והנושא הוא: אבן

[הגבירה מן האגם]

בענייני אבנים

יש לי סיפור אישי שלא אביא אותו כאן במלואו. קיצורו -
שנות ילדותי, נערותי וגם בגרותי - למרות שלחלק הזה מתקשים רוב האנשים להאמין - התאפיינו בשתיקות ארוכות. בניגוד לרושם שיש לרבים, אני בעצם שתקנית למדי

כשהייתי נערה, בשל השתיקות, קראו לי "מרה שחורה". מן הסבר מוזר כזה שנתנו האנשים לחוסר הנוחיות שחשו מול נערה שותקת. בטענה שהשתיקות שלי מפחידות את המדריכות, כמעט זרקו אותי מקורס קצינות...
בכל אופן, בגיל צעיר מהמקובל, עברתי ניתוח להוצאת אבנים מכיס המרה. ומאותו רגע - כך לטענת הסיפור - פתחתי את הפה ואני מתקשה לסגור אותו. העובדה שהפכתי מספרת סיפורים היא "להפוך דפקט למקצוע", זה הכל.

 

[perhay]

תודה הגבירה שדרך סיפורך האישי

התייחסת לעוד פן במושג "אבן" שעוד לא עלה בסיפורים הקודמים.
זכינו שהיה לך "דפקט" כזה.
&nbsp

 

[dagmluach2]

זה מה שהיה פעם.

פעם, לפני כ 2000 שנה, היו משתמשים באבן גדולה עם חור כעוגן לאוניות וסירות. בחפירות ארכאולוגיות תת ימיות נמצאו עוגנים כאלה.

 

[י מ י ת 2]

את הסיפור האבן שלפני הדלת סיפרתי

בחתונות של שניים מנכדי. בחתונה השלישית כבר הייתי צריכה למצוא משהו חדש, כי האורחים פחות או יותר אותם האורחים, סיפרתי את "רימון האהבה" . כולם נהנו.

 

[perhay]

בזכותך ימית התוועדתי עכשיו לסיפור "רימון האהבה"

בהחלט סיפור מאד יפה ומאד מתאים לארוע של חתונה.
תודה רבה!