והכאב לא עוזב...
את הדברים הללו אני משערת שלא תקרא אך את רובם אתה יודע, את המילים אתה מכיר, אני כותבת אותם שוב כאן בשביל עצמי מקווה שהן יעזרו לי להשתחרר מהכאב...מהתחושות... הכרתי אותך לפני 3 חודשים באותו חדר בצאט, הצצת בכרטיס אמרת שמצאתי חן, ניסית למשוך אותי אל מחוץ לגבולות הצאט אך זה לא הלך, הייתי בתחילת קשר אחר וגם גילך הנמוך משלי בשנתיים הרתיע אותי, המשכנו לשוחח מעט, שלום שלום מידי פעם, לא יותר מזה. התראנו לראשונה לפני חודש, מסביבינו חברים, לא דיברנו הרבה אך בשיחה שלאחר מכן הבנו שמצאנו חן האחד בעייני השנייה, הצצנו בהחבא, חשבנו מחשבות זהות. מצאתי בך אדם כן, הגון, איש טוב, כזה שלא יזיק לי, שלא יפגע בי כמו שעשו לי בעבר, בטחתי בך. שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב והחלטנו שזה רישמי, שאנחנו מנסים... הרעפת עליי מחמאות, סיפרת לי שאתה מרגיש כמו בחלום שהתגשם, שאני היא כל מה שרצית, ולא היתה מאושרת ממני, הרגשתי על גג העולם, הרגשתי שהנה מצאתי מישהו שיתייחס אליי כראוי, מישהו שאכפת לי ממנו, שאני נהנית בחברתו, שכיף לי לשוחח איתו, שמצחיק אותי, שדואג לי, שיש לי רגשות כלפיו. אחרי שבוע אמרת לי שאתה אוהב אותי "אני מקווה שזה לא מבהיל אותך אבל כך אני מרגיש" אמרת לי. לא, זה לא הבהיל אותי, זה גרם לי לחוש מאושרת, גרמת לי לחייך, להאמין שוב במושג הזה שנקרא אהבה, חיבקתי אותך קרוב קרוב אליי וחייכתי. הימים עברו ואני הרגשתי שאני מתקרבת אלייך עוד ועוד, הרגשות הלכו והתעצמו, אהבתי כל רגע שבו היינו יחד גם אם היינו רק בבית ולא יצאנו לבילוי או אם עשינו משהו מיוחד אחר. רק להניח עלייך את הראש ולהרגיש מוגנת, רק להיות חבוקה בזרועותייך ולהרדם. הרגשתי כל כך קרובה נפשית ורציתי להיות קרובה אלייך פיזית ככל שניתן, וכך היה באותו לילה. למחרת בבוקר היית אדיש, מרוחק, כאילו כבר לא אכפת לך ממני, כאילו לא היה ולא נברא. הלכתי, הלכתי ממך... שבוע לא דיברנו, שבוע של מחשבות ותהיות, מה קרה שם בעצם? מדוע הכל התהפך? מה עשיתי לא בסדר ? חברה מתווכחת בין שנינו, אתה אומר לה שאתה צריך זמן לחשוב, זמן להבין מה קרה, שאתה מבולבל, לא יודע מה אתה רוצה מעצמך, ואני לא מבינה מה קרה ? למה ? מה השתנה ? שבוע שלם ראשי מלא במחשבות, משחזרת, מנסה להבין... אתה פונה אליי ומבקש לדבר איתי פנים מול פנים, לדבר על הכל, ואני מסכימה. נפגשים, מדברים, אתה מנסה להסביר לי איזו שהיא נקודה שלא ברורה לי, שנראית לי תמוהה, ואתה מתעקש, מנסה לשכנע אותי בצדקתך. אתה מספר שנבהלת באותו לילה, שנלחצת, שהבנת שזה אמיתי, שאנחנו באמת יחד, שאני באמת רוצה בך כבן זוגי, ואני כרגיל מנסה להסביר לך שזו האמת, שכן אם לא הייתי רוצה להיות איתך פשוט לא הייתי, שטוב לי, שאני מאושרת, שאני בטוחה בבחירתי. השיחה אורכת שעתיים ובסופה אתה מחבק אותי ובדמעות אומר לי שאתה מצטער על הכל ושהתגעגעת אליי, לא יכולתי להתנתק מאותו חיבוק, הרגשתי שהכל שב למקומו. שלושה ימים לאחר מכן הכל נגמר, דברים שלא יכולת להסביר לי, אנשים שלא סיפרת לי מה רמת ההכרות שלך איתם בדיוק, החושים שלי אומרים לי שמשהו לא כראוי, שאני עלולה להיפגע שוב למרות שהבטחת לי שלא תפגע בי עוד "אני לא אפגע בך יותר במודע" כך אמרת לי, לו רק ידעתי שהמודע שלך מעורפל, והלכתי ממך שוב... 3 ימים אחרי כן הבנתי הכל. באקראי גיליתי, חשבת שהיא ואני לא נדבר שוב, חשבת שהסוד שלך יישמר, אך הוא נחשף. מסתבר שהכרת אותה לפניי, שוחחתם תקופה ארוכה בטלפון, לא סיפרת לה עליי, לא סיפרת לה על מה שמתרחש בינינו, ולי כמובן שלא סיפרת עליה... באותו שבוע שביקשת זמן לעצמך כדי "לחשוב" היית איתה, כנראה שתוך כדי סקס עם אחרת אתה חושב טוב יותר, ונכון שרשמית אתה ואני היינו "בהפסקה" אבל האם זה הופך את העניין להוגן יותר ? בעיניי לא כי בזמן שאני תהיתי מה עובר עלייך ועל מה בדיוק אתה חושב שם אתה היית עסוק עם אחרת, כלל לא חשבת עלי ועל מה שגרמת לי. אחר כך הבנתי שגם לה הצהרת את אותן הצהרות, גם לה אמרת שהיא היחידה ושאף אחת אחרת לא מעניינת אותך, גם לה אמרת שאתה אוהב אותה ושהיא האחת שלך. כשהיא ואני דיברנו והבנו את הסיפור הכפול הרגשתי כמו בחלום רע...קוראת את המילים שלה ולא מאמינה....איך ? איך יכולת במשך חודש שלם לשקר לי פעם אחרי פעם ? לא יכולה לספור את הפעמים שישבת מולי, פנים מול פנים והמצאת כל מיני המצאות, מה שהתברר כגיבוב של שקרים, משחזרת דברים שאמרת לי, מילים עדינות שנוגעות, תחושות ורגשות ואני בוכה כשאני מבינה שהכל היה שקר...הדמעות לא מניחות לי הן יוצאות מתוכי בלי הפסק, הן זולגות כי בעצם לא הרגשת כלפיי את אותן רגשות שדיברת עליהם כל כך הרבה, אתה לא אהבת כפי שאמרת, לא היה לך אכפת כפי שהתיימרת, אבל לי כן היה, ובעיני היית חשוב, היית נקודת אור בתוך החושך הגדול למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני מתפשרת, מתפשרת הרבה מידי, אבל אהבתי את החיבוק שלך, את הליטוף, את התחושה, ואני בוכה כי הכל היה שקר, אני מרגישה כל כך מרומה, כל כך כועסת עלייך ועל מה שגרמת לי, והכעס לא עובר, כבר חמישה ימים בקירוב והוא לא מניח לי... "אני מצטער" אמרת לי אחרי שהתעמתנו איתך וסיפרנו לך שאנחנו יודעות הכל "טעיתי, הייתי מבולבל" אלו המילים הכמעט יחידות שמלמלת שם באותה שיחה אבל הסליחה שלך לא עוזרת, היא לא עוצרת את הדמעות, את דמעות הכאב, את דמעות הכעס, לא מוכנה לסלוח לך אחרי מה שעשית, אחרי הכאב והצער שגרמת לשני אנשים, אחרי ששיחקת בי, אחרי שבמודע, מאוד במודע התנהגת אליי כך, ואני מנסה להבין, להבין מה מסתתר בתוך ראש כמו שלך, על מה חשבת ? לא ידעת שאתה פוגע ? לא ידעת שבסופו של דבר הכל ייתגלה ? לא תארת עצמך שהפרצוף האמיתי שלך ייחשף ? "אני רוצה לסיים את הכל בצורה נורמלית" אמרת לי היום, בצורה נורמלית ? איך אפשר לסיים בצורה נורמלית קשר שהיה לא נורמלי ? הזכרתי לך שאני סיימתי את הקשר כבר לפני שבוע, כשדברים התחילו להריח לי רע, אז באותו יום כשהלכתי ממך שוב, שבעצם באותו יום הכל כבר נגמר אבל המידע החדש שלמדתי עלייך ממשיך לזרום אליי מכל מיני כיוונים, מכל מיני אנשים, עוד ועוד ועוד שקרים. "בסך הכל הייתם יחד חודש" אמר לי ידיד "מה את עושה מזה עניין גדול", ונכון, חודש הוא לא הרבה זמן, אבל חודש הוא הרבה מאוד זמן כשמגלים שהוא כולו היה שקר, כשבעצם האדם שבטחתי בו הוא כלל לא מי שחשבתי שהוא... זהו, כתבתי כמעט הכל, חוץ מפרטי הפרטים והשקרים אבל אותם אתה כבר יודע. אומרים שלא בריא לינטור טינה אבל אני לא חושבת שבגלגול הנוכחי אסלח לך על מה שעשית, אני שונאת אותך, מתעבת אותך על השקרים והתרמיות, מרחמת עלייך על מי שאתה כי אין בי ספק שאתה שקרן כרוני ושאני לא האחרונה שתיפגע ממך, אני מקווה שלא אצטרך לראות שוב את פנייך לעולם. מיה.
את הדברים הללו אני משערת שלא תקרא אך את רובם אתה יודע, את המילים אתה מכיר, אני כותבת אותם שוב כאן בשביל עצמי מקווה שהן יעזרו לי להשתחרר מהכאב...מהתחושות... הכרתי אותך לפני 3 חודשים באותו חדר בצאט, הצצת בכרטיס אמרת שמצאתי חן, ניסית למשוך אותי אל מחוץ לגבולות הצאט אך זה לא הלך, הייתי בתחילת קשר אחר וגם גילך הנמוך משלי בשנתיים הרתיע אותי, המשכנו לשוחח מעט, שלום שלום מידי פעם, לא יותר מזה. התראנו לראשונה לפני חודש, מסביבינו חברים, לא דיברנו הרבה אך בשיחה שלאחר מכן הבנו שמצאנו חן האחד בעייני השנייה, הצצנו בהחבא, חשבנו מחשבות זהות. מצאתי בך אדם כן, הגון, איש טוב, כזה שלא יזיק לי, שלא יפגע בי כמו שעשו לי בעבר, בטחתי בך. שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב והחלטנו שזה רישמי, שאנחנו מנסים... הרעפת עליי מחמאות, סיפרת לי שאתה מרגיש כמו בחלום שהתגשם, שאני היא כל מה שרצית, ולא היתה מאושרת ממני, הרגשתי על גג העולם, הרגשתי שהנה מצאתי מישהו שיתייחס אליי כראוי, מישהו שאכפת לי ממנו, שאני נהנית בחברתו, שכיף לי לשוחח איתו, שמצחיק אותי, שדואג לי, שיש לי רגשות כלפיו. אחרי שבוע אמרת לי שאתה אוהב אותי "אני מקווה שזה לא מבהיל אותך אבל כך אני מרגיש" אמרת לי. לא, זה לא הבהיל אותי, זה גרם לי לחוש מאושרת, גרמת לי לחייך, להאמין שוב במושג הזה שנקרא אהבה, חיבקתי אותך קרוב קרוב אליי וחייכתי. הימים עברו ואני הרגשתי שאני מתקרבת אלייך עוד ועוד, הרגשות הלכו והתעצמו, אהבתי כל רגע שבו היינו יחד גם אם היינו רק בבית ולא יצאנו לבילוי או אם עשינו משהו מיוחד אחר. רק להניח עלייך את הראש ולהרגיש מוגנת, רק להיות חבוקה בזרועותייך ולהרדם. הרגשתי כל כך קרובה נפשית ורציתי להיות קרובה אלייך פיזית ככל שניתן, וכך היה באותו לילה. למחרת בבוקר היית אדיש, מרוחק, כאילו כבר לא אכפת לך ממני, כאילו לא היה ולא נברא. הלכתי, הלכתי ממך... שבוע לא דיברנו, שבוע של מחשבות ותהיות, מה קרה שם בעצם? מדוע הכל התהפך? מה עשיתי לא בסדר ? חברה מתווכחת בין שנינו, אתה אומר לה שאתה צריך זמן לחשוב, זמן להבין מה קרה, שאתה מבולבל, לא יודע מה אתה רוצה מעצמך, ואני לא מבינה מה קרה ? למה ? מה השתנה ? שבוע שלם ראשי מלא במחשבות, משחזרת, מנסה להבין... אתה פונה אליי ומבקש לדבר איתי פנים מול פנים, לדבר על הכל, ואני מסכימה. נפגשים, מדברים, אתה מנסה להסביר לי איזו שהיא נקודה שלא ברורה לי, שנראית לי תמוהה, ואתה מתעקש, מנסה לשכנע אותי בצדקתך. אתה מספר שנבהלת באותו לילה, שנלחצת, שהבנת שזה אמיתי, שאנחנו באמת יחד, שאני באמת רוצה בך כבן זוגי, ואני כרגיל מנסה להסביר לך שזו האמת, שכן אם לא הייתי רוצה להיות איתך פשוט לא הייתי, שטוב לי, שאני מאושרת, שאני בטוחה בבחירתי. השיחה אורכת שעתיים ובסופה אתה מחבק אותי ובדמעות אומר לי שאתה מצטער על הכל ושהתגעגעת אליי, לא יכולתי להתנתק מאותו חיבוק, הרגשתי שהכל שב למקומו. שלושה ימים לאחר מכן הכל נגמר, דברים שלא יכולת להסביר לי, אנשים שלא סיפרת לי מה רמת ההכרות שלך איתם בדיוק, החושים שלי אומרים לי שמשהו לא כראוי, שאני עלולה להיפגע שוב למרות שהבטחת לי שלא תפגע בי עוד "אני לא אפגע בך יותר במודע" כך אמרת לי, לו רק ידעתי שהמודע שלך מעורפל, והלכתי ממך שוב... 3 ימים אחרי כן הבנתי הכל. באקראי גיליתי, חשבת שהיא ואני לא נדבר שוב, חשבת שהסוד שלך יישמר, אך הוא נחשף. מסתבר שהכרת אותה לפניי, שוחחתם תקופה ארוכה בטלפון, לא סיפרת לה עליי, לא סיפרת לה על מה שמתרחש בינינו, ולי כמובן שלא סיפרת עליה... באותו שבוע שביקשת זמן לעצמך כדי "לחשוב" היית איתה, כנראה שתוך כדי סקס עם אחרת אתה חושב טוב יותר, ונכון שרשמית אתה ואני היינו "בהפסקה" אבל האם זה הופך את העניין להוגן יותר ? בעיניי לא כי בזמן שאני תהיתי מה עובר עלייך ועל מה בדיוק אתה חושב שם אתה היית עסוק עם אחרת, כלל לא חשבת עלי ועל מה שגרמת לי. אחר כך הבנתי שגם לה הצהרת את אותן הצהרות, גם לה אמרת שהיא היחידה ושאף אחת אחרת לא מעניינת אותך, גם לה אמרת שאתה אוהב אותה ושהיא האחת שלך. כשהיא ואני דיברנו והבנו את הסיפור הכפול הרגשתי כמו בחלום רע...קוראת את המילים שלה ולא מאמינה....איך ? איך יכולת במשך חודש שלם לשקר לי פעם אחרי פעם ? לא יכולה לספור את הפעמים שישבת מולי, פנים מול פנים והמצאת כל מיני המצאות, מה שהתברר כגיבוב של שקרים, משחזרת דברים שאמרת לי, מילים עדינות שנוגעות, תחושות ורגשות ואני בוכה כשאני מבינה שהכל היה שקר...הדמעות לא מניחות לי הן יוצאות מתוכי בלי הפסק, הן זולגות כי בעצם לא הרגשת כלפיי את אותן רגשות שדיברת עליהם כל כך הרבה, אתה לא אהבת כפי שאמרת, לא היה לך אכפת כפי שהתיימרת, אבל לי כן היה, ובעיני היית חשוב, היית נקודת אור בתוך החושך הגדול למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני מתפשרת, מתפשרת הרבה מידי, אבל אהבתי את החיבוק שלך, את הליטוף, את התחושה, ואני בוכה כי הכל היה שקר, אני מרגישה כל כך מרומה, כל כך כועסת עלייך ועל מה שגרמת לי, והכעס לא עובר, כבר חמישה ימים בקירוב והוא לא מניח לי... "אני מצטער" אמרת לי אחרי שהתעמתנו איתך וסיפרנו לך שאנחנו יודעות הכל "טעיתי, הייתי מבולבל" אלו המילים הכמעט יחידות שמלמלת שם באותה שיחה אבל הסליחה שלך לא עוזרת, היא לא עוצרת את הדמעות, את דמעות הכאב, את דמעות הכעס, לא מוכנה לסלוח לך אחרי מה שעשית, אחרי הכאב והצער שגרמת לשני אנשים, אחרי ששיחקת בי, אחרי שבמודע, מאוד במודע התנהגת אליי כך, ואני מנסה להבין, להבין מה מסתתר בתוך ראש כמו שלך, על מה חשבת ? לא ידעת שאתה פוגע ? לא ידעת שבסופו של דבר הכל ייתגלה ? לא תארת עצמך שהפרצוף האמיתי שלך ייחשף ? "אני רוצה לסיים את הכל בצורה נורמלית" אמרת לי היום, בצורה נורמלית ? איך אפשר לסיים בצורה נורמלית קשר שהיה לא נורמלי ? הזכרתי לך שאני סיימתי את הקשר כבר לפני שבוע, כשדברים התחילו להריח לי רע, אז באותו יום כשהלכתי ממך שוב, שבעצם באותו יום הכל כבר נגמר אבל המידע החדש שלמדתי עלייך ממשיך לזרום אליי מכל מיני כיוונים, מכל מיני אנשים, עוד ועוד ועוד שקרים. "בסך הכל הייתם יחד חודש" אמר לי ידיד "מה את עושה מזה עניין גדול", ונכון, חודש הוא לא הרבה זמן, אבל חודש הוא הרבה מאוד זמן כשמגלים שהוא כולו היה שקר, כשבעצם האדם שבטחתי בו הוא כלל לא מי שחשבתי שהוא... זהו, כתבתי כמעט הכל, חוץ מפרטי הפרטים והשקרים אבל אותם אתה כבר יודע. אומרים שלא בריא לינטור טינה אבל אני לא חושבת שבגלגול הנוכחי אסלח לך על מה שעשית, אני שונאת אותך, מתעבת אותך על השקרים והתרמיות, מרחמת עלייך על מי שאתה כי אין בי ספק שאתה שקרן כרוני ושאני לא האחרונה שתיפגע ממך, אני מקווה שלא אצטרך לראות שוב את פנייך לעולם. מיה.
