתי כעבור כמה ימים אשרו שאכן הם הילדים אתם רצתי אחרי התרנגולות 25 שנה קודם.

 

[dagmluach2]

אילן, אחלה סיפור.

הסיפורים האישיים הם, לדעתי, המוצלחים ביותר

 

[perhay]

אילן

הפתעות מיוחדות קורות לנו לפעמים בחיים. שמחה בשבילך שזכית לחוויה כזאת.
&nbsp

 

[שחרזדה האחת]

סיפור נהדר